מסע בחיים – ח

19/08/2001

הרכבת שלנו מתדרדרת אחורה.
במקום לעלות, אנחנו צונחים אחורה.
היה טוב. עכשיו רע.

אתה מביט עלי, לא מחייך. לא צוחק. לא יודע מה להגיד.
אני מביט עליך, ומבין את שתיקתך הרועמת.
הסיכוי שתצא מהקרון גדול יותר.
דמעות שוב יורדות על פני.

אני רוצה לחבק אותך ולנשק אותך, ולא יכול.
הכעס הרחיק בינינו. כעס שהיה כולו – באשמתי.
אני מביט בך, ומבקש הזדמנות שניה.
הכעס לא יהיה עוד.
העצב לא ישלוט בנו עוד.

הרכבת שלנו – תשוב ותעלה בעליה, במקום להדרדר אחורה.
אני אדאג לזה.
רק תשמור עלי.
ותשאר איתי בקרון, לידי.

תחייך אלי. אני מתגעגע לחיוך הכובש שלך.
מתגעגע לאיך שקראת לי "מלאך שלי".
מתגעגע לאיך שחיבקת ונישקת אותי.
איני רוצה להשאר רק עם הגעגועים…
אני אוהב אותך, נסיך שלי. ובשבילך – אתן הכל.

סיפורו האישי של גיא לנץ. כל פרק נכתב בנקודה שונה בחיי המחבר, ומראה את המעבר החד לפעמים, בין אושר לכאב. סיפור אמיתי.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il