משהו מעניין

19/04/2007

השיר Hell Good של No Doubt התנגן בראשו, בזמן שאלעד צעד בביטחון ממכוניתו אל עבר בית הקפה שבו קבעו להיפגש. המוסיקה המתאימה תמיד יכולה לשנות קצת את קצב ההליכה שלו ואת ההרגשה שלו לגבי עצמו (לפחות באותו רגע). "אני חמוד, חכם וחתיך, ואין שום סיבה שהוא לא ירצה אותי!", הוא חשב לעצמו. הוא הכניס קצת את הבטן שלו פנימה. "אני חייב להתחיל להתאמן," גער בעצמו, והביטחון שהקנה לו השיר קצת התערער. הוא הגיע לבית הקפה המיועד, ונעמד ליד הכניסה. עכשיו כל שנותר הוא לחכות…

***

כבר הרבה מאוד זמן שאלעד חיכה שמשהו מעניין יקרה לו. כבר תקופה ארוכה שהוא מרגיש שהחיים שלו עומדים במקום ולא מתקדמים לשום מקום, והוא פשוט לא הצליח לראות מה אפשר לעשות כדי לשנות אותם. לימודי התואר שלו יסתיימו השנה, אז כרגע אין לו יותר מדי מה לעשות בנדון. העבודה שלו היא עבודה זמנית שנועדה רק לספק לו קצת כסף לחיות ממנו, אז אין יותר מדי מה לשנות גם בגזרה הזאת. ומה עם בן-זוג? כבר חודשים ארוכים עברו מאז הדייט האחרון שלו (שגם לא היה מהמזהירים), ובכלל שכבר הרבה מאוד זמן שהעניינים בתחום הזה לא זזים. הוא גר בחיפה, ומשום מה למצוא שם גבר הגון היא משימה כמעט בלתי-אפשרית! לא רק שהוא מרגיש שהוא כבר יצא עם כל הגברים החיפאיים מ"אטרף", הוא ממש התחיל סבב שני (ועוד עם הבחור שהוא הגדיר כ"הדייט מהגיהנום")! הלילות הבודדים האלה כבר התחילו ממש להעיק עליו, ולפעמים הוא הרגיש שהמצב הולך להישאר ככה לנצח.

"מה קרה לך? הבחור שיושב מולו הרבה יותר חתיך! הוא פשוט מהמם!" הביע אלעד התנגדות נחרצת לעניין שהביעה ידידתו טלי בזוג שישב מאחוריהם. "נראה לכם שהם בדייט?" שאל את יושבי השולחן, לא בטוח לאיזו תשובה הוא מקווה יותר. מצד אחד, אם הם בדייט, אז הבחור ההוא לא יהיה מעוניין, כי הוא עסוק עם מישהו אחר. מצד שני, אם הם לא בדייט, אז הסיכוי שהוא הומו נופל לאחוז מאוד קטן (אחרי הכול, הוא גבר חתיך בפאב חיפאי טיפוסי), ואז לעולם לא יהיה לו סיכוי!
"הקולה בשבילך, נכון?" העיר אותו המלצר מהדילמה ההיפוטתית שלו.
"כן, תודה." ענה לו אלעד בחביבות, בוחן את מראהו קלות (because its there…""). די חמוד; פנים יפות, נראה גם שיש לו גוף סבבה, אבל הראסטות היוו בעיה. הוא אף פעם לא הבין למה שמישהו יעולל דבר כזה לשיער שלו! בכל מקרה, תוך מספר שניות מחשבותיו, כמו גם תשומת ליבו המלאה, חזרו לחתיך שישב מאחוריו.
"נראה לי שהם מדברים על בחורה." ניסה עופר, שהצליח לצוטט קצת לשניים, לצנן את ההתלהבות.
"מי מהם?" הקשה אלעד, ורווח לגלות שהיה זה הבחור השני. "אז יש עוד סיכוי!" קבע.

ערב שלם של הצצות חפוזות, פנטזיות מטופשות על פגישה מקרית בדרך לשירותים ולא מעט בירה שתעזור לו לאזור אומץ, הסתיים בכתיבת הפתק על מפית.
"אני יודע שהסיכוי שתהיה מעוניין הוא קלוש עד אפסי, אבל שיהיה:" כתב והוסיף את מספר הטלפון שלו. לבסוף חתם את שמו והוסיף גם סמיילי קטן, ואחר כך קצת התחרט על כך, כי חשש שזה יגרום לו להיראות ילדותי. הוא החליט לחכות עד שיקומו ללכת, ואז יסתובב לשולחן שמאחוריו, ייתן למיועד את הפתק, וילך. "אבל מה אם הוא יקום ללכת קודם?" חשב לעצמו, והתחיל לזרז את כולם להזמין חשבון. לאחר ששילמו, קמו כולם ללכת. אלעד עצם את עיניו ולקח נשימה עמוקה, הדביק על עצמו חיוך קליל ובטוח, הסתובב לשולחן שמאחוריו והגיש לחתיך שלו את הפתק.
"בבקשה," אמר לו, הסתובב והחל ללכת לכיוון היציאה. הוא קיווה שהדרך החוצה תהיה יותר חלקה, אבל הפאב היה צפוף, וחבריו יצרו עומס קטן, וכך הוא נאלץ לחכות שהדרך תתפנה, ולא יכול היה להפסיק להרגיש שהזוג בשולחן ההוא מביט בו ללא הרף. הפרצוף שלו החל להאדים, והוא הרגיש את הלב שלו דופק בחוזקה. לבסוף הוא הצליח לצאת החוצה לאוויר הלילה הקריר, והרגיש שהוא יכול לנשום שוב. "מישהו ראה מה הוא עשה?", שאל את חבריו.
"הוא חייך." ענה עופר, וטלי חיבקה אותו מאחור, לחיזוק.

אלעד התקשה להירדם באותו לילה. הוא הסתובב מצד לצד, ניסה למצוא תנוחה נוחה יותר, לעשות קצת שקט בתוך הראש שלו, אך ללא הצלחה. גם במהלך היום שלמחרת הוא לא הצליח להפסיק לחשוב על הבחור ההוא, ולא משנה כמה הוא ניסה להגיד לעצמו שסביר להניח שהוא בכלל סטרייט, ושכנראה לא יצא מזה כלום, הוא עדיין הרגיש מעין פרץ כזה של התרגשות. כל צלצול טלפון הקפיץ אותו וגרם ללב שלו להכפיל את קצב הפעימות, וכל מספר מוכר שהופיע על הצג גרם לו לאכזבה מחודשת. "למה אני כזה פסיכי?" תהה לעצמו. "אני אפילו לא יודע איך קוראים לו! For all I know, הוא יכול להיות בחור אנוכי ושחצן, עם מנת משכל של פאפאיה רקובה, שבכלל לא סיים כיתה ג'! למה אני כל כך מתרגש בגללו?" כבר כל כך הרבה זמן שהוא מחכה שמשהו מעניין יקרה, והנה, משהו קרה. גם אם לא ייצא מזה כלום, זה לא משנה. תמיד נחמד למתוח קצת את השריר הרומנטי הזה, של הציפייה וההתרגשות. אז אפילו אם הוא לא התקשר בכלל, אלעד בכל זאת שמח שהוא ניסה – כי ככה הוא בעצם הבין שלא צריך לחכות שמשהו מעניין יקרה. צריך לגרום לו לקרות!

"מהיום אני לוקח את העניינים לידיים!" הכריז אלעד בפני עופר שהתקשר לשאול אם הבחור כבר התקשר. "אני אתחיל לצאת יותר למועדונים בת"א ולהתחיל שם עם אנשים, וגם אם אני אצטרך להפוך כל אבן וסלע במדינה הזאת, אני אמצא לי חתן!" לרגע הוא הרגיש ממש טוב עם ההחלטה הזאת, אבל לפתע נזכר במשהו. "רגע, איזה יום היום?" שאל את עופר, שענה שיום ראשון. "אוי, יש היום פרק של Desperate Housewives! אממ… אז כמו שאמרתי, ממחר…" לפני שעופר הספיק להגיב על זה, אלעד ראה שיש לו שיחה ממתינה ממספר שהוא לא מכיר. "אוקי, יש לי ממתינה!" אמר לעופר בהיסטריה. "אולי זה הוא! או טעות במספר! או המעצבנת שמנסה כל היום למכור לי מנוי ל'פילון'!" אלעד עבר מהר לממתינה, וניסה לענות בקול הכי רגוע ואדיש שהוא יכל לזייף. במקום זה סתם יצא לו קול סדוק של ילד בן 13 שמתחלף לו הקול באמצע תחרות שירים אירופאית. הוא זייף שיעול כדי לנסות להסביר את זה.
"היי, זה אורי מהפאב אתמול." אמר קול עמוק וגברי. "השארת לי את הטלפון על מפית." אלעד, שלא האמין שהוא באמת התקשר, לא כל-כך ידע מה לענות על זה. "אאא… כן, היי…" ענה בטון שהסגיר את המבוכה שלו.
"אין לך מה להרגיש נבוך", אמר לו אורי בעל הקול העמוק, "אני ממש מעריך אנשים שעושים דברים כאלה במקומות של סטרייטים."

השיחה שלהם נמשכה דקות ספורות בלבד. אורי אמר שהוא לא אוהב לעשות הכרויות בטלפון, וביקש לקבוע להיפגש כבר באותו יום. אלעד כמעט ביקש לדחות לערב המחרת, אבל התעשת ברגע האחרון ונזכר בהמצאה המדהימה שנקראת ביטורנט. לאחר שניתקו, אלעד הסתכל על הטלפון לוודא שהשיחה אכן נותקה, התיישב על הרצפה ממש במקום שבו עמד ושחרר צרחה לאוויר. כבר הרבה מאוד זמן שהוא חיכה שמשהו מעניין יקרה.

"אני חייב להתחיל להתאמן." ניסה אלעד להכניס פנימה את הבטן שגדלה קצת בחודשים האחרונים, ושם לב שהשיר שלו הפסיק לעבוד. "יופי, טמבל!" חשב לעצמו ועצר לרגע, נשם נשימה עמוקה והתחיל לנגן את השיר בראשו מההתחלה. הקצב גרם לו לנוע ביותר בטחון, ותוך זמן קצר הוא הגיע לכניסה של בית הקפה בו קבעו להיפגש. הוא הסתכל סביב ולא ראה אותו עדיין. "אני שונא להגיע ראשון!" ולפתע נתקל בפנים מוכרות. "זה לא יכול להיות הוא… לא?" חשב לעצמו אלעד, לא מאמין. "מה הסיכויים שיום לאחר שהתחלתי עם מישהו בפאב וקבעתי להיפגש איתו בבית קפה, אני אראה שם את המלצר ששירת אותנו באותו ערב?" ניכר היה לאלעד שגם הוא מחכה פה למישהו, ותהה אם זה יהיה גבר או אישה. אלעד התלבט אם להיכנס ולהתיישב כבר או לחכות לאורי, והחליט לבסוף להתקשר אליו ולראות איפה הוא. הוא חייג למספר ממנו הוא התקשר בצהריים, ולפתע הוא ראה שהטלפון של המלצר מהפאב התחיל לצלצל. "לא… זה לא יכול להיות…" הוא חשב לעצמו, "אין מצב ש…"
"הלו?" ענה לטלפון קולו העמוק של אורי, וכמו שהוא חשש, אלעד שמע אותו גם באוזן השנייה, בא מהמלצר שעמד מאחוריו. אלעד פשוט לא האמין שזה קורה לו! מצד שני, אין לו מה להתפלא, כבר הרבה זמן שהוא מחכה שמשהו מעניין יקרה…

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il