משלוש יוצא אחד – פרק ג' ואחרון

17/07/2014

פגוע וממורמר חזרתי לחדר השינה ומצאתי שם את צורי, שוכב ערום לגמרי ומתעסק עם הזין שלו שהיה שוב זקוף.
"הוא הלך, החבר העצבני שלך?"
"אם אתה מתכוון לגל אז כן, ולא יפה לדבר עליו ככה, הוא עצבני בגללך."
"הוא עצבני כי הוא דביל, ואתה צודק ניר, בחיים לא הייתי נוגע בבחורה שיכורה שלא יודעת מה קורה אתה."
"ובבחורה לא שיכורה שכן יודעת מה קורה אתה?"
"כן, אבל רק אם היה בא לי עליה."
"איזה מין הומו אתה שבא לך על בחורות?"
הוא צחק. "כזה מן הומו אני, בוא הנה ניר."
"לא רוצה."
"בטח שאתה רוצה." צורי שלח יד דקה, שחומה וחזקה, אחז בפרק ידי ומשך אותי למיטה. "אתה לא מוריד את העיניים מהזין שלי."
"הוא יפה, אבל לא מקובל להביא ביד כשאתה לא לבד."
"שטויות, אף פעם לא עשיתי מה שמקובל ואני לא מתכוון להתחיל עכשיו."
"בגלל זה החברה שלך ביטלה את החתונה שלכם?"
הוא גיחך, "כן, בערך. אפשר להגיד שכן. אני כנראה לא בנוי לזוגיות."
"אז למה אתה כן בנוי?"
"לסקס. נו, בוא, אני יודע שאתה מת לעשות את זה." הניח יד על עורפי ונישק את שפתי.
"למה אתה מתכוון את זה?" ניסיתי להתנגד, אבל רק לרגע ומיד אחר כך נכנעתי והחזרתי לו נשיקה.
"למה אתה חושב?" צחק צורי, "נו, בוא." הסיר מעלי את מכנסי.
"למה לי?" התווכחתי למרות שהוא צדק ובאמת בא לי על הזין היפה שלו.
"כי זה ישתלם לך." הבטיח צורי וקיים. נשכבנו בתנוחת שישים ותשע ועינגנו זה את זה בנחת. הוא ליטף לי את התחת ושאל אם אני רוצה לשבת עליו. נכון, רציתי לשמור אמונים רק לגל, עדיין אהבתי והערצתי אותו, אבל הייתי כל כך חרמן… הנחתי לצורי להשיב אותי על הזין שלו ונהניתי מאוד. רק אחרי שגמרתי עלה בדעתי שגל אף פעם לא טרח לשאול מה אני רוצה לעשות במיטה אלא נהג תמיד כאילו זה מובן מאליו שאני אסכים לכל מבוקשו ושהסיפוק שלי צריך לבוא מעצם נוכחותו לצידי.
"היה לך טוב?" שאל צורי אחרי שגם הוא גמר וליטף את ראשי.
"כן." הנהנתי, נאבק בדמעות.
"מה קרה? למה אתה בוכה?"
"אני לא חושב שגל באמת אוהב אותי."
צורי חייך. "אל תיקח ללב, גל אוהב בעיקר את עצמו. זה מה שיפה אצלו."
"לא נכון, הוא אוהב גם אותך."
צורי המשיך לחייך. "אהבה זה עניין מסובך, אני לא בטוח שהוא אוהב אותי או את איך שהוא מרגיש כשהוא איתי. תתאר לעצמך ניר שגל היה מפסיק להיות כזה יפה ומדהים, נניח שהוא יפצע באיזה תאונה שתגרום לו צלקות ותכער אותו?"
"חס וחלילה." נבהלתי, "אל תדבר ככה צורי, בבקשה."
"טוב, בסדר. סליחה נירוש. נו, אל תבכה, מה קורה לך?"
"לא יודע. הכול בגללך. מה פתאום באת לגור פה ולמה אתה שואל אותי שאלות מרגיזות כאלו?"
"באתי כי התגעגעתי לגל, ואני שואל אותך את השאלות האלו כי הן מציקות לי לאחרונה, ועם מי עוד אני יכול לדבר על זה אם לא אתך? תגיד, אתה חושב שאני יפה?"
בחנתי את פניו השחומים בעלי תווי הפנים החדים והשדוניים. "לא ממש, אי אפשר להגיד שאתה יפה, אבל במקרה שלך זה לא באמת משנה."
"לא, למה?"
"כי אתה… אתה פשוט אתה, וזה יותר חשוב מלהיות סתם פרצוף יפה."
"גם אתה פשוט אתה ניר." הצטחק צורי שהתשובה שלי כנראה סיפקה אותו, ואחר כך חיבק אותי, "בוא נישן עוד קצת ואהה… ניר?"
"מה צורי?"
"לפעמים אני באמת נדלק על מישהי, אבל לא נגעתי בבחורה ההיא."
"אני יודע. זה בסדר, בוא נישן עוד קצת."

אין לי בעיה להודות בפה מלא שאני פאסיבי. אני אוהב זין ונהנה לקבל אותו וכמה שיותר גדול יותר טוב.
אין דבר שישווה לתחושת המלאות הזו שנותן לך זין קשה שממלא אותך עד תום, כמובן שגם הגבר שמחובר לזין חשוב, אבל ראשית חוכמה צריך שיהיה זין
תמיד ידעתי שגל אקטיבי, שהוא נהנה לזין, שזה מה שהוא באמת אוהב והבנתי שהוא וצורי לא הסתדרו במיטה כי גם צורי היה אקטיבי ולכן, למרות האהבה הענקית שלהם, זה פשוט לא הלך.
אני חושב שזו הסיבה שנשארתי בסידור המוזר הזה, קיוויתי שגל יבין סוף סוף שזה לא זה, שיקלוט שצורי לא בשבילו, שאני מתאים לו יותר ויבקש מצורי ללכת, או לפחות להפסיק להידחף ביני לבינו, אבל אחרי כמה ימים של משחק במיטות מוזיקאליות כשאנחנו עושים סקס בשיטת כולם על כולם, ועם כולם, תפסתי אותם בלי כוונה לבד ופתאום הבנתי…
הם חשבו שאני בעבודה ובאמת הייתי צריך להיות שם, אבל היה איזה בלבול בתורנויות ונשלחתי הביתה מוקדם.
הגעתי וגיליתי אותם במטבח, גל נשען על השולחן, התחת היפה והחטוב שלו מובלט לעבר צורי שזיין אותו בכוח, כמעט באלימות. הוא אחז במותניו בחזקה, משאיר על עורו הבהיר סימנים אדומים, קרא לו מזדיינת קטנה וזונה ואפילו סטר על ישבנו פעם פעמיים. גל קיבל את היחס המשפיל הזה בהשלמה, עיניו עצומות, מחייך לעצמו חיוך קטן של עונג שהבהיר לי מיד מי פה האקטיבי האמיתי.
המום מהמחזה המביש הזה הצלחתי לסגת בשקט מפתח המטבח, לא לפני שצורי הבחין בי וקרץ לי בשתיקה.
גל לא ראה אותי, הוא היה עסוק מידי בזין שמילא אותו ולא שם לב לנוכחותי. מזל, כי הייתי נבוך ומבולבל ממה שראיתי. לא ידעתי איך להגיב והעדפתי להדחיק ולא לחשוב על זה.
"אל תיקח ללב." אמר לי צורי אחר כך, כשמצא אותי יושב במרפסת עם בקבוק בירה, בוהה בגגות הבתים ומנסה לא לחשוב על מה שראיתי.
"עזוב אותי." רטנתי והסבתי את ראשי הצידה, הוא כל כך עצבן אותי לפעמים עם העור השחום הבוהק הזה והחיוך הבוטח והיהיר שלו.
"גל באמת נורא רוצה להיות אקטיבי, ובדרך כלל הוא מצליח." הצטחק צורי, "אבל לא איתי, כשהוא איתי הוא מתנהג אחרת."
"לך תזדיין." נהמתי.
"איתך חמוד? לזה אני תמיד מוכן." שתל צורי נשיקה על עורפי.
קפצתי מהכסא והדפתי אותו מעלי. הוא צחק והחזיר לי דחיפה. התגוששנו קצת עד שגל נכנס ונחפז להפריד כשהוא נוזף בי.
זה כל כך הרגיז אותי, הרגשתי מרומה, הרגשתי עצבני ודפוק. "תעזבו אותי שניכם." צעקתי וברחתי לחדר האורחים ונשארתי שם עד שהייתי צריך ללכת שוב לעבודה.

אחרי שחשבתי על זה כמה ימים שבהם השתדלתי לא להיתקל באף אחד מהם החלטתי לנסות לשוחח עם גל כדי להבהיר לעצמי איפה אני עומד.
"כמה זמן אתה חושב שהוא עוד יהיה פה?" שאלתי את גל אחרי שסוף סוף הצלחתי לתפוס אותו לבד בבית.
גל השפיל מבט ומשך בכתפיו. "למה? הוא מפריע לך?"
"כן, ולך לא?"
"אני לא יודע." אמר גל, נבוך, "הסקס ממש מדהים, לא?"
"אם אתה אוהב שלישיות אז כן, אבל אני לא בטוח שאני רוצה לחיות ככה גל. אני אוהב אותך, אבל זה חולני, כל הסידור הזה. זה לא מתאים לי."
"למה לא?" שאל גל והתחיל לגלגל לו סגריה מהחומר המשובח שצורי סיפק לנו בשפע.
"כי… כי זה פשוט חולני גל. זה הכול, זה קטע מופרע, וזה לא טבעי להזדיין כל הזמן בשלישיה."
"ולי היה דווקא רושם שאתה מאוד נהנה." הדליק גל את הסיגריה שלו ונשם את העשן בהנאה.
"כן, נהניתי, אבל…"
"אבל מה?"
"אני לא רוצה לחיות ככה כל הזמן. אני רוצה שאני ואתה נהיה יחד, בלי צורי."
"אני מצטער ניר, אבל אני לא יכול לזרוק אותו מפה רק כי לך לא נוח שהוא גר איתנו." אמר גל והציע לי את הסיגריה שלו.
הדפתי את ידו במיאוס. "אני לא רוצה להיות מסטול בשעה כל כך מוקדמת, ותראה איך הבית נראה. צריך לעשות קניות, לבשל ולשטוף, והמקלחת מסריחה נורא. נו, בחייך גל, תפסיק להתמסטל, בוא ננקה פה קצת."
"לא בא לי." אמר גל הרים את רגליו על השולחן בסלון ונשען באדישות לאחור.
"אה! אבל לקבל זין מצורי כן בא לך?" התנפלתי עליו, מתוסכל מהאדישות ומהפסיביות שלו ומכל המצב המוזר הזה.
ההערה המרירה שלי גרמה לו להניח את הסיגריה ולהביט בי. "למה אתה מתכוון?" שאל בזהירות.
"לזה שגיליתי שעם צורי אתה שרמוטה מזדיינת בתחת."
גל הסמיק. "בגלל זה אתה מתחבא בחדר האורחים לאחרונה?"
"כן, ובגלל שנמאס לי. למה שיקרת לי שאתה אקטיבי?"
"לא שיקרתי. אתך אני אקטיבי, אבל איתו… לא חשוב, אני לא רוצה לדבר על זה."
"אז תשתוק ותאכל ממנו זין. לי נמאס, אני מסתלק."
"מסתלק לאן?"
"לא יודע, חוזר לאימא, או מוצא חדר אחר, אני לא רוצה לחיות ככה יותר." הסתלקתי למטבח והתחלתי להדיח את הכלים. הייתי כל כך עצבני ונרגז עד שידי רעדו, וכשגל התגנב מאחורי וחיבק אותי קפצתי ממקומי מרוב בהלה.
"תעזוב אותי גל."
"אתה לא אוהב אותי יותר?" התחנחן גל.
"אני לא אוהב שקרנים."
"לא שיקרתי לך ניר. אתך אני אקטיבי, אבל צורי הוא… הוא מצליח לחבר אותי לפסיבי שבי."
"שטויות."
"למה זה שטויות, ולמה אתה כועס כל כך?"
"אני לא יודע גל." הסתובבתי והבטתי בו, הוא היה כל כך יפה, אבל פתאום הבנתי בזעזוע שאני לא מאוהב בו יותר. אוהב אותו, זה כן, אבל לא מאוהב בו.
"אני אוהב אותך גל, אבל אני רוצה לעזוב, מצטער."
עיניו הכחולות, היפות, התמלאו דמעות. "בבקשה אל תלך."
"אני חייב."
"מה אני אגיד לצורי?"
"מה זה עסקו? הוא בטח ישמח להישאר אתך לבד."
"לא, הוא שוב יעזוב אותי."
"שיעזוב, מי צריך אותו בכלל?"
"אני." החלו הדמעות לזלוג על לחייו של גל. "בבקשה תישאר." התחנן.
זה היה מגעיל, לא יכולתי לסבול את זה יותר. ברחתי ממנו והתחלתי לארוז מהר מזוודה עם כמה דברים הכרחיים.
בעוד אני נאבק ברוכסן המזוודה שסירב להיסגר נכנס צורי. "גל צלצל אלי שאבוא מיד, הוא היסטרי לגמרי בגללך, למה אתה עוזב אותנו?"
"כי אני לא מאוהב בו יותר."
"זו סיבה לעזוב? יש לך מושג כמה קשה להשיג דירה בימינו?"
"אני אחזור לגור אצל אימא שלי."
"עד כדי כך רע לך פה?"
"הרבה יותר."
"בגלל שגל לא כל כך אקטיבי כמו שחשבת? נו, באמת, אל תהיה ילד."
"מה אני יכול לעשות? אני פשוט לא אוהב אותו יותר."
"ואותי? גם אותי אתה לא אוהב?"
"אותך אני שונא, הכול בגללך, הרסת הכול."
צורי הרצין, קימט את מצחו, נראה מודאג ואפילו מצטער. "ואם אני אלך תישאר?"
"למה שתלך, אתה יודע כמה קשה להשיג דירה בימינו?"
הוא גיחך. "יש לי חדר נחמד מעל הפאב שאני ישן בו לפעמים. אני אעבור לגור שם באופן קבוע, ככה יהיה לי יותר נוח להגיע לעבודה."
"למה לא עברת לגור שם מיד אחרי שההיא זרקה אותך? למה באת אלינו?"
צורי משך בכתפיו, "לא יודע, אולי עשיתי טעות."
"אולי." הסכמתי והתחלתי לרוקן את המזוודה ולתלות בחזרה את הבגדים.
"אז אתה נשאר?" התמלא צורי שמחה.
"כן, אני אשאר עם גל. יש מצב שאני אוכל לבוא לבקר אצלך מידי פעם צורי?"
"בטח שכן, אני אשמח מאוד." הוא לקח מידי את החולצה שהוצאתי מהמזוודה ונישק אותי על לחיי, "עזוב, אני כבר אסדר הכול, לך לגל להרגיע אותו."
הלכתי לגל. הוא שכב על המיטה הזוגית, פניו טמונים בכר ובכה. נשכבתי לצידו ודחפתי יד לתחתוניו, מלטף את ישבנו, "נו, די, תפסיק לילל. לא התכוונתי, אני נשאר."
גל הפנה אלי את פניו שהיו סמוקים ומעוותים מבכי. "באמת ניר? אתה לא עוזב?"
"לא, אני לא עוזב, ועכשיו קדימה, תתפשט, בא לי להזדיין."
הוא ציית לי מיד וגנח בסיפוק כשחדרתי אליו. "כן." נאנח, "כן, עוד, חזק יותר, תקרע אותי."
עשיתי כמיטב יכולתי לקרוע אותו, נהנה מכל רגע, מתפלא למה חשבתי עד היום שאני מעדיף רק לקבל זין ולא לתת. כל כך נהניתי ונרעשתי מהחידוש עד שלא שמתי לב לעזיבתו של צורי.

גל הגיב באדישות להסתלקותו של צורי. "מי צריך אותו בכלל?" אמר במשיכת כתף, "העיקר שיש לנו זה את זה." הצהיר.
"כן, נכון, העיקר שאנחנו יחד." הסכמתי, אבל כמה ימים אחר כך חיכיתי עד שגל ילך לעבודה ונסעתי לפאב של צורי לחפש אותו.
הוא שמח לראות אותי למרות שהערתי אותו, ומיד הזמין אותי להצטרף אליו למיטה.
עשיתי את זה בשמחה. איתו חזרתי כמובן להיות פאסיבי ואהבתי את זה מאוד, כמעט כמו שאהבתי להיות אקטיבי עם גל היפה.
מאז אני גר עם גל וקופץ מידי פעם לביקור אצל צורי, לא לפני שאני מוודא שהוא לבד. ממש לא בא לי לפגוש אצלו את גל שלא יודע שאני יודע שהוא ממשיך לבקר מידי פעם את צורי. 

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il