משרתת – פרק א'

10/11/2010

הייתי אז בקושי בת 19, בחורה דתייה גבוהה ויפה עם בטחון עצמי מופרז, וההורים שלי חיתנו אותי מהר, שלא אתקלקל להם, אבל הפזיזות הזאת גמרה אותי.

מהר מאוד התארסתי עם בחור ישיבה, בן 21, ממש ילדון ואני ילדה. לא עבר הרבה זמן ומצאתי את עצמי מאבדת את הבתולים בליל הכלולות. לא הייתי מוכנה לזה וניסיתי להתנגד, אבל הוא תפס אותי חזק ונכנס בי בעוצמה, וכשקול צווחה נשמעה מפי הוא חדר אלי וקרע אותי. מאותו רגע שנאתי אותו.
הוא היה בחור חמוד, נחמד ומתחשב, אבל ברגע שנכנסנו למיטה הוא נהפך לאגרסיבי, חיבק ונישק אותי, אבל ברגע האמת זה היה בלי רחמים, הייתי צווחת, אבל הוא היה סותם לי את הפה, הייתי מנסה לברוח לו, אבל הוא היה חזק ממני והיה מרתק אותי למיטה, ונכנס בי, ואפילו היה פעם אחת שהוא קשר אותי למיטה.
בהתחלה תליתי את זה בחוסר ניסיון שלו או אולי שלי, וניסיתי להמשיך הלאה.

עד שלילה אחד, אחרי שהוא ריתק אותי למיטה ונכנס בי, חיכיתי שהוא ירדם, התלבשתי וברחתי מהבית כשאני משאירה לו פתק שלא יחפש אותי.

היה כבר אחרי חצות, יצאתי מהבית והתחלתי ללכת, לא ידעתי לאן, עד שמול עיני עמדה הטרמפיאדה, שוממה מאדם. הכרתי את המקום הזה, אבל אף פעם לא ניסיתי לעמוד שם, אבל החלטתי שאני בורחת, ויהי מה. מי שיעצור אני נוסעת איתו, לא משנה לאיפה הוא נוסע.

עמדתי שם כשעה, רק עם בגדים לגופי, והתחלתי כבר להרגיש את הקור בעצמות. עד שלידי עצר רכב מפואר, נכנסתי אליו אפילו בלי לשאול לאן הוא נוסע, הוא הביט בי בתימהון, אבל נסע.
במכונית שררה שתיקה, עד שהוא שבר אותה, לא אכפת לך לאן אני נוסע, שאל אותי.
לא משנה לי, איפה שתגיע אני יורדת, עניתי לו.
הוא התחיל להצפין, ואני התאפקתי שלא לבכות, אבל זה התפרץ מדי פעם.
הוא לא אמר לי כלום, רק הושיט לי טישו מדי פעם.
וככה חלפו להם שעתיים של נסיעה, עד שהוא נכנס לעיר שלא הכרתי.
"איפה אנחנו?" שאלתי אותו.
והוא ענה לי שאנחנו בטבריה.

טוב, אמרתי לעצמי, זה מספיק רחוק, תוריד אותי כאן בבקשה.
הוא הסתכל עלי ואמר לי, מה בחורה יפה כמוך מחפשת כאן? יש לך איפה להיות?
לא עניתי לו ובאתי לצאת, אבל הוא אומר לי חכי רגע, רשם על פתק מספר טלפון והגיש לי אותו כשהוא אומר לי תשמרי את זה, אם תצטרכי עזרה אל תהססי להתקשר.

יצאתי מהמכונית לקור לילי של הסתיו, זה היה קרוב לחוף, ירדתי לכיוון הים ונשכבתי על החוף בוהה בכוכבים ובעננים, עד שנרדמתי.

כשהתעוררתי, השמש כבר עמדה כמעט באמצע השמים, לקח לי זמן להיזכר במאורעות הלילה, והמשכתי לשכב על החוף ולבהות ברקיע, לחכות לעתיד יותר טוב.
עד שבאיזה שלב נעמדתי, ניערתי את הבגדים שלי, והתחלתי לשוטט. טיילתי קצת בטיילת וברחובות טבריה, מנסה לשכוח ממי שהשארתי בבית, מהעבר שנשאר בעיר רחוקה, ובמחשבה על עתיד ורוד ומתוק.
אבל כמה אפשר לחלום, הרעב מתחיל להציק. אני רואה מולי שורה של מסעדות, אבל אין לי עלי אפילו שקל אחד. איזה מטומטמת אני, לפחות כסף הייתי לוקחת.
אבל עכשיו אני כאן, רעבה וצמאה בלי אפשרות להשביע את רעבוני.
עמדתי בפתח אחת המסעדות והסתכלתי לתוך המסעדה, מתגרה מהריח. עד שאחת המלצריות שאלה אותי במה היא תוכל לעזור לי. אני רעבה, עניתי לה. היא כנראה הבינה את המצב, אמרה לי חכי רגע, נכנסה למסעדה ויצאה משם עם המלצר הראשי, והוא אומר לי, אין בעיה, בואי תנקי קצת כלים וניתן לך לאכול.
הוא הכניס אותי למטבח והראה לי כיור מלא כלים ואמר לי, תשטפי את זה ותקבלי אוכל.
התנפלתי על הכיור, ותוך שעה כל הכלים היו מצוחצחים, אבל הבגדים שלי מטונפים.
ניגשתי למלצר הראשי והודעתי לו שסיימתי, ואז הוא הלך והכין לי מנה קטנה ושלח אותי עם זה.
בלעתי את האוכל וחזרתי לחוף, נשכבת עליו, בוהה בכוכבים, ושואלת את עצמי עד איפה הגעתי, מה קרה לי.

אבל זו הייתה רק ההתחלה.
במשך כמה ימים שוטטתי בחוף, מגרדת אוכל, והבגדים שלי מתלכלכים מהעבודות הבזויות, גם אני הייתי מטונפת אחרי כמה ימים בלי מקלחת נורמאלית, כשאני רק שוטפת את עצמי קצת במי הכנרת.

בשעת לילה מאוחרת, אני יושבת על החוף, מסתכלת על הבגדים שלי, כמה מטונפים הם, והתחלתי לבכות, איך אני נראית, בשביל מה ברחתי, שמה היה לי לפחות בית לחיות בו אפילו אם אני סובלת קצת.
ואז נזכרתי בטרמפ, הכנסתי את היד לכיס ושלפתי את הפתק, המספר ריצד לי מול העיניים, אבל לא היה לי איך להתקשר. חיפשתי מישהו שייתן לי פלאפון להתקשר רגע, וכבר הייתי מתוסכלת שאפילו איך להתקשר אין לי, עד שמצאתי מישהי שהואילה בטובה לתת לי שיחה קצרה.
חייגתי אליו במהירות, הוא ענה לי, ואמרתי לי מדבר הבחורה מהטרמפ. כן, ידעתי שתתקשרי, ענה לי, מה את צריכה? קצת עזרה בבקשה. איפה את? אני בטיילת. טוב, חכי לי שם אני בא עוד חצי שעה.

התיישבתי על ספסל וחיכיתי לו, ובדיוק אחרי חצי שעה הוא הופיע והתיישב לידי.
התחלתי לבכות, בכיתי עוד הרבה זמן עד שנרגעתי, ואז אמרתי לו, אני לא מכירה אותך, אבל אתה היחיד שהצעת לי עזרה, בבקשה תעזור לי.

במה אני יכול לעזור לך? הוא שאל אותי.
לא יודעת, אולי תלווה לי קצת כסף, אשכור איזה חדר ואחפש עבודה, לא יודעת מה, תעשה בשבילי משהו, בבקשה. ופרצתי בבכי.

הוא נעמד ואמר לי בואי איתי.
הלכתי איתו, ונכנסו למכונית שלו, אותה מכונית שאיתה הגעתי לטבריה.
נסענו חצי שעה, והוא נכנס למושב קטן ויפה, כמה בתים והרבה צמחיה, שער חשמלי נפתח, והמכונית גלשה פנימה, יצאנו מהמכונית, והלכתי אחריו. הוא נכנס לבית, בית גדול ומפואר, ומולנו הופיעה נערה יפה, לבושה בחלוק משי יפה ששוליו נגעו ברצפה, והשיער שלה גולש על הכתפיים.
היא נעמדה מולנו, ואז הוא אמר לה, קחי אותה למקלחת, שתתקלח ואחר כך שתבוא למטבח.
הלכתי אחריה בהיסוס, היא חצתה מסדרון ארוך, ופתחה דלת אחת ונכנסה, נכנסתי אחריה, זה היה מלתחה של בגדים, כל החדר. היא ניגשה לאחת הפינות, ושלפה כמה חלוקי משי, כמו שהיא לבשה, ובדקה עלי מה מתאים למידה שלי, לקח לה כמה דקות עד שהיא מצאה חלוק מספיק ארוך שיתאים לי. היא שלפה מגבת וארון ופתחה דלת צדדית ואמרה לי להיכנס. נכנסתי אחריה, זאת היתה המקלחת, היא הניחה את המגבת והחלוק על מדף, ואמרה לי, "תתקלחי ותלבשי את החלוק, את הבגדים שלך תשאירי כאן ויכבסו לך אותם", ויצאה.

התקלחתי, אחרי כמעט שבוע שלא עשיתי את זה. נהניתי מכל רגע בלי לחשוב על העתיד, אבל כמה זמן אפשר להישאר מתחת למים, ואחרי חצי שעה סיימתי, התנגבתי ולבשתי את החלוק. זה היה נראה לי מוזר ללבוש רק חלוק כשאין שום דבר מתחתיו, אבל לתומי חשבתי שמחר כבר יכבסו לי את הבגדים, ורק הלילה אני אהיה עם החלוק.
יצאתי מהמקלחת, וראיתי אותה מחכה לי. היא אמרה לי לבוא איתה. חיפשתי את הנעליים שלי, אבל היא אמרה לי, "לא נורא, בבית כולן כאן הולכות יחפות". לא הבנתי מה זה כולן, אבל שתקתי, מעדיפה לא לשאול עכשיו כלום. קודם נראה מה זה המקום המוזר הזה.
הלכתי אחריה, ונכנסו למטבח. נכנסתי להלם, מסביב לשולחן ישבו 5 בנות יפות, כולן בשנות 18-20, כשאליהן מצטרפת הנערה שליוותה אותי, כולן לבושות באותו חלוק משי, כמו שאני לבשתי, והשיער שלהן פזור על הכתפיים, עמדתי ובהיתי בהן, ולחילופין במטבח הענק והמפואר.
ופתאום הוא נכנס, נעמד לידי, ואמר לבנות, בנות תכירו את הדיירת החדשה שלנו, איך קוראים לך הוא שאל אותי, בהיסוס עניתי את שמי 'רחלי', הוא חייך ואמר, רחלי זה שם גלותי, בהמשך נראה איך נקרא לך.
בואי תשבי, ומשך אותי לשבת לידו.

ואז חלק מהבנות קמו להגיש את האוכל, ובינתיים הוא דיבר איתי.
"תיראי רחלי, כמו שאת רואה יש כאן כבר כמה בנות, כולן היו במצב שלך, לא היה להן איפה להיות, אם את רוצה להצטרף נעשה זאת בשמחה, כאן כולן נוטלות חלק במטלות של הבית, כמו שראית זה בית גדול ויש הרבה עבודה כאן, יש תורנות קבועה ורק מי שעומדת בה יש לה את הזכות לגור כאן.
כמו שאת רואה, כולן לובשות אותו דבר, זה הבגדים שהבנות לובשות כאן בבית, ורק כשהן יוצאות לחוץ הן מקבלות בגדים, אם תרצי תעבדי מחוץ לבית תלבשי מה שתרצי, אבל כאן בבית תצטרכי ללבוש את החלוק הזה.
ובינתיים, את יכולה להיות כאן כמה שאת רוצה, עד שתראי לאן פניך מועדות, אבל כל עוד את כאן, את חלק מהבית וצריכה לעשות את כל מה שמטילים עליך.
את מסכימה רחלי? הנהנתי בראשי בחיוב. וכי ברירה אחרת הייתה לי?

בינתיים הבנות סיימו להגיש את האוכל, וכולן חיכו עד שבעל הבית יתחיל לאכול, הוא הסתכל על כולן, וכולן עליו, מחכות לו, זה היה נראה שמפחדות ממנו אבל יותר היה נראה שהם מכבדות אותו. את האב בית שלהן.
הוא התחיל לאכול, והבנות אחריו, אני קצת היססתי, מי יודע אם זה כשר, ובכלל לא היה לי תאבון מי יודע מה.
הוא המריץ אותי לאכול, אבל בקושי הצלחתי להכניס משהו לפה.
וברגע שהוא סיים לאכול, כל הבנות הניחו את הסכינים והמזלגות על הצלחות, ואחת הבנות קמה לפנות, הכול בסדר מופתי, שבחיים לא ראיתי.
ואז הוא קם, ואומר לי לבוא איתו ושיראה לי את החדר שלי. הלכתי אחריו, עדיין מהופנטת מהפאר של הבית.
עלינו במדרגות מרופדות בשטיח, ורק אז שמתי לב לשסע הארוך שהופיע בצד החלוק, עד הרבה מעל הברך, מה שלא הייתי רגילה בתור דתייה. ניסיתי ללכת בצורה שזה לא יתגלה, אבל לא כל כך הצלחתי.
בינתיים הגענו לחדר, הוא הוציא צרור מפתחות, פתח את הדלת ונכנסו פנימה.
זה היה חדר קטן אבל יפה, בצד עמדה מיטה מסודרת, ובצד השני היה שולחן עם מחשב וכסא. ומעליו כוננית עם ספרים. ובפינה וילון ומאחוריו כיור ואסלה.
הסתכלתי על החדר, ואז הוא אומר לי, תראי רחלי, ייקח לך קצת זמן להתרגל לכאן, אבל אם תרצי תתרגלי מהר, ובינתיים כדאי שתהיי כאן בחדר כמה שיותר, יש לך כאן ספרים ומחשב, בו את יכולה לגלוש כמה שאת רוצה, תכירי קצת עולם. בהמשך אם תרצי נסדר לך עבודה, ואם לא תרצי, לא חסר מה לעשות כאן בתוך הבית.

הוא יצא מהחדר ואני נשכבתי על המטה, ומהר מאוד נרדמתי. ישנתי טוב באותו לילה אחרי הרבה זמן שלא ראיתי כרית.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il