משרתת – פרק ב'

17/11/2010

התעוררתי.
הסתכלתי בשעון וכבר צהרים. הבטתי בחלון, הנוף הנשקף ממנו היה מהמם. משהו שלא ראיתי. הרי הגולן ניבטו מול עיני, הכל ירוק, בתקווה שהחיים שלי מעכשיו יהיו ירוקים.
הסתכלתי על עצמי, על חלוק המשי היפה שלבשתי, מקווה שמעכשיו החיים יתנהגו אלי כמו משי.

ואז, דפיקה על הדלת העירה אותי מהמחשבות הטובות.
הדלת נפתחה, ואל החדר נכנסה אחת הנערות. ביד היה לה מגש עם אוכל, היא הניחה אותו על השולחן, ואמרה לי, כשאת גומרת לאכול תרדי למטה, בעל הבית רוצה לדבר איתך. ויצאה מהחדר.

הסתכלתי על האוכל, הוא לא מאוד גירה אותי אבל הייתי רעבה, היו שם 3 פרוסות לחם וקערת דייסה לבנה.
אכלתי את זה. לדייסה היה טעם קצת מוזר, אבל בלעתי את הכל מהר וירדתי למטה. אחת הבנות הפנתה אותי למשרד ונכנסתי לשם.

הוא ישב על כורסא גדולה מאחורי שולחן עץ מפואר, כשמהתקרה הגבוהה השתלשלה נברשת גדולה כשבמקום נורות חשמל היו שם נרות, כמה עשרות נרות דולקות שהשרו בחדר אווירה של פעם.

"שבי בבקשה", אמר לי.
התיישבתי על כסא העץ שהיה מולו. כסא עץ פשוט שנראה מוזר בתוך החדר הזה, ומול הכורסא שלו בכלל זה נראה נורא.
"אני רוצה שתספרי לי עליך, מהיום שנולדת, מה עבר עליך, איך עברו החיים שלך, ובסוף גם למה ברחת וממי?"
התחלתי לדבר, מונולוג של שעה, כשאני שופכת את הלב שלי בפני מי שאני בקושי מכירה, אבל התחושה שהוא נתן לי כשהוא הכניס אותי לבית שלו, גרמה לי להישפך בפניו.
עד שהגעתי לרגע שעליתי על המכונית שלו.
ואז הוא המשיך לדבר, וסיפר לי כל מה שעשיתי מהרגע שירדתי מהמכונית עד שהתקשרתי אליו.
הייתי בהלם, מאיפה הוא יודע את זה, אבל הוא רק אמר לי, "רחלי, אני קורא את המחשבות שלך". אבל הייתי בטוחה שהוא שלח מישהו או מישהי לעקוב אחרי.
ואז הוא עבר לתכלס.
"תראי רחלי, כאן בבית את יכולה לגור עוד עשרות שנים, אבל את צריכה לתת את התמורה. אם את עובדת בחוץ, המשכורת שלך נכנסת לחשבון של הבית, וכל ההוצאות מתחלקות בין הדיירות, יש לנו גם עיסוקים בתוך הבית שמכניסים כסף, אבל זה לא לעכשיו. בינתיים אני מציע לך לסיים עם הגירושים במהירות, בערב יבוא לכאן עורך דין, ואם את רוצה תחתמי לו על ייפוי כח, ותוך שבוע את מקבלת את הגט. ובינתיים תחכי בחדר שלך, בינתיים אל תתעסקי בבית בכלום וגם לא עם הבנות, את צריכה שקט ומנוחה ובשבילך תהיי בחדר שלך רוב שעות היממה, חוץ מהשעה של המקלחת וארוחת ערב שכמו שראית כולן אוכלות יחד איתי. יש לנו בבית משטר קפדני בקשר להרגלי האכילה והשינה, אבל בינתיים את פטורה מהכל, תשני ותאכלי מתי שאת רוצה, רק תישארי בתוך החדר שלך. את מסכימה רחלי?" הנהנתי בראשי בחיוב, ואמרתי לו, "תודה רבה לך על כל מה שאתה עושה לי, אפילו שאתה לא מכיר אותי".
הוא הנהן בראשו וסימן לי לצאת.

יצאתי מהחדר ועליתי לחדר, אפופה במחשבות.
נכנסתי לחדר ועל השולחן המתינה לי ארוחת צהריים. צלחת קטנה עם חתיכת עוף קטנה, כף אורז ובקבוק סודה. קצת התפלאתי כמה קצת זה, אבל נזכרתי במה שהוא אמר שיש משטר של האוכל, ואפילו שהוא נותן לי לאכול מתי שאני רוצה אבל לא כמה שאני רוצה, ואמרתי לעצמי שאחר כך אדבר איתו על זה.
אכלתי את קצת האוכל שהיה לי, והדלקתי את המחשב, גלשתי קצת ולא מצאתי משהו מעניין והלכתי לישון.

עד שאחת הבנות העירה אותי.
קומי ילדה, בואי להתקלח, כאן מתקלחים כל יום.
ירדתי למלתחה, היא הביאה לי חלוק אחר ומגבת, התקלחתי ויצאתי אל המטבח. כל הבנות כבר היו שם וחיכו לבעל הבית. גם אני התיישבתי וחיכיתי.
הוא נכנס והתיישב. הבנות קמו להגיש את האוכל, אני נשארתי ליד השולחן והוא כל הזמן הסתכל עלי.
גם כשאכלתי הוא לא הפסיק להסתכל עלי, ואני כבר הרגשתי לא נעים.
הורדתי את הראש, ואני רואה שכל הרגל שלי גלויה, השסע היום היה יותר ארוך, סידרתי את החלוק והמשכתי לאכול, ניסיתי להתעלם ממנו, אבל לא יכולתי, המבט שלו גמר אותי.
הפסקתי לאכול, וישבתי בראש מורכן.

לא שמתי לב, אבל נשארנו במטבח רק אני והוא.
כל הבנות סיימו לסדר ונעלמו, כל אחת לפינה שלה.
ואז הוא אומר לי, "בואי איתי", הלכתי איתו למשרד שלו, והוא הורה לי לשבת, כשהוא מתיישב על הכורסה שלו, ואני על הכסא מעץ.
ואז הוא הודיע לי, שבעוד כמה דקות יכנס לכאן עורך דין, מה שאני צריכה לעשות זה לחתום לו על כמה מסמכים, הוא יהיה מיופה כח שלי והוא יטפל בכל העניין של הגט, ככה שאני רק אצטרך לבוא לקחת את הגט ולהמשיך את החיים שלי.
"רק שתדעי, עורך דין זה סיפור יקר, אני לא יודע במה זה יגמר, אני רוצה שתחתמי גם על התחייבות שהמשכורת שלך במה שתעבדי תהיה משועבדת למשך השנה הקרובה, כמה שנצטרך. אם את לא רוצה, את לא חייבת, אבל אז העניינים יסתבכו לך מאוד.

היה לי קצת קשה להתחייב על זה, אבל לא היו לי הרבה ברירות.
אחרי כמה דקות נכנס העורך דין, בחור צעיר אבל קשוח, הוא הוציא כמה דפים מהתיק וסימן לי איפה לחתום, חתמתי בלי הרבה היסוס על כמה מסמכים.
ושניהם קמו ויצאו החוצה, עד שעברו כמה דקות והוא חזר.
"אני לא יודעת איך להודות לך. כמה שאתה עוזר לי, אפילו שלא הכרת אותי עד לפני כמה ימים. מה אני יכולה לתת לך, שיהיה קצת על מה שאתה נותן לי?" שאלתי אותו.
הוא הסתכל לי בעיניים כמה שניות, ואמר לי, "תיראי רחלי, אני לא מצפה לשום תמורה, אבל דבר אחד אני רוצה, שתמשיכי להיות כאן בבית שלנו ושתשתלבי בין הבנות, כולן כאן חיות ביחד כמו משפחה אחת, אין מחיצות ואין גבולות, כולן כמו גוף אחד.
ולכן כצעד ראשון, אני רוצה שתהיי לבושה בדיוק כמותן, וזה החלוק הזה שאת לובשת עכשיו, אבל את צריכה גם לפזר את השיער שלך כמו כולן, לא לגזור את השיער סתם, ולא לכסות אותו".
"אבל אני דתייה", אמרתי לו.
"נו, ואז מה?"
"אני צריכה לכסות את השיער".
"אבל את כבר לא עם בעלך". הנושא נסגר. הסמכות שלו לא נתנה לי לסרב לו.
הוא הסתכל עלי איך שאני מורידה את המטפחת ומפזרת את השיער, מניחה את המטפחת על השולחן.
"יפה מאוד, הוא אומר לי, אני רואה שאת רוצה להישאר איתנו, ולמענך, תשתפי איתנו פעולה. תחזרי לחדר שלך עכשיו, ועוד נדבר".

עליתי לחדר, נשכבתי על המיטה, ושקעתי בהרהורים, עד שנרדמתי.
הלילה השני בבית החדש שלי.

בוקר, על השולחן מחכה לי ארוחה קטנה, אני מנערת את עצמי מהמטה, שוטפת פנים ומצחצחת שיניים, ואוכלת את הארוחה הקטנה, 2 פרוסות לחם עם קצת גבינה, וכוס שוקו.
כשסיימתי לאכול, אוטומטית לקחתי את הכלים ובאתי לצאת מהחדר, אבל הוא היה נעול.
התעצבנתי, מה זה אמור להיות, אבל נזכרתי במה שהוא אמר לי שכדאי לי בימים הראשונים להישאר קצת לבד, וקצת נרגעתי מזה, הרי זה בשבילי.
הדלקתי את המחשב וגלשתי קצת, דף הבית היה איזה אתר של סקס, וזה קצת העיר אותי מהקיפאון.
לא הכרתי את הנושא הזה כל כך, אבל זה סיקרן אותי.
חוץ מבעלי כמעט ולא היה לי כלום, רק איזה פעמיים שהתמזמזתי עם חברות.
הייתי שקועה כמה שעות בסרטוני סקס, עוד אחד ועוד אחד, כבר הייתי מה זה מחורמנת. והיד שלי נשלחה לרגלים, העלתה את החלוק, והמפשעה שלי התגלתה, האצבע נכנסה בין הרגלים והתחלתי לאונן.
פתאום, הדלת התחילה להיפתח, ומהר כיסיתי את הרגלים.
אחת הבנות נכנסה עם מגש עם אוכל, הניחה על השולחן ויצאה.
לא היה לי חשק לאכול, נשכבתי על המיטה, והרגשתי מיוחמת, המשכתי לאונן עד שגמרתי, ונרדמתי מותשת.
כשהתעוררתי היה כבר חשוך, את המגש על השולחן החליף מגש אחר, היה שם רק קערת דייסה ופרוסת לחם אחת.
גמרתי את זה תוך שניות, ונשארתי רעבה.
ניסיתי לפתוח, אבל הדלת הייתה נעולה.
נשכבתי על המיטה מבואסת, לאיפה הכנסתי את עצמי, התחלתי לבכות, והתעוררתי באמצע הלילה.
הדבר היחיד שהיה לי לעשות זה להתיישב מול המחשב, גלשתי עד הבוקר, ואז חזרתי לישון, קמתי וגלשתי, מדי פעם אכלתי קצת, והמשכתי לישון. אבל משעה לשעה התחרמנתי יותר, חיכיתי למשהו שישחרר לי את זה, אבל זה לא הגיע.
לא התבקשתי לצאת מהחדר, וגם אם הייתי רוצה לא הייתי יכולה, רק מדי פעם הייתה נכנסת אחת הבנות ומכניסה לי אוכל.
כך עברו עלי 4 ימים.
הייתי כבר מסובבת, הימים והלילות היו מעורבבים אצלי, וכל הזמן הייתי בתחושה של חירמון, הייתי צמאה למשהו ולא הפסקתי לאונן. רוב הזמן הייתי מזיעה מחום, וכולי הייתי מסריחה, כבר 4 ימים שאני לא יוצאת מהחדר.

שכבתי על המיטה, חצי מנומנת, ואז הדלת נפתחת ובעל הבית נכנס.
התיישבתי על המטה והוא התיישב לידי.
מניח את היד על הכתף שלי, ואני נרתעתי קצת, אבל הוא לא הרפה ממני.
"רחלי, אנחנו נוסעים עוד מעט לירושלים לקחת את הגט שלך, יש לך שעתיים להתארגן, את צריכה להתקלח ולטפל בעצמך, הבנות יעזרו לך".
הוא קם ויצא מהחדר, ומיד נכנסו שני בנות שאמרו לי לבוא איתן, הלכתי אחריהן, ירדנו למטה והן הכניסו אותי לחדר, עוד לא הכרתי אותו, זה היה חדר גדול, בפינה אחת הייתה מיטת טיפולים, ובצד השני אמבטיה גדולה, כשברחבי החדר מפוזרים כל מיני מתקנים שלא הכרתי.
לא הספקתי לחשוב הרבה, הבנות הוליכו אותי לכיוון האמבטיה, וביקשו ממני להוציא את החלוק, הסתכלתי עליהן כאילו הן נפלו מהירח, והן בלי לדבר הרבה שלפו ממני את החלוק, עוד לא הספקתי לומר משהו והייתי ערומה. לתדהמתי, גם הן הורידו את החלוקים שלהן ונשארו בערומיהן, אבל הבדל גדול היה בינינו, הן היו מטופחות ונקיות, שערה קטנה לא נראתה על הגוף שלהן, לעומתי שהייתי מגודלת ומכוערת מחוסר טיפול בגוף.
הן הכניסו אותי לאמבטיה והושיבו אותי שם, זרם של מים חמים מילא אותי, תוך כדי שהן מסבנות ומנקות אותי טוב, ובינתיים מלטפות ונוגעות בי במקומות הנכונים, כשבאיזה שהוא שלב הן השכיבו אותי על ריצפת האמבטיה והאצבעות שלהן נדחפו לי בין הרגלים, לא היה לי שליטה על עצמי, לא רציתי את זה אבל אהבתי את זה ולא יכולתי להתנגד. הידיים שלהן שיחקו בי עד שגמרתי באנחה גדולה, ונפלתי על רצפת האמבטיה מותשת כולי.
הן סיימו לרחוץ אותי, וניגבו אותי בעדינות, ואז הרימו אותי באוויר ולקחו אותי למיטת הטיפולים.
נבהלתי, מי יודע מה הן הולכות לעשות לי. ניסיתי לברוח, אבל הן תפסו אותי בכח וריתקו אותי למיטה עם רצועות עור בידיים וברגלים, ניסיתי עוד להתנגד, אבל אז אחת מהן הצמידה לי לפה והאף איזה משאף, שלאחריו לא היה לי כח לזוז, ונשארתי על המיטה בלי לזוז.
לא כל כך שמתי לב מה הן עשו לי, הרבה זמן הן עמדו לידי, ואני נמנמתי, עד שבאיזה שלב ההשפעה של זה עברה, והן עברו למרוח עלי קרמים ומשחות וגם לאפר אותי, ואז שמתי לב כמה אני חלקה, הן עשו לי לייזר ואני שיניתי צורה.

ואז הן שיחררו אותי, והעמידו אותי על הרגלים מול מראה גדולה. לא הכרתי את מי שעמדה שם, זו לא אני, אמרתי לעצמי והמשכתי להסתכל.
אחת הבנות הגישה לי בגדים ואמרה לי להתלבש, לקחתי את הבגדים והתחלתי להתלבש, זה היה מוזר לי ללבוש שוב בגדים, כבר התרגלתי לחלוק המשי, ופתאום הרגשתי חנוקה בבגדים של דתיה, גם המטפחת שלי הייתה שם וחבשתי אותה.
יצאנו לסלון, ושם חיכיתי לבעל הבית.
הוא יצא מהחדר שלו וקרא לי לבוא איתו.
יצאנו לחניה, נכנסנו לרכב, ונסענו לירושלים.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il