נעלי ריקוד אדומות – פרק ראשון

16/09/2013

תשומת ליבו של זיו היפה התעוררה מהרגע שמקס, שומר הסף החדש של 'לה קאט' התייצב בפתח המועדון, חוסם את הדלת בכתפיו הרחבות. זיו נמשך מאוד לגברים שריריים וגבוהים, ומקס הבהיר ואפור העיניים היה בדיוק לטעמו. כל דבר בו מצא חן בעיניו – קולו הנמוך והחם, שערו הקצוץ בתספורת צבאית חמורה, פניו הגבריות המסותתות והרציניות, ידיו הגדולות המחוספסות וגינוניו הגבריים הכל כך לא הומואים למראה.
אני חייב לדעת אם הוא כן או לא החליט, ויצא למערכה. בהתחלה הוא ניסה על מקס את כל התחבולות הרגילות – חייך ועפעף לעברו בריסיו הארוכים כשבירך אותו לשלום כל פעם שעבר בדלת הכניסה, וכשזה לא עבד ומקס התמיד לענות לו שלום אדיב אך קריר, טרח זיו וביקש ממקס עזרה בסגירת הרוכסן בגב השמלה האדומה המבריקה של זיוית הלוהטת – האלטר אגו הנשי שלו. כשגם זה לא עזר ומקס נשאר מנומס וקר מזג להכעיס טרח לשאול את דעתו של על הבושם החדש שלו, מגיש לעברו את פרק ידו הארוכה והצחורה.
מקס רכס את השמלה ביעילות חסרת רגש, רחרח את פרק היד המבושם ואמר שזה בסדר, אבל הוא אישית מעדיף ריחות טבעיים יותר, והסתלק בזריזות מחדר ההלבשה, חוזר לעמוד בפתח המועדון, גבר גדול ובהיר, רחב כתפיים ומוצק, אדיש לחלוטין לכל הגברים הצעירים הנשיים יותר או פחות שכרכרו סביבו, מנסים לבדוק אם הוא משלנו או משחק בקבוצה היריבה.
אחרי כמה שבועות פג החידוש שבהופעתו המרשימה של מקס, ותשומת הלב של באי המועדון הופנתה לכיוון אחר, ורק זיו, דראגיסטית הבית והזמרת הוותיקה והמוערכת ביותר של 'לה קאט' המשיך לחשוב עליו, להתחכך בו כל פעם שנכנס ויצא, ולנסות להבין מה הסיפור שלו.
מקס מצידו המשיך להיות מנומס ויעיל, אך מרוחק ואדיש, והתחמק באדיבות מכל ניסיון לברר מה טיבו ומה הן העדפותיו. אפילו זיו החל להתייאש ממנו ואז קרה אסון – נעלי העקב הכי טובות שלו, אלו שהלמו כה יפה את שמלתה האדומה של זיוית הלוהטת התפרקו שוב, והפעם סירב מוסה הסנדלר ברוך הכפיים לתקן אותן בטענה המוצדקת שיש גבול, אין כבר מה לתקן, הנעל הימנית התפוררה לחלוטין, וגם השמאלית במצב נורא, וזיו חייב לקנות חדשות או להתחיל להופיע יחף.
"מה יחף? אני נראה לך כמו צוענייה? אני חייב נעלי עקב אדומות, או לפחות שחורות." מחה זיו וכמעט בכה מעוגמת נפש.
"אז לך תקנה, על רחוב נווה שאנן שמעת? יש שם המון חנויות נעלים, מבחר ענק מכל הסוגים והגדלים, אפילו אתה תצליח למצוא שם נעלים שיתאימו לך." יעץ לו מוסה.
זיו השפיל מבט אל כפות רגליו שבניגוד לשאר גופו הדק והגמיש היו גדולות ורחבות והתעצב אל ליבו. "אני שונא לקנות נעלים." סיפר למוסה שנאנח ואמר שלפעמים אין ברירה, צריך לעשות דברים ששונאים, ובהצלחה.
זיו הלך הביתה סקר את ארון הנעלים שלו שהכיל מעט מידי נעלי עקב, נזכר במסע הייסורים שעבר עד שרכש כל אחד מהן, ניסה אותן שוב עם השמלה האדומה היפה שהלמה כל כך יפה את ההופעה החדשה שלו, נוכח שוב לדעת שהן לא מתאימות, נאנח והלך להתקלח.
מצד שני אולי מעז יצא מתוק סח לעצמו בשעה שעמד מול המראה ומרח קרם נגד קמטים על עורו החלק, מחייך בגנדרנות אל בבואתו. מעטים ידעו את זה, אבל בילדותו הרחוקה היה זיו תלמיד בבית ספר דתי, הסתובב עם פאות מסולסלות, ציציות וטלית, ועדיין זכר הרבה מהפסוקים שלמד בשעתו, וגם ידע לשלוף אותם מזיכרונו בשעת הצורך.

למחרת מיד אחרי החזרות ניגש אל מקס, הגיש לו כוס תה ממותקת בדבש ושאל אם אפשר לבקש ממנו טובה ענקית.
"מה, שוב נתקע לך הרוכסן של השמלה?" לקח ממנו מקס את כוס התה שנראתה קטנה ושברירית בכפו הגדולה.
"לא, יותר גרוע, הנעליים שלי התפרקו, אני צריך לקנות נעלי עקב חדשות ואני חייב מישהו שיבוא איתי ויעזור לי לבחור."
"אני לא יודע זיו, אני די שונא לעשות קניות ולא נראה לי ש…"
"בבקשה, בבקשה, בבקשה גדולה וחמה ונשפכת?" נשא זיו מבט כחול מתחנן אל מקס.
"נשפכת, לאן בדיוק היא נשפכת?" פירש מקס את דבריו של זיו כפשוטם, והמבטא הרוסי שלו, שבימים כתיקונם היה קליל ביותר, כמעט לא מורגש, נעשה מודגש יותר.
"נשפכת עליך כמובן." התגרה זיו, "היא חמה ודביקה קצת, אני מקווה שאתה לא פוחד?" התקרב אל מקס עוד קצת.
"אני לא פוחד מכלום." התקשחה לסתו של מקס בהבעה גברית בעודו מצמצם את עיניו האפורות ונועץ מבט קשוח בפניו העדינים של זיו שחייך אליו חיוך זוהר ועשה כמיטב יכולתו להיראות תמים וחף מכל מחשבות זדון.
"אפילו לא מחנויות בגדים?" תהה זיו, לא מסוגל להתאפק מלקנטר אותו מעט.
"לא." פסק מקס בהחלטיות, "לא פוחד משום דבר, אבל האמת שאני לא כל כך אוהב לקנות בגדים." הודה.
"גם אני לא." שיקר זיו בלי בושה, "ובעיקר אני לא אוהב לקנות בגדי עבודה. אין לך מושג כמה זה קשה ומעייף, וגם מביך לפעמים, והכי אני שונא לקנות נעליים, עם בגדים אני יכול עוד להסתדר איכשהו, בעיקר עם מכנסים וחולצות כי עם המידות שלי…" הוא העביר את כפות ידיו העדינות לאורך גזרתו הדקה והנערית, גזרה שנשים רבות היו שמחות להתנאות בה, "ואפילו עם שמלות וחזיות זה לא נורא, אני מספר למוכרות שאני קונה חזייה ושמלה לאחותי התאומה זיוית שממש במקרה היא בגובה ובמידה שלי, אבל עם נעליים אני תמיד מסתבך."
"למה מסתבך?" השפיל מקס מבט אל כפות רגליו של זיו שהיו נעולות בקרוקס כתומות זוהרות.
"כי נעלים חייבים למדוד." הסביר זיו בכובד ראש, "שמלה זה לא נורא, תמיד אפשר לתקן, קצת לקצר, קצת להאריך, אפילו לחבר עם סיכות אם אין ברירה, אבל עם נעלים אי אפשר לחפף. הן חייבות להתאים בדיוק, ולהיות נוחות, לא רק יפות ותואמות לשמלה. בנעליים אי אפשר לזייף, אם הנעלים לא יהיו בסדר כל ההופעה תידפק, אי אפשר לרקוד ולזוז בנעלים לא מתאימות." הסביר, והתוודה שלפני כל הופעה חדשה הוא סובל מסיוט על נפילה באמצע ההופעה בגלל נעלים יפות, אבל לוחצות שמשבשות את שיווי משקלו.
"הכל מתחיל מלמטה, מהנעלים, אם הנעל יושבת לי טוב על הרגל ונוח לי בה הכל מסתדר." חלץ זיו את הקרוקס המגושם מרגלו הימנית, הגרובה בגרב שחור, ובחן אותה בסלידה, "תראה איזה מגעילה." מתח את כף רגלו בתנוחת פוינט.
"למה מגעילה?" השתומם מקס.
"כי היא גדולה מידי, שתיהן גדולות מידי, אבל הימנית רחבה יותר מהשמאלית…" הוא נאנח, "וכאילו שזה לא מספיק קשה למצוא נעלי עקב מתאימות אני צריך לסבול את המבטים שנועצים בי כשאני מנסה למדוד אותן, אין לי מושג למה כל המוכרים בחנויות נעלים הם טיפוסים כאלה מגעילים."
"איך מגעילים? מה אכפת להם מי קונה את הנעלים שלהם?"
"שאלה מצוינת, גם אני לא מבין מה מפריע להם למכור לי נעלי נשים."
"למה אתה לא יכול לספר להם שאתה קונה נעלים לאחותך התאומה שממש במקרה יש לה בדיוק אותו מספר נעלים כמו שלך?"
"כי יש מעט מאוד בנות שנועלות נעלים מספר 42 ועוד לא נולדה הבחורה שתסכים שגבר יקנה לה נעלים ועוד ימדוד אותן במקומה."
"אז תלבש את הבגדים של זיוית לפני שאתה הולך לקנות נעלים, יחשבו שאתה בחורה והכל יהיה בסדר."
"מקס, אתה כזה מתוק." ליטף זיו בעדינות את לחיו של שומר הסף, מצטמרר מעונג ממגע הזיפים בכף ידו, "אבל זה לא עובד ככה. על הבמה, עם התאורה המיוחדת של 'לה קאט' אני נראה כמו זיוית המהממת, אבל בחוץ, באור יום אני נראה כמו איזה קוקסינל, מי שמסתכל עלי רואה בי עוד הומו שלובש בגדים של בנות ומותר לצחוק עליו ולהעליב אותו. לכן אני צריך אותך, כדי שתשמור עלי כשאני מודד נעלי עקב."
"לי אתה נראה בסדר גמור." חייך אליו מקס בחיבה, "אל תדאג, אף אחד לא יגע בך כשאני בסביבה." הבטיח, ונמתח מלא קומתו הגבוהה והחסונה, אבל כשזיו נישק את לחיו בתודה האדים כמו ילד קטן.

יש! חשב זיו לעצמו מקפיד להסתיר את חיוך הניצחון שלו מאחורי הבעת פנים תמימה, וכבר למחרת פסעו השניים ברחובות העיר משוטטים בין חנויות נעלים שהדהימו את מקס במחירן הגבוה ואת זיו בכיעורן הנורא.
"זוועה," גנח, "תראה איזה גועל, איך אפשר לצפות מאישה שפויה לרקוד בנעלים כאלה? מזל שאין להם את המידה שלי."
"באמת מזל." הסכים מקס שלא הבין כלום בנעליים, והתחיל לאבד את סבלנותו נוכח שפע הנעלים שראה. הם הלכו לאורך כל צידו הימני של רחוב נווה שאנן, מציצים בכל אחד מחלונות הראווה, נכנסים מידי פעם לחנות זו או אחרת רק כדי לשמוע שלא, אין להם את הנעל שמשכה את תשומת ליבו של זיו במידה מעל ארבעים.
כשהגיעו לרחוב לווינסקי הסתובבו וחזרו, והפעם חרשו את כל רחוב נווה שאנן מצידו השמאלי. לקראת סוף הרחוב נעצר זיו מול אחת החנויות ולטש מבט מוקסם בזוג נעלים אדומות, נוצצות, עם חרטומים מחודדים ועקבים דקיקים.
"תראה איזה יופי." התלהב.
מקס הביט וניסה לשווא להבין מה מייחד את הנעלים הללו מכל אינספור הנעליים האחרות שראה. "יופי של נעליים, אבל הן נראות לי קטנות מידי בשבילך." העיר.
"אולי יש להם גם את המידה שלי? אם לא נשאל לא נדע." נשם זיו נשימה עמוקה, זקף את גבו, אזר את אומץ ליבו ונכנס לחנות, ומקס פוסע בנאמנות בעקבותיו.
"את הנעלים האלו?" השתוממה המוכרת – דודה עגלגלה ומאופרת בהפרזה – ושלחה מבט אל הקופאי – גבר מקריח וחמוץ סבר, כנראה בעלה של הדודה – שהשיב לה מבט לעגני. "אלו לא סתם נעלים פשוטות, הן נעלי ריקוד נורא יקרות." הזהירה את זיו, מנסה להסוות את חוסר הנוחות שחשה למראה הצמד המוזר.
"כן, שמתי לב, זה בדיוק מה שאני צריך." מישש זיו בהנאה את העקבים הדקיקים.
"ומה המידה של הגברת שתנעל אותן?" חייכה המוכרת באדיבות וניסתה להתעלם ממקס המגודל שנראה בחנות הקטנה והמצועצעת כמו פיל בחנות חרסינה.
"אהה…" היסס זיו, וכל הפעמים המתסכלות בהן ניסה לקנות נעלי נשים הולמות לזיוית ונתקל במבטים לועגים ובצחקוקים מעליבים הכשילו את לשנו וגרמו לו לגמגם בהיסוס.
"אנחנו צריכים נעלי ריקוד אדומות עם עקבים במידה ארבעים ושתיים." נכנס מקס בחוסר סבלנות לדבריו, ופסע קדימה, ממלא את החנות הדחוסה בגופו הגדול.
"ארבעים ושתיים?" נדהמה המוכרת, מציצה בזיו שהנהן בהחלטיות, "כן, ארבעים ושתיים." הכריז, שואב ביטחון ואומץ מנוכחותו של מקס.
"אני אלך לבדוק." אמרה המוכרת, והתפוגגה לעבר החדר האחורי. זיו שהמתין בנשימה עצורה נשם לרווחה כשהיא שבה חיש קל, נושאת כמה קופסאות בידיה. "אלו כל נעלי העקב שיש לי במידה הזו." פרשה לפניו את מרכולתה, "יש אדומות ושחורות, ויש גם לבנות עם פאייטים, ויש גם את הזוג הזה באפור."
"נהדר, אני אקח את השחורות והאדומות ו…" הוא בחן בחמדנות את האפורות שהיו עדינות ואלגנטיות מאוד, וכבר עלתה בדמיונו תלבושת שתהלום אותן, משהו אוורירי ומתנפנף, אולי משיפון, שילוב של גזרה בתולית צנועה עם… ואז ראה את המחיר ונאנח, "לא, אני אצטרך לוותר עליהן, זה יקר מידי."
"אני אקנה אותן בשבילך." התערב מקס, "אבל קודם תמדוד."
"לא, זה בסדר." ניסה זיו לחמוק לעבר הקופה ולשים סוף לעניין.
"לא קונים בלי למדוד." פסק מקס בהחלטיות, הניח יד כבדה על כתפו של זיו והושיב אותו, כרע ברך לפניו, חלץ בזריזות את הקרוקס הכתומות, אחז בכף רגלו הימנית שנראתה הרבה פחות רחבה כשהייתה נתונה בכף ידו הגדולה, והנעיל לו בעדינות את נעל העקב האדומה. "מתאים בדיוק." הכריז בהנאה, "ועכשיו תנסה את הנעל השנייה."
הם יצאו משם לבסוף עמוסים בארבעה קופסאות – מקס התעקש לשלם על הכל -משאירים מאחורי גבם את המוכרת והקופאי, והפעם לא היה לזיו אכפת שהם הביטו בו במבטים עקומים, ואולי גם לגלגו מאחורי גבו, שיחשבו כרצונם וילעגו כאוות נפשם, מה אכפת לו? הוא יצא משם עם גב זקוף, הנסיך האמיץ שלו לצידו, ודי והותר זוגות נעליים בשביל זיוית.
"מקס, היית פשוט נהדר, איך אני יכול להודות לך?"
"קודם נביא את הנעלים לדירה שלך, ואחר כך נחשוב כבר על משהו." חייך אליו מקס, ובלי שמץ מבוכה רכן לעבר זיו, וכשהוא מתעלם מהעוברים והשבים נישק את לחיו.

ההופעה החדשה של זיוית התקבלה במחיאות כפים רועמות. המעריצים יצאו מכליהם מרוב התפעלות, מחמאות שפעו מכל עבר, וחדר ההלבשה הקטן של זיוית התמלא פרחים ופתקי ברכה. מחזרים שלחו הזמנות לבילויים, לארוחות ולמסיבות, פרטיות יותר או פחות, אבל שלא כדרכו בעבר זיו לא נעתר הפעם לאף אחת מההזמנות.
הוא חייך והודה בנימוס למעריצים, סירב בחן לכל הזמנות המחזרים, וברגע שהסתיימה ההופעה ירד מנעלי העקב, פשט בזריזות את בגדיה הנוצצים של זיוית, ארז את הפאה המדהימה שלה, הסיר בקפידה את האיפור וחזר הביתה יד ביד עם מקס.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il