דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
30/01/2014
"אני, לי יש סיבה כי בזמן האחרון קובי נעשה ממש נזיר, אבל מה אתך גולן? אתה חי עם תולי ובכל זאת אני ואתה… אתה לא מרגיש אשם לפעמים?" שאל תמיר אחרי שיצא מהמקלחת, נקי וחפוף, שערו מסורק וגופו מדיף ריח טוב ונקי של סבון.
"עכשיו נזכרת לשאול?" צחקתי, קמתי באנחה מהמיטה הפרועה והסרתי את הסדין הלח מזרע ומזיעה. כמו תמיד עם תמיר הסקס היה אחלה וכייף והכול, אבל הייתי מותש. אני כבר לא ילד, גם הוא לא אבל במיטה הוא חרמן כמו בחור בן שש עשרה, תמיד מוכן לעוד פעם. לפעמים אני מקנא בפסיביים שלא צריכים לעבוד כל כך קשה אלא רק לשכב להם בנחת וליהנות, להיות אקטיבי זו עבודה ממש קשה.
תמיר ניסה למחות את החיוך מדושן העונג מעל פניו ולהראות עצוב ומתחרט, אבל פרצופו זרח מנחת ועיניו הבריקו מעונג. ככה הוא נראה תמיד אחרי שהוא מקבל זין, ושום דבר, אפילו לא רעידת אדמה עם צונאמי, לא יצליח לקלקל את מצב רוחו הטוב אחרי שהוא בא על סיפוקו. זה אחד הדברים שאני אוהב אצלו – חוסר הבושה נטול המעצורים, וההנאה הגלויה שלו מסקס פרוע, לח, מלוכלך וחסר גבולות של מוסר ומוסכמות. כמה חבל שהחבר האידיוט שלו לא יודע למצות עד הסוף את הכישרונות הנדירים של תמי במיטה.
"מה הבעיה של קובי? למה הוא לא חוגג יותר על התחת השמנמן שלך?" שאלתי וצבטתי את עכוזו החלקלק והעגלגל. יהיו בטח פלצנים שיגידו שתמיר דשן מידי ושלא יזיק לו להוריד כמה ק"ג ולהתחטב בחדר כושר, אבל אני אוהב אותו בדיוק ככה, עגול ורך, ומתמסר בהתלהבות קולנית לזין שלי.
"לא יודע." משך תמיר בכתפיו, "הוא דביל כזה, מצד אחד הוא קנאי וכל הזמן אומר שהוא אוהב אותי ועושה לי סצנות אם אני מסתכל על אחרים ומצד שני… מסכן, זו לא אשמתו שהוא קיבל חינוך דתי דפוק כזה שהרס לו את כל הכיף מסקס. אתה חבר טוב שלו, אולי תשכנע אותו ללכת לפסיכולוג ולהפסיק להיות כבד כזה?"
"באיזה נימוק בדיוק אני אמור להשתמש? אם אתה רוצה שאני אפסיק למלא את מקומך בתחת של החבר שלך לך לפסיכולוג, תספר לו על רגשות האשמה שלך שיצאת הומו, תחפור לו ותוציא עליו הון עד שתהיה הומו חרמן כמוני וכמו תמיר?"
"אתה יותר גרוע ממני." צחק תמיר ונשען, מחייך, על המשקוף, מביט איך אני מסבן את החזה והבטן שלי שהם, האמת, די שעירים, אבל זה מה שהוא אוהב, השרמוטה החרמנית הזו.
גם קובי שעיר, ואפילו יותר ממני. הלוואי והייתי בחור טוב ויפה כמוהו, אני מכיר אותו שנים, הוא חבר טוב שלי, אני הראשון שהוא בא לספר לו לפני כמה שנים על תמיר, והשתפך בפני כמה הוא מתוק, יפה, חמוד ומקסים. גם תמיר אוהב אותו מאוד, ולמה שלא יאהב? קובי בחור נהדר, הוא אחלה גבר והוא לא רק שרירי ומסוקס, נאמן ואוהב ומפנק, הוא גם נבון מאוד ובן אדם כייפי והכול, אבל עם השנים משהו בזוגיות שלהם החמיץ, התייבש, או אולי נרקב? לא יודע מה בדיוק ולא נעים לי לחטט, אבל עובדה שיום אחד תמיר צץ אצלי, אמר שהוא לא יכול יותר עם היובש הזה ובלי שום בושה פיתה אותי לסקס, מה שלא הפריע לו להצהיר במקביל כמה הוא אוהב את קובי.
הם גרים יחד כבר כמה שנים, מגדלים שלושה פינצ'רים מפונקים, חיים כמו זוג יונים, לא זזים אחד בלי השני, אפילו עובדים יחד באותה חנות רהיטים מפונפנת, יש להם חשבון בנק משותף, קשר חם עם אימא של תמיר (אישה באמת מקסימה) ובעידודה הם אפילו חושבים על הבאת ילד מאחת החברות הלסביות של אחותו היפה של תמיר. החיים שלהם נראים כמו אידיליה בוורוד, אבל כשתמיר חרמן והוא רוצה סקס טוב באמת (בערך פעם בשבוע) הוא בא אלי, וקובי… אין לי מושג למי הוא הולך כדי לזיין. למרות שהוא חבר ותיק שלי ואני מכיר אותו עוד מהתיכון הוא תמיד היה קצת עצור בקשר לסקס, קצת ביישן כזה… אולי תמיר צודק וזה בגלל שאבא שלו היה רב והוא גדל בבית דתי. אחרי שאביו נפטר, שנה אחרי שהוא יצא מהארון בהמון דראמה וצלצולים עיראקיים, כל המשפחה שלו התחרדה עוד יותר, הוא בקשר איתם, אבל זה קשר מכאיב לשני הצדדים, ואולי זו הסיבה…
"אני יודע שאני אמור להרגיש אשם בגלל קובי כי הוא חבר שלי והכול, אבל אני פשוט לא מרגיש ככה תמיר, מצטער, אני לא מסוגל לזייף רגש שאין לי. אני באמת אוהב אותו אבל אם הוא לא מבין לבד שאין בטבע ואקום, ושכל חלל ריק צריך להתמלא בסופו של דבר, בעיקר אם הוא נמצא בתחת החרמן שלך תמי, אז…"
"ומה בקשר לתולי? המשיך תמיר לחפור.
"מה בקשר אליו?"
"הוא לא יודע עלינו, נכון?"
"לא, אף אחד לא יודע, וגם לא ידע, הבטחתי לך שזה יהיה הסוד הקטן שלי ושלך תמי, ואני תמיד מקיים את ההבטחות שלי."
"אני אוכל את עצמי שאני מרמה את קובי, אולי זה לא נראה ככה, אבל אני ממש אוהב אותו גולן, אתה יודע שאני לא סתם מדבר, הוא אהבת חיי, הבית שלי, הנשמה שלי, הוא בעלי היחיד והאהוב, הלוואי והייתי יכול להתאפק ולהסתפק במה שהוא יכול לתת לי."
"אל תדבר שטויות תמיר, אתה צעיר מידי בשביל לחיות בעוצר סקס, אם הוא מסתפק בפעם בחודש זו הבעיה שלו, למה שאתה תתאפק ותסבול בגלל התסביכים שלו?"
"כי אני אוהב אותו ויש בזוגיות ובאהבה הרבה יותר מאשר סתם סקס." נאנח תמיר, והזוהר שקרן מפניו הועם מעט, "ומילא אני וקובי שזה סיפור ישן שאין לו סוף, או פיתרון, אבל עכשיו אנחנו מרמים גם הילד הנחמד הזה שכל כך מעריץ אותך."
"מעריץ אותי? איזה שטויות, מה יש לו להעריץ? מה הוא בכלל מבין מהחיים שלו? הוא בקושי יצא מתחת לסינור של אימא, הוא מעריץ את הדירה שלי, ואת זה שאני נותן לו מקום לגור, ומשלם על הלימודים שלו, ברגע שהוא יראה זין חדש וגדול יותר הוא ישכח אותי." אמרתי בשחצנות.
"אולי…" העווה תמיר את פניו בספקנות, "אבל עכשיו הוא איתך, למה אתה בוגד בו?"
"כי הוא לא מוכן שאני אזיין אותו, מציצות זה אחלה, אבל לפעמים גבר צריך קצת יותר מזה." הסברתי לתמיר, ונתתי לו את המגבת שלי, "תנגב לי את הגב." דרשתי, ובעוד הוא טורח ומשפשף את גבי הבהרתי לו את התיאוריה שלי על דת והומואים, וכטוב ליבי במקלחת המפנקת שחררתי קצת קיטור על האלוהים הדפוק הזה שדוחף את האף הארוך שלו לכל מקום, ומקלקל את הכיף מכל דבר. "לא רק מאוכל אלא גם מסקס, ובגלל זה כל הדתיים, אפילו אם הם דתלשי"ם, לא יודעים ליהנות כמו שצריך מזיון בתחת, ולנו, שלא סובלים מהשריטה הדתית הזו, אין ברירה אלא לבגוד כדי להגיע לסיפוק, ולכן מי שצריך להרגיש אשם שאנחנו בוגדים תמי זה אלוהים, לא אתה ואני." הבהרתי לתמיר שהקשיב לי בשתיקה, לקחתי ממנו את המגבת הלחה, הסתובבתי לתלות אותה על המתלה שלה ואיכשהו, בלי שום הכנה מראש, מצאתי את עצמי מחליק, עושה סיבוב ונוחת על רצפת המקלחת, רגלי השמאלית בוערת מרוב כאב והרגשה שמשהו מאוד לא טוב קרה לה מנקרת בליבי.
תמיר המבוהל מהצעקה שפלטתי ניסה לעזור לי לקום, אבל משום מה לא הצלחתי בשום פנים ואופן לדרוך על הרגל המסכנה שלי שהתנפחה במהירות מבהילה.
"לך תתקשר מיד למגן דוד אדום." פקדתי עליו, "ותזרוק לי קודם איזה מכנס או משהו שלא יתפסו אותי עם הזין בחוץ."
הוא רץ למלא את פקודתי, מנסה לשכנע אותי כל הזמן שזה לא נורא, זה רק נקע, ואחרי שישימו לי תחבושת אלסטית זה יסתדר.
"לא אני לא חושב שזה יקרה." אמרתי, יודע בליבי שזה הולך להיות סיפור ארוך וכואב ורע מאוד. בכל זאת ניסיתי להשתחל לתוך המכנסים שלי אבל לא הצלחתי, כאב לי מאוד והרגל פשוט סירבה לזוז, ובסוף ויתרתי, התעטפתי חלקית בחלוק מגבת וניסיתי לשמור על קור רוח.
תמיר היה אמיץ ונשאר לצידי, מנחם ומלטף ובוכה לסירוגין, אבל ברגע ששני פאראמדיקים חסונים התפרצו פנימה והעמיסו אותי, גונח ומקלל, על אלונקה, מכסים אותי ברוב התחשבות בשמיכה, הוא ברח לקובי.
מי שחש לבית החולים לטפל בי בזמן שצילמו וגיבסו אותי, דאג להחזיר אותי הביתה בלי להעיר שום דבר על הנסיבות החשודות בהן מצאו אותי, ונשאר לסעוד אותי כשנחתי במיטה שלי, מגובס מכף רגל עד ברך, כאוב וחבול ואומלל מאוד, היה תולי.
רק אחרי עשרה ימים של אומללות וחוסר מעש בבית, אסיר של הגבס הכבד שרגלי הדוויה הייתה נתונה בו אושפזתי ונותחתי. מעולם לא שיערתי בנפשי שניתוח איחוי שבר שכולם הגדירו בקלות דעת כעניין פשוט ושגרתי יגרום לי סבל כה רב.
בגלל ההרדמה הקאתי את נשמתי במשך יממה תמימה, סבלתי מאוד והתייסרתי מכל תנועה.
אחר כך חזרתי הביתה והיה עלי לשכב במיטה עד שרגלי השבורה תתאחה ורק אז הבנתי שמאדם גאה ובטוח בעצמו, קל תנועה וספורטיבי הפכתי לשבר כלי עלוב שצריך לבקש שיעשו בשבילו הכול. השינוי היה מהיר ופתאומי והתקשיתי להסתגל אליו.
לזכותו של תולי אומר שהוא עשה כמיטב יכולתו לטפל בי, לשרת אותי, להקל על ייסורי ולהרגיע אותי, אבל בסופו של דבר גם הוא איבד את סבלנותו ואחרי שצעקתי עליו שהמרק לא חם ולא טעים, ושהוא שוב שכח להביא לי מפית ולסדר לי את הכרית הוא איים עלי שאם לא אפסיק לטרטר אותו ללא הרף הוא יסתלק ויעזוב אותי
"שתמיר יטפל בך." הוסיף בנבזות מרושעת ויצא מהחדר בדפיקת דלת, משאיר אותי רובץ חסר אונים ומבוהל במיטה.
פתאום תפסתי כמה אני חסר אונים ועד כמה אני נתון לחסדיו, ונחרדתי עד עמקי נשמתי.
מאז שאיבדתי את יכולת התנועה הייתי לגמרי לבד – תמיר ניתק איתי מגע ונסע עם קובי לחופשת סקי באוסטריה אחרי שהשאיר לי הודעה קצרה ויבשה במשיבון בה הוא מאחל לי רפואה שלמה, הקשר שלי עם הורי ואחי היה דל מאוד מאז שיצאתי מהארון, וספק אם הם היו עוזבים את חייהם המסודרים ובאים לטפל בי, מלבד תולי לא היה לי איש בעולם.
נכון, היו לי מכרים, יזיזים וחברים, אבל אף אחד מהם לא היה טורח להתפנות מעיסוקיו כדי לשהות איתי, לדאוג לי, להאכיל אותי, לטרוח סביבי ולדאוג לי. הבנתי לפתע איזה מזל היה לי שתולי גר איתי ועד כמה אני תלוי ברצונו הטוב של הבחור הצעיר הזה שבעצם לא היטבתי כל כך להכיר, והפרנויה שלי התחילה להשתולל.
שכבתי מודאג, מנסה לחשוב מה לעשות כדי להציל את עצמי, ואז הוא נכנס שוב, נושא מגש עם קערת מרק חם, מפית מיץ ועיתון, הניח אותו לצד המיטה ושאל אם אני זקוק לעוד משהו.
דמעות של הכרת טובה עלו בעיני. "לא, הכול בסדר, תודה תולי, אני מאוד מודה לך, אני יודע שאני בלתי נסבל לפעמים, אבל גם לי קשה מאוד, כואב לי ואני סובל ומוציא את זה עליך, אני מתנצל."
"זה בסדר." אמר תולי בקצרה, בלי להביט בפני, "תאכל." האיץ בי, "אני רוצה להפעיל את המדיח לפני שאני הולך לעבודה."
אכלתי מהר, משבח את המרק שלו, ושבתי להודות לו. הוא לקח ממני את המגש ונסוג לעבר הדלת, ואז שאל פתאום מה תמיר עשה איתי בבית ואיך קרה שנפלתי דווקא כשהוא היה איתי.
"הוא בא לבקר ואין לו שום קשר לנפילה שלי, זו הייתה סתם תאונה, החלקתי במקלחת, זה הכול."
"אבל למה התקלחת פתאום באמצע היום?" שאל תולי בחשדנות.
"סתם, בא לי להתקלח." אמרתי וכבשתי את פני בעיתון.
תולי שתק רגע, ואחר כך אמר, "בסדר, אני הולך עכשיו לעבודה, אם תרצה משהו דחוף תתקשר ואני אבוא, להתראות."
"להתראות." עניתי, ממשיך להביט בדפים הפרושים על ברכי, ורק אחרי שהוא הסתלק שמתי לב שהעיתון בכלל הפוך.
הוא חזר בערב, ואחרי שאכלתי ארוחת ערב קלה שהוא הכין לי הוא קשר שקית ניילון על הגבס שלי ולקח אותי להתקלח. יכולתי להתנייד בכבדות על הקביים ברחבי הבית, אבל רק בתנאי שהרצפה הייתה יבשה. גם מדרגות היו מכשול בלתי עביר וכדי לעלות לחדר השינה שלי – שברוב טיפשותי מיקמתי בקומה העליונה – היה עלי לשבת על עכוזי ולהיעזר בידי כדי לנוע למעלה. זה היה משפיל ומבזה, ומדכא עד עפר. מזל שהייתה לי מקלחת מרווחת בחדר השינה.
מאז ששברתי רגל המקלחת הייתה עניין בעייתי ובכל זאת התאמצתי להתקלח לפחות פעם ביום כשאני יושב על כסא פלסטיק מתחת לזרם המים. ברגע שישבתי הרגשתי בטוח וזרם המים על גופי היה נעים ומרענן מאוד, אבל פחדתי מאוד מהרגע שבו היה עלי להתרומם ולעמוד על רגלי על הרצפה הרטובה. זכר הרגע הנורא בו נפלתי והפכתי פתאום לנכה חסר ישע לא עזב אותי, וחרדתי מאוד ליפול שוב, הפעם עם הגבס הכבד שעל רגלי, ולהיפצע שנית.
בעזרת תולי הצלחתי לעבור את מכשול המקלחת ולהגיע, מתנשף ומותש, למיטה. הצטנפתי מתחת לשמיכה, רועד מאפיסת כוחות מביט איך הוא מוריד את תחתוניו והולך גם כן להתקלח, משאיר את הדלת פתוחה כך שיכולתי להביט בגופו הרטוב מתחת לזרם המים. מאז שנפגשנו לראשונה חלפו שלושה חודשים ותולי הצנום עלה במשקל, צבר שרירים ואפילו נדמה לי שגבה מעט. גופו הדק והילדותי התמלא ונעשה חזק ורחב יותר, כתפיו וגבו התיישרו והתרחבו, וזרועותיו נעשו חזקות ושריריות.
"נעשית בריון קטן תולי." החמאתי לו, והוא חייך ואמר שזה בגלל שהוא עובד קשה, סוחב ארגזים ושקי סחורה בסופר, ומקפיד לאכול אוכל בריא ומזין.
"מרגישים, נעשית ממש גבר בחודשים האחרונים." חייכתי אליו בחזרה.
"כן, נכון." הסכים תולי בשביעות רצון, והחל לסבן בקפידה את הזין שלו שנעמד וגדל וגדל וגדל…
אחר כך הוא התנגב בזריזות ונכנס למיטה. "אני חרמן." אמר בפשטות, "מה דעתך?"
"טוב, תראה, אני די מוגבל עם הגבס הזה ו…"
"זה בסדר, אתה לא צריך לעשות כלום, רק לשכב בשקט וליהנות." אמר, סובב אותי על צידי, נצמד אלי והחל לחכך את הזין שלו בעכוזי.
"תשמע תולי, אם לא אכפת לך אני… אני לא ממש מת על הקטע הזה, אני מעדיף להיות אקטיבי."
"כן, גם אני." קטע אותי תולי בקצרה, וחדר לתוכי בתנועה אחת מהירה ופסקנית.
הוא דאג לשמן את עצמו קודם וזה לא היה נורא. נכון, זה כאב, אבל בצורה נסבלת, לשבור רגל כאב יותר, אבל ליהנות ממה שהוא עשה לא נהניתי למרות שהוא ליטף את הזין שלי שסירב להזדקף, נישק את עורפי והפטיר כלאחר יד כמה מילות חיבה.
אחרי שהוא גמר הוא ניגב אותי בעדינות, הביא לי מים, אמר שהיה לו כיף, ואפילו הביע בפיזור נפש צער שאני לא נהניתי ומיד אחר כך נרדם לצידי, מרוצה, ואחרי שבכיתי חרש כמה דקות, מתאבל על הגבר שהייתי פעם, ניגבתי את אפי ונרדמתי גם כן.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il