סהר ואביב – פרק ג'

02/01/2017

הפרידה

חמש דקות אחרי שאביו הלך, יצא אביב לכיוון ביתו של סהר, הוא הגיע לבניין שלו ועלה במעלית, דפק בדלת ואימא שלו פתחה אותה. "היי חמוד, מה קורה תכנס." הזמינה אותו כשאחותו הקטנה של סהר כבר רצה לכיוונו ומחבקת אותו.

"הוא בחדר?" שאל.

"לא, הוא יצא לים לפני שעתיים בערך."

אביב הבין שכנראה לא יראה את משפחתו של סהר לפני שיטוס, נכנס עם אחותו לחדר, חיבק ונישק אותה ואמר לה שהוא חייב ללכת, כשיצא עבר דרך המטבח, אמר לאימו של סהר שהוא הולך למצוא אותו בים ונישק גם אותו. סהר ירד לחוף והופתע לגלות שהים היה חלק ורגוע, 'על מה הוא גולש בדיוק בים הזה?' תהה.
כשהגיע לצוק שמשקיף על החוף אביב הבין, סהר לא בא לגלוש, הוא ישב על הסדין וניגן, והוא לא היה לבד, מלמעלה אביב לא ממש זיהה עם מי סהר יושב, אבל את זה שזה היה בחור הוא לא הצליח לפספס. הוא חשב בינו לבין עצמו מה לעשות ואיך להגיב, אבל כבר לא נותרו לו כוחות להתעמת עם סהר והוא החליט שהוא חוזר הביתה.

אביב כבר לא בכה בדרכו הביתה, נראה היה לו שדמעותיו נגמרו כבר, הוא לא הבין איך סהר היה מסוגל להיות עם גבר אחר עשרים וארבע שעות אחרי ששכב אתו, הוא היה פגוע ומאוכזב ולא רצה להיפרד ממנו יותר.

אחרי שאביב חזר הביתה הוא התמלא מרץ, פתאום קיבל כוחות מחודשים לארוז את כל חפציו, פתאום רצה לברוח וכמה שיותר מהר, הוא שנא את סהר על מה שעשה וחשב שכל הזמן הזה סהר פשוט חיכה לרגע שישכיב אותו, ומה שסיפר לו היה רק תירוץ עבורו כדי לעזוב אותו ולעבור לאחר.

יום אחרי הוא כבר היה על המטוס, דקה לפני ההמראה הוא לחץ על שלח ושלח לסהר את ההודעה הזו – "סהרוש, למרות שאני כועס עלייך, עברתי אתך כמעט חודשיים שהרגישו לי כמו שנה, אתה היחיד שהצלחתי להתחבר, להיקשר ולאהוב בחיי, אני טס עכשיו ולא יודע מתי אחזור אם בכלל, אני מאחל לך בהצלחה ומקווה שתזכור אותי לטובה. ניסית לראות אותך לפני הטיסה ולהיפרד ממך אבל לא היית בבית וכשהגעתי לים ראיתי אותך מנגן לאיזה גבר בחוף, שיהיה לכם בהצלחה, אני מקווה בשבילו שלא תשכב אתו ותברח גם לו, אני אזכור ממך רק את הטוב.
אל תנסה להחזיר לפה הודעה, אני מכבה את הטלפון ובצרפת אקנה כבר חדש.
אני אוהב אותך ותמיד אזכור אותך."

סהר קרא את ההודעה ושנייה אחר כך התקשר להסביר, אבל אביב כבר כיבה את הטלפון. הבחור על החוף היה בן דוד שלו, זה שלימד אותו לנגן והאוזן הקשבת שלו, הוא סיפר לו על אביב באותו היום ובן דודו הציע לו לא לוותר על אביב.

סהר חשב תחילה שאביב סתם מנסה לגרום לו לדבר אתו, אבל כשחלפו הימים וחופש סוכות נגמר הוא הבין שאביב היה רציני, הוא לא הגיע לבית הספר יותר והמורה סיפרה להם שהוא עבר לצרפת.
סהר היה מדוכא, כולם הביטו עליו וראו את העצב בעיניו, כשהיה עם אביב הוא לא הפסיק לחייך והיה מאושר, ומהרגע שאביב עזב הוא נראה כבוי. סהר לא הצליח להתמודד עם כל המבטים סביבו וההתלחשויות כשהיה עובר, ולאט לאט כבר כמעט שלא הגיע לבית הספר. הים היה ונשאר המקלט היחיד עבורו, החורף הגיע ואתו הים הסוער ועונת הגולשים.

הזמן חלף ועברו כמעט שנתיים מאז שאביב עזב, סהר לא שמע ממנו מאז ההודעה ההיא, אבל הוא תמיד היה במחשבתו, אין יום ואין שעה שלא חשב עליו, אין שיר שלא הזכיר לו אותו וכל אחד אחר שניסה להתקרב לא מצא למי.

סהר התגייס לצבא ושירת בחיל הים כמובן, שייטת 13 חטפו בחורים עם נתונים כמו שלו. הוא הפך ללוחם, מפקד, ויצא לקורס קצינים ביחידה הכי מובחרת בצה"ל, המון גברים חלפו בדרכו בזמן הזה, אבל אף אחד לא הצליח להיכנס לו ללב. נראה היה שסהר הפך להיות בדיוק מה ש'איחל' לו אביב מה לא להיות, אחד ששוכב עם מישהו ויום למחרת עובר לבא בתור.

סהר אהב את הצבא, אהב את המדים הלבנים שלו, את הדרגות ואת האדרנלין שהיה ממלא אותו במבצעים כאלו ואחרים. הוא שירת בצבא שבע שנים והגיע עד לתפקיד מ"פ בשייטת, שמו הלך לפניו, וגברים נפלו לרגליו, אבל הוא מעולם לא היה רציני עם אף אחד, תמיד חשב רק ממקום אחד כשהיה עם גברים, ולעולם לא שכח את אהבתו הראשונה.

בין כל הגברים שהכיר סהר היה גם אדיר, הוא הכיר אותו כמעט שלוש שנים כשעוד היה חייל שלו, והוא היה הדבר הכי קרוב לזוגיות שניהל סהר בכל חייו הבוגרים. הם היו יוצאים ביחד עם חברים, שוכבים פעם או פעמיים בשבוע ומדברים לפעמים בטלפון.
אדיר תמיד רצה יותר והיה מאוהב בו, אבל מבחינתו אדיר היה מקום שקט לנוח בו, היה לו המון רגשות כלפיו אבל אלו לא היו רגשות אהבה.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il