סיבה לריצה – פרק ב'

30/05/2019

הפתיע אותי שהוא לא נגעל, שהוא הפך מסטרייט לגיי בשנייה וחצי, או שהוא בכלל סתם סקרן, חשבתי פתאום בבהלה.

בעודי שקוע במחשבות, שמעתי צעדים הססנים מאחוריי, עצרתי והסתובבתי.

זה היה יונתן.

"אתה בסדר אחי?" שאל.

"כן, הכול טוב." עניתי קצרות.

"זה לא נראה ככה." הוא מלמל והסתכל לי בעיניים.

"מה…יונתן… למה באת אחריי?"

"באתי להתנצל בשם אופיר." ענה.

"אתה לא צריך להתנצל בשמו, כי לא נפגעתי, וגם אם כן הוא ילד מספיק גדול כדי לבוא ולהתנצל בעצמו."

הוא הוריד את ראשו, בוהה ברצפה.

"זאת לא באמת הסיבה, נכון?" שאלתי בשקט.

הוא הניד בראשו לשלילה.

"אז מה?" שאלתי.

"כלום, לא חשוב." אמר והסתלק.

"יונתן, חכה רגע." צעקתי אחריו.

הוא פתח בריצה ונעלם בחשיכה.
עמדתי לרגע, בוהה בנקודה שלפני שניה יונתן הופיע בה, הסתובבתי וחזרתי הביתה.

כעבור שבוע, יצאתי שוב לריצה.

היה זה יום רביעי, האוויר בחוץ היה מדהים, רצתי בכיף שלי עם המוזיקה באוזניים.

עברתי ליד הפארק, סובבתי את הראש שמאלה לכיוון הגינה והוא היה שם!

יונתן, מתאמן לבד.

חשתי את ההתרגשות הזאת בבטן, האטתי לשנייה והמשכתי, מבטיח לעצמי כרגיל שבסוף הריצה אני אגיע לשם. תמיד חשבתי על זה כמין סוג של צ'ופר לעצמי, במיוחד כשהיה לי קשה בריצות הראשונות.

ידעתי כשאני מגיע לגינה תמיד יחכה לי משהו טוב שעל הדרך מזכיר לי למה אני עושה ספורט. כדי שיום אחד גם אני איראה ככה.

מעודד מהמחשבה הזאת הגברתי מהירות, מעלה בדמיון את יונתן מזיע ללא חלק עליון.

זה רק חרמן אותי ונגעתי בזין בהיסח הדעת. מבעד למוזיקה והמחשבות לא רחוק ממני שמעתי צעקות וקריאות.

סובבתי את הראש, רואה את יונתן רץ לכיווני עדיין בלי חולצה קורא לי ומחייך.

"איזה יפה הוא, אלוהים." חשבתי לעצמי.

הסתובבתי ורצתי חזרה לכיוונו. נפגשנו באמצע, עצרנו והסדרנו נשימה.

נתתי לו מבט שואל, והוא בתגובה ענה לי, "קראתי לך, אתה לא שומע."

"כן, אני עם האוזניות." עניתי.

"אני עדיין לא יודע איך קוראים לך."

"יאיר." הוא אמר והושיט לי יד מיוזעת.

"נעים מאוד." השבתי.

לחצנו ידיים, הוא הביט לי עמוק בעיניים, בוחן..

היה זה רגע ארוך.

צללתי.

"מה קורה, למה הפסקנו לרוץ?" הוא שאל פתאום, מעיר אותי.

"עזוב, אין לי כוח להמשיך."

"אין כזה דבר, ממשיכים." הוא אמר בתוקף.

ולפני שהספקתי להגיב, הוא זינק קדימה.

עמדתי במקום, לא זז.

הוא סובב את הראש. "בוא, בוא." הוא צעק אלי. "בוא יא כוסית, בוא תעקוף אותי." צעק, ובאותו רגע פשט את המכנס ספורט והמשיך לרוץ.

"בן של זונה." סיננתי, ופתחתי בריצה.

כל הדרך בהיתי לו בתחת, הפלחים החלקים שלו עולים ויורדים, גבו המזיע טפטף טיפות על התחת. זה הטריף אותי, ופתחתי בספרינט מטורף.

הגעתי אליו די מהר, מתנשף כמו מת, עברנו לריצה קלה. הוא מסובב את הראש ומחייך אלי חיוך מפיל, טופח לי על הכתף, "יאללה, עוד קצת והגענו."

נכנסנו לתוך חורשה קטנה באיזור, מתרחקים מהעוברים והשבים.

הצמדתי אותו לעץ מתנפל עליו בנשיקות וליקוקים, נושך אותו בכל הגוף, בדיוק כמו דמיינתי.

"איזה סקסי אתה." אני מהמהם תוך כדי שאני אוכל אותו.

הוא שותק ומשעין את הראש אחורה, נאנח קלות.

אני יורד לכיוון החורשה שלו, מלקק קלות את "העץ" ומכניס אותו בבת אחת לפה.

גניחת הפתעה יוצאת מפיו.

אני בטירוף, מוצץ ומוצץ יד אחת ממוללת את הביצים, היד השנייה מלטפת את הבטן.

הגניחות שלו מתגברות, הוא לא מזהיר ואני לא יוצא.

אני בולע הכל באהבה, אפשר להגיד… זה מעבר לסטוץ, אני פשוט מתחיל להתאהב בו.

וזה תמיד קורה לי, השילוב הזה של יופי חוכמה ואישיות פשוט עושים לי את זה, ואני נופל ברשת.

הוא מסתכל עלי מופתע, רועד כולו. זאת המציצה הכי טובה שהוא קיבל בחיים, ללא ספק.

אני עולה למעלה והוא מושך אותי בחולצה, מתנשקים בטירוף אוכלים אחד את השני כאילו היינו זוג שחי שנים ביחד והופרד באכזריות.

הפתיע אותי שהוא לא נגעל, שהוא הפך מסטרייט לגיי בשנייה וחצי, או שהוא בכלל סתם סקרן, חשבתי פתאום בבהלה.

הוא ראה את זה בפניי, עצר והחזיק אותי. "מה?" הוא דרש לדעת. "מה קרה?"

"כלום. סתם חשבתי לעצמי שאולי כל זה רגעי ומחר אתה תשכח ממני." מלמלתי, משפיל מבט לרצפה.

"ממש לא, אידיוט!" הוא חתך את שטף דיבורי והוריד ממני את החולצה באלימות, כעבור רגע גם המכנס ספורט היה מופשל בין רגליי.

הוא ירד למטה ולקח אותו בפה לאט ובהססנות, בוחן אותו בזהירות. מלקק קלות את הכיפה כאילו היה זה גלידה…

רעש צעדים בחול הקפיץ את שנינו, הסתובבתי לאחור לא ראיתי כלום.  "בטח איזה כלב עבר פה." אמרתי ליונתן.

"כלב תקרא לאימא שלך יא טמבל." היה זה אופיר שבדיוק יצא מעץ סמוך וזינק על שנינו.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il