דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
16/01/2014
חדר השינה שלו הפתיע אותי בגודלו. הוא היה רחב ידיים כמעט כמו הסלון והכיל, מלבד מיטת עץ ענקית ומוצקה למראה בעלת ארבעה עמודים מגולפים לנוי בכל אחת מפינותיה, גם ספריה קטנה עמוסת ספרים, מחשב וערמת דיסקים מסודרת בקפידה לצידו.
וילון מפוספס ירוק כיסה דלת שהובילה למרפסת מעוגלת קטנה, ועוד שתי דלתות הובילו אחת לחדר ארונות מרווח, והשנייה למקלחת גדולה שהיו בה אריחי טורקיז מקושטים בדולפינים ירקרקים, צוחקים, אמבט שקוע גדול והמון מראות.
מול המיטה ניצב מסך שטוח גדול מחובר לדי. וי. די. כל הריהוט והציוד העידו על טוב טעם ובררנות. בעיקר ריתקה אותי המיטה הענקית שנראתה לי כמו ספינה גדולה מפליגה בים התענוגות שעדיין לא הורשיתי להיכנס לתוכו.
"תעשה סיבוב, תסתכל כמה שמתחשק לך." הזמין אותי רפאל בתנועת יד נדיבה לתור את ממלכתו, ובעוד אני בודק בסקרנות את הפיתוחים העדינים שקישטו את הארגז שניצב למראשות מיטתו – תואמים בסלסוליהם הגנדרניים למוטות בקצות המיטה – הוא פשט בתנועה זריזה את חולצתו והשליך אותה על הכסא שניצב מול המחשב.
"אתה יכול לשים שם גם את המכנסיים והתחתונים שלי." הורה לי, ואכן, כמעט בלי לתת על כך את דעתי אספתי איתי את המכנסים והתחתונים שלו שפשטתי מעליו ולקחתי אותם איתי.
"אם תסכים להצעה שלי זה יהיה חלק מהתפקידים שלך." אמר רפאל והטיל את עצמו על המיטה, משלב את ידיו מאחורי ראשו, אדיש לערומו הצחור, המחוטב, מרעיש הלבבות שבקושי העזתי להביט בו.
"מה, לאסוף אחריך את הבגדים?" שאלתי.
"כן, ולדאוג לאחזקת הדירה, לקניות, אוכל, בישול, ניקיון, כל הקטע הזה. כמובן שפעם בשבוע יש לי עוזרת שעושה את הדברים הקשים, אבל אני די מפונק ובלגניסט, ואני רגיל שאוספים ומסדרים אחרי." הוא גיחך, "הבחור הקודם שהיה פה אמר לי שהוא בא בשביל הסקס ולא כדי לשחק איתי באבא ואימא, ושהייתי צריך לכתוב שאני רוצה עבד ניקיון."
ההערה הזו הייתה מבחן, ידעתי את זה ולפני שעניתי השתהיתי, מקפל בקפידה את מכנסיו, מפשר בזהירות את הקמטים, חושב איך להבהיר את עצמי בצורה הברורה ביותר.
"טוב שהוא אמר לך מה דעתו, בשביל זה יש פגישות מקדימות, אבל חבל שהוא לא היה קצת יותר מנומס."
"זה בסדר. לפעמים נחמד לקבל את האמת ישר בפרצוף בלי יותר מידי גינוני נימוס."
"גם אני בעד כנות ויושר." הישרתי אליו מבט, מקפיד להביט רק בפניו המשועשעים, "אבל אין צורך להיות גס רוח."
"אז מה אתה אומר? מפריע לך להיות עבד ניקיון?"
"אין לי שום בעיה עם זה, למעשה, אם היית אומר לי שהטיפול בך, בבית שלך ובחפצים שלך הם לא ענייני הייתי מהסס אם אתה באמת מתכוון למה שכתבת במודעה."
משהו בדברי, או בארשת פני, או אולי במבט שלי, גרם לו להרצין. "אני בהחלט מתכוון לזה, אני תמיד מתכוון למה שאני אומר דורון."
"גם אני רפאל."
החלפנו מבט ארוך ורציני ואז הוא התיישב ושילב את ידיו על חזהו החלק, מסתיר ממני את פטמותיו הגדולות והכהות. "משהו בחדר הזה מפריע לי, אני מרגיש שיש פה חוסר איזון, גם אתה מרגיש את זה?"
"כן, בטח. אני לבוש ואתה ערום."
חיוך ניצת על שפתיו לשמע תשובתי וליבי פרפר בעונג למראה זוויות פיו החמור שהתעגלו מעט, יוצרות קמטים עדינים בלחייו. ככל שלמדתי יותר את פניו ככה אהבתי אותם יותר. "אתה צודק, תתפשט." אמר ונשכב שוב, מושך כרית מתחת לעורפו, צופה בי בעניין.
היססתי, נבוך, חושש אפילו. לא אהבתי את מראה גופי הערום. בבגדים הוא עוד היה סביר, אבל עירומי לא היה לדעתי חטוב מספיק, לא חלק מספיק, לא מושך כלל.
"אל תתבייש, תראה לי את עצמך." עודד אותי רפאל.
התחלתי להתפשט. אולי הייתי צריך לעשות מזה הצגה משעשעת של חשפנות מגרה וסקסית, אבל אני לא בנוי לדברים כאלו. החשיפה הפיזית הייתה קשה מספיק גם ככה. אני לא אדם קל תנועה, יש בי מעין מגושמות מסורבלת, וכשאני מודע לעצמי אני הופך להיות גמלוני עוד יותר. גם אם חיי היו תלויים בכך לא הייתי יכול להסוות את מבוכתי.
"סליחה שאני… סליחה שאני כזה." גמגמתי, בעודי מושך מעלי את מכנסי וחולצתי.
"דורון, אף פעם אל תתנצל על מה שאתה. תתנצל רק אם שגית, כל אחד עושה טעויות לפעמים, אבל הקיום שלך הוא לא משהו שאתה צריך לבקש עליו סליחה." אמר רפאל בקול רך ורציני שחדר לנשמתי, מרגיע את מבוכתי, והזמין אותי בתנועת יד לשבת לצידו.
"תודה." אמרתי והתיישבתי בזהירות, תוהה איפה בדיוק עלי להניח את כפות ידי שפתאום נעשו גדולות ומגושמות.
"מה אתה הכי לא אוהב בעצמך? מבחינה חיצונית אני מתכוון."
"אהה… קשה לדעת איפה להתחיל, אני… אהה… אני נמוך מידי, זה קודם כל, בקושי מטר שבעים וקצת, ואני טיפה שמנמן, יכולתי לעבוד על עצמי קצת יותר וללכת לחדר כושר במקום לרבוץ על הספה עם ספרים ועוגיות, ואולי עדיף שהייתי משקיע את הכסף שלי בהסרת שערות מהחזה במקום באופנוע ו… אהה, הייתי צריך להשקיע קצת יותר זמן בטיפוח. הידיים שלי נראות זוועה, הבגדים לא ממותגים והתספורת… סתם הלכתי לספר ליד הבית, לא למעצב, ועל בושם וקרמים עדיף לא לדבר, אני תמיד מתעצל להתעסק עם זה ובמקום מעדיף לכוון את המנוע של האופנוע שלי. אני גם לא בשלן משהו, ובכלל לא מבין באוכל, הכי טעים לי זה שניצל וצ'יפס." פירטתי את כל חסרונותיי ופתאום קלטתי עד כמה אני, הפשוט, הרגיל, האפרורי, לא מתאים לאיש המיוחד והמעודן הזה ששרוע לפני ומביט בי במבט חודר, והתמלאתי ייאוש ותבוסתנות. "אני סתם אחד." סיכמתי, "אני בן אדם בינוני לגמרי שלא טוב בשום דבר."
"בביקורת עצמית אתה דווקא מצטיין." הצטחק רפאל וקם ממקומו, הניח את ידו על כתפי והוביל אותי למקלחת ושם העמיד אותי מול מראה, נעמד מאחורי ואמר לי מה הוא רואה כשהוא מביט בי. "אתה צעיר, קצת צעיר מידי בשבילי, אבל רציני מאוד, יש לך פנים חמודות, תמימות והגונות, יש לך גוף טוב מאוד של בן אדם שעובד עבודת כפיים ומרוויח את הכסף שלו בזיעה וביושר, ויש לך, לטעמי, בדיוק כמה שער גוף שגבר צריך, וחוץ מזה יש לך חוש טכני שזה תמיד מועיל, ואתה לא גנדרן שמתעסק יותר מידי בצורה שלו ובבגדים שלו ובכל זאת אתה נקי ומסודר, והביישנות שלך מקסימה אותי."
"באמת?" נדהמתי.
"כן." החליק רפאל ידיים מכתפי אל מותניי ומשם לחלצי שהגיבו מיד. "באמת. אתה יודע שנורא חששתי שתתחיל להתפשט בצורה מביכה ולענטז כמו חשפן?"
"אין מצב, גם ככה בקושי הצלחתי לעמוד ישר."
"שמתי לב." גיחך רפאל ומשך אותי לעבר דלת זכוכית חלבית. מעבר לה היה מקלחון מרווח עמוס בקבוקי שמפו וסבון ומיני תמרוקים. הוא לחץ על ידית, הסיט ידית אחרת, הראה לי איך לווסת את המים החמים והקרים, ואז הגיש לי ספוג וורוד וביקש שאסבן לו את הגב. שפשפתי את גבו, בטנו וכתפיו, מעלה על עורו המשיי בועות סבון ריחניות, ואחר כך חפפתי את ראשו ושטפתי אותו. כל אותו הזמן עמד לי, אבל התעלמתי בגבורה מהזין שלי והתמסרתי למלאכה, מעמיד את כולי לשירותו של רפאל.
יצאנו מהמקלחון ורדרדים ומהבילים והוא לקח מגבת אחת גדולה ורכה ונתן גם לי אחת. "בוא ננגב אחד את השני." אמר.
התחלנו לנגב זה את זה ובתום הניגוב מצאנו את עצמנו עומדים אחד מול השני, קרובים אך כמעט לא נוגעים חוץ מאברינו הזקורים שרפרפו זה על עורו של השני.
"אתה לא חייב להסכים." הביט רפאל בעיני במבט רציני, "אפשר לדחות את זה גם לפגישה השנייה או, אם לא נראה לך, לחכות עם הסקס עד ש…"
"לא צריך לחכות." גנחתי, קומץ את אגרופי בכוח כדי להימנע מלהסתער עליו. "אני מסכים."
"מסכים למה?"
"לכל מה שתגיד. בבקשה, בוא… אני כל כך חרמן."
"ו… מה שכחת?"
"שצריך קונדום."
"ילד טוב, בוא למיטה."
חזרנו אל המיטה הענקית והשתרענו עליה זה לצד זה. פתאום נתקפתי ביישנות והרגשתי שגם הוא מהסס קצת.
"אני יכול בבקשה למצוץ לך אחרי שאני אשים לך קונדום?" שאלתי, או יותר נכון התחננתי, אבל לא היה לי אכפת. כל כך רציתי אותו.
"רעיון מצוין, כבר מזמן לא שמעתי רעיון כל כך טוב." שלף רפאל שני קונדומים מארונית הלילה והגיש לי אחד, "למעשה זה רעיון כל כך טוב עד שאני חושב שאני אעתיק אותו ממך, אם לא אכפת לך."
"לא, בכלל לא אכפת לי. בבקשה." התהפכתי על צידי והתחלתי לגלגל את הקונדום על אברו, שמח להיווכח שהוא מחקה אותי ועושה לי בדיוק מה שאני עושה לו.
גמרתי הרבה לפניו, "עניין של גיל וניסיון." הוא אמר, מניח את ידו הקרירה על פי כדי לחסום את התנצלויותיי, וביקש ממני להמשיך, מה שעשיתי בעונג רב, טועם את אשכיו ואת פי הטבעת שלו, ומעביר לשון איטית וזהירה לאורך הקפל הענוג המחבר בין שני מוקדי העונג הללו, ובסופו של דבר גורם לו לגמור בתוך פי, מתענג על גניחתו ועל פעימות הזין שלו בפי.
"הלוואי ולא היינו צריכים את הקונדום הזה." נאנחתי אחרי שהשלכתי בפקודתו את הקונדומים המשומשים לאסלה.
"אם נחליט שזה מתאים ואנחנו רוצים להיות יחד דבר ראשון נלך לעשות בדיקת דם." הבטיח רפאל והושיט אלי את זרועו.
אחזתי בכף ידו ונשקתי לה. "אני כבר החלטתי שמתאים לי." אמרתי
הוא משך אותי אליו וחיבק אותי. "פזיז מידי דורון, רק היום נפגשנו."
"אני יודע, אבל אני מרגיש שחיכיתי לך כל ימי חיי." אמרתי.
הוא חייך לתוך כתפי, "אולי בכל זאת כדאי שננסה לנסח איזה הסכם לפני שנפסע יד ביד לעבר השקיעה?"
"אני מסכים מראש לכל מה שתרצה." אמרתי, מתרפק עליו. הרגשתי כל כך טוב ונעים בזרועותיו, חשתי כאילו סיימתי מסע ארוך ומעייף וסוף סוף הגעתי הביתה וזה מה שאמרתי לו.
הוא צחק ופרע את שערי. "כן, אני יודע." אמר, "ובכל זאת…"
"מה שתגיד רפאל, אני סומך עליך לגמרי."
"אתה חסר תקנה ילד." נאנח רפאל, "מזל שאני פה כדי להשגיח עליך שלא תעשה שטויות." הצהיר בבדיחות הדעת ושלף כמה דפי נייר מודפסים מהמגרה.
"נכון." הסכמתי והתיישבתי לעיין במסמך שהוא הגיש לי.
ההסכם שניסח רפאל עוד לפני שנפגשנו היה פשוט למדי ונראה לי הגיוני, הוגן, ותואם בדיוק את רצוני.
רפאל רצה בגבר שיקדיש לו את חייו מרצונו החופשי, ויתמסר לו בגוף ובנפש. העבד יהיה אחראי על משק הבית, הבישול, הניקיון וכדומה, יישן עם אדונו כשהוא ירצה בכך, יקיים איתו יחסי מין כשהוא יחפוץ בזה, ויפרוש בשקט לחדרו כשרפאל ירצה להיות לבד. רפאל רצה בעבד נעים הליכות, מנומס, טוב מזג אך לא רעשני. הוא נדרש להתייחס לאדונו בכבוד, אבל בלי שום גינונים מוגזמים. רפאל לא חפץ בעבד שיקרא לו אדוני ויספוג השפלות ועלבונות או מכות אלא בעבד שיהיה מאושר לשהות במחיצתו, להעריץ אותו, לשקוד על נוחותו ולהעמיד את טובתו בראש מעייניו בלי שיהיה צורך להכאיב לו או להעניש אותו.
בתמורה הסכים רפאל להעניק לשותף חדר אחד שיהיה לגמרי שלו ושאליו יוכל העבד לפרוש כשיחוש צורך בפרטיות או כשרפאל ירצה להיות לבד. כל כלכלתו והוצאותיו יהיו על רפאל. אם יחפוץ בכך יוכל העבד להפסיק לעבוד ולהתמסר לגמרי לטיפול ברפאל, אבל אם יעדיף להמשיך לעבוד גם מחוץ לבית רפאל לא יתנגד לכך בתנאי שעבודתו לא תגזול זמן רב מידי.
בתמורה לשירותיו רפאל מתחייב לכבד אותו, לא לכפות עליו שום דבר שלא יהיה ברצונו לעשות, ומעולם לא להשפיל, להכאיב, או לפגוע בו בכוונה.
"ומה עם הסטירה שנתת לי?" נזכרתי.
"זה לא שייך. הייתי מכניס סטירה לכל טיפש צעיר שהיה שוכח לשים קונדום גם אם לא היה שום דבר ביני לבינו חוץ מסקס סתמי."
הנהנתי לאות שהבנתי והמשכתי לקרוא. רפאל הבטיח לעבד שיציג אותו כבן זוגו לכל דבר בפני כול מכריו וידידיו ואיש לא ידע שהוא עבדו.
לרפאל יש זכות לקיים יחסי מין גם עם אחרים, אבל הוא מבטיח לעשות זאת בצורה שלא תשפיל ותפגע בכבודו של העבד. העבד מצידו מתחייב לשמור אימונים לרפאל ואם יתברר שבגד בו ההסכם יחשב מיד כבטל ומבוטל והם ייפרדו.
"לא שאני באמת מתכוון להתרוצץ ולחפש זיונים עם אחרים." אמר רפאל בקול מתנצל משהו, "אני די מונוגאמי מטבעי, אבל לפעמים נפגשים עם חבר ותיק… שותים קצת יותר מידי… קורה שיש מידי פעם סתם סקס חסר משמעות… אתה יודע מה, שיניתי את דעתי, הסעיף הזה לא הוגן, אני רוצה למחוק אותו." לקח את העט שלו, "אם לי מותר אז גם לך, בתנאי שתקפיד ש…"
אחזתי בפרק ידו ועצרתי אותו. "הסעיף הזה מקובל עלי לחלוטין רפאל, בבקשה, אל תמחק אותו. גם ככה זה הסכם מאוד מאוד רופף וליבראלי, אני בטוח שרוב האדונים הקודמים שלי היו רואים בו בדיחה לא מצחיקה במיוחד."
"אני מניח שאתה צודק." אמר רפאל, "אבל בעיני שליטה זה משהו שמקבלים, לא לוקחים. אם אתה לא משתוקק בכל ליבך להיות עבד שלי שום הסכם לא יעזור פה."
"נכון." אמרתי. לקחתי ממנו את העט, חתמתי את שמי בשולי החוזה והוספתי הערה מתחת לחתימה – נ. ב. אני משתוקק ועורג בכל ליבי להיות שלך אדוני – והחזרתי אותו למגרה.
בילינו יחד את כל הלילה – אוהבים, מדברים, צוחקים ומתכננים תכניות לעתיד. בבוקר אכלנו יחד ארוחת בוקר גדולה שהכנתי בשבילנו ואז התנצלתי ואמרתי שאני צריך ללכת הביתה, להחליף בגדים ולהתייצב בעבודה
"אתה יכול להתפטר אם תרצה." אמר רפאל, "הרי אתה לא אוהב לעבוד במפעל המשעמם הזה."
"נכון, אבל אני לא יכול סתם לא להגיע לעבודה. הם סומכים עלי שאני אבוא. בהפסקת צהרים אני אדבר עם הבוס ואגיד לו שאם הוא לא שולח אותי להשתלמות ומבטיח לקדם אותי אני עוזב. עד היום לא העזתי, אבל עכשיו…" לקחתי את כפו והטבעתי בה נשיקה.
הוא משך אותי אליו ונישק אותי בחזקה על פי, "תחזור מהר, אני מחכה לך." אמר.
חזרתי מהר ככל שיכולתי, מדלג על המדרגות כמו ילד שמח, ונפלתי לזרועותיו המצפות לי.
"דיברתי עם המנהל ואני מתחיל בשבוע הבא השתלמות ואחר כך אני אהיה מנהל העבודה של כל אולם היצור." סיפרתי לו, גאה ומאושר, "ובזמן הלימודים אני לא צריך לעבוד, רק לעשות משמרות כשיהיה לחץ. הבוס ישלם לי את הלימודים וגם יעשה לי ביטוח מנהלים."
"נהדר." התפעל רפאל, "ידעתי שאם תעז תצליח."
כרעתי על ברכי לפניו וחיבקתי את ברכיו. "הכל בזכותך, אתה נתת לי אומץ לדרוש קידום ולעמוד על שלי. תודה רפאל."
"אני בטוח שהיית מסתדר גם בלעדי." ענה לי רפאל בענווה ומשך אותי אחריו למיטה.
הלכתי איתו ברצון ולא התווכחתי איתו יותר, אבל בסתר ליבי ידעתי שרק בזכותו קיבלו חיי תפנית לטובה, ובלעדיו הייתי ממשיך לדשדש בביצת הבינוניות ולחוש אומלל ולא מסופק.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il