ערגונות – פרק ו'

21/01/2016

אחרי טיול בוקר מזורז עם לונה חזר ברי הביתה ומצא את אורה ונמרוד אוכלים ארוחת בוקר במטבח. "אבא!" הריע נמרוד, "אתה יודע שהיום שבת?"

"אני יודע חמוד." ליטף ברי את ראשו, "מה אתה רוצה לעשות היום?"

"ללכת לבריכה, ואחר כך לגן שועים, ואחר כך לסבתא, ואחר כך…"

"לאט לאט נמרודי." חייכה אורה וליטפה את ראשו, "אי אפשר לתפוס את כל העולם ביום אחד."

"אבל אפשר לנסות." חייך ברי, ורמז בעיניו לעבר חדר השינה, "מה שלום האורחת שלנו?"

סומק קליל צבע את עצמות לחייה של אם בנו, "בסדר גמור." אמרה, ואי אפשר היה להתעלם מהחיוך מדושן העונג שעלה על פניה.

"נו, אז מה קורה אורהל'ה?"

"הכל טוב." השיבה אורה, ובפרץ רגשנות לא אופייני לה כרכה את ידיה סביב בנה המופתע, "אני אוהבת אותך כל כך!" קראה בהתלהבות, ונישקה אותה על קודקודו.

"אימא, את מקווצ'צ'ת אותי." צעק הילד בשמחה, "עכשיו אני." החזיר לאימו חיבוק ונשיקה, "ועכשיו אבא." קפץ על ברי, צוחק צחוק מתגלגל של ילד מאושר.

גם אם דפקתי את החיים שלי לגמרי לפחות עם הילד הצלחתי חשב ברי לעצמו.

מאחר והיה מוקדם, ועדיין מעט קריר, הם החליטו ללכת קודם לגן השעשועים – או כמו שנמרוד קרא לו, גן שועים. לונה נלוותה אליהם, מכרכרת סביבם בשמחה, זנבה מכשכש במרץ.

נמרוד פגש בגן חבר מגן הילדים, ובעוד הילדים מתנדנדים בקריאות שמחה, ישבו אורה ונמרוד על הספסל, השגיחו על פרי בטנם ושוחחו.

"למה שלא תתקשר אליו?" שאלה אורה.

"כי לא." הזעים ברי את פניו, "אני לא מתכוון לרדוף אחריו."

אורה נאנחה, "הוא בילה עם חבורה די פרועה במועדון, כולם שם היו שתויים, וגם הוא שתה… אתה לא דואג קצת?"

"בועז ילד גדול, הוא יודע להשגיח על עצמו."

"אני לא בטוחה, אבל תעשה מה שאתה מבין, אתה יודע, נעמה אף פעם לא סבלה אותו."

"גם הוא הרגיש ככה כלפיה, הוא קרא לה גברת אלרגיה."

"כן, אני יודעת, ותדע שגם מרוני היא לא ממש התלהבה."

"ומה איתי, מה היא חשבה עלי?"

"שאתה סמרטוט חסר אופי, נראה כמו גבר, אבל מתנהג כמו הומו מסכן. היא קראה לך אידיוט מועיל." הצטחקה אורה ומיד אחר כך התנצלה ואמרה שזה קרה רק פעם אחת, לקראת סוף היחסים שלהן, ושהיא נזפה בנעמה קשות בגלל הביטוי הזה.

"יש לי הרגשה שעוד לא נולד הגבר שימצא חן בעיני נעמה שלך." העיר ברי בחמיצות.

"היא כבר לא שלי, אבל אירה לעומת זאת חושבת שאתה מדהים, ומאוד מחבבת את רוני."

"רק כי היא לא מכירה אותו, אחרי שהיא תכיר אותו כמוני היא תשנה את דעתה."

"אז למה חיית איתו כל כך הרבה שנים?"

"לא יודע, אולי כי אני סתם הומו מסכן?"

"ברי, מספיק לרחם על עצמך, זה לא סקסי."

"אני לא מרחם על עצמי, אני סרקסטי ואירוני."

אורה צחקה, "לא נכון, אתה חמוד ומתוק, תמיד היית, ותדע לך שגם רוני לא נורא כל כך, אתמול הוא היה ממש ג'נטלמן. אגב, אתה יודע שהוא הפסיק לעשן? הוא גם שתה ממש מעט, איזה אחד, דווקא בחור שווה, ניסה לקבל את המספר שלו והוא לא הסכים, הוא היה מאוד חביב איתו, אבל אמר שצר לו, הלב שלו כבר שייך למישהו אחר, ואני בטוחה שהוא התכוון אליך."

ברי משך בכתפיו בזלזול, "זה הכל הצגות כדי למצוא חן בעיני אירה, הוא תקע לעצמו לראש שהוא רוצה ילד, והוא יעשה הכל כדי שהיא תחשוב עליו טובות."

"לא יפה מצידך ברי, תן לו קרדיט, אולי הוא באמת השתנה?"

"היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?"

"נמר לא, אבל רונן לא נמר, הוא בן אדם, וכמו כולם ככל שהוא מתבגר הוא נעשה רגוע וחכם יותר, ואני בטוחה שהוא עדיין אוהב אותך."

"גם אני אוהב אותו אורה, אני אוהב גם את יבגני וגם את בועז, ואני בטוח שהם אוהבים אותי, ובכל זאת, תראי מה זה, אני עדיין ישן לבד, רק לונה שמחה לישון איתי כל לילה."

"ברי די, אמרתי לך שרחמיים עצמיים זה לא סקסי, וזה גם משמין ועושה קמטים, ואין מצב שאתה מכניס את הכלבה למיטה, זה לא היגייני וחוץ מזה יש לה מלונה."

"ולאירה יש בית משלה, ועד כמה שידוע לי היא לא לסבית." הוא עיין בסקרנות בפניה הסמוקות של אורה, "לא שזה עסקי חמודה, אבל מה הקטע הזה עם אירה? את לא יודעת שזה לא היגייני לישון עם סטרייטית?"

"שתוק כבר חמי." חבטה בו אורה באגרופה, כאילו בצחוק, אבל די חזק בשביל בחורה. "אוי! מתי נעשית חזקה כזו?" חיכך את כתפו.

"מה, הכאבתי לך? בחיי איזה הומו, סתאאאם… סליחה, לא התכוונתי."

"זה בסדר, אני אשרוד, אבל עכשיו ברצינות אורה, מה קורה אתך ועם אירה?"

"אני לא יודעת, וגם היא לא, אבל…" היא הסמיקה עוד יותר, "לפעמים אתה פוגש מישהו ויש קליק, זה קורה לפעמים, החיים מובילים אותך לכיוונים מפתיעים, ופתאום אתה רואה הכל אחרת ומבין שמה שחשבת על עצמך עד היום…"

"נו, די להתחמק, מה עשית לה?"

"אני לא מתחמקת אני פשוט… או, הנה היא, איזה חמודה, היא באה לחפש אותי." קפצה אורה ממקומה וחשה לעבר אירה, "בוקר טוב." קרנה לעברה, "איך ידעת איפה אנחנו?"

"בועז אמר לי שאתם בטח בגן השעשועים." הסבירה אירה, וברי לא יכול היה לא לשים לב שפניה זורחות מאושר. היא ליטפה בחמימות את לונה שחשה אליה ודרשה פינוקים, נופפה לעבר נמרוד שעשה לכבודה תעלולים על סולם החבלים, וכל אותו זמן עמדה קרובה מאוד לאורה, ממש נצמדה אליה, ולברי היה נדמה שאורה מתאפקת בקושי לא לחבק אותה.

"לדעתי כדאי שתלך לדבר עם בועז." פנתה אירה לברי, "נדמה לי שהוא לא מרגיש כל כך טוב."

"כן, לך אליו, אני ואירה נשגיח על הילד." האיצה בו אורה.

"בסדר." הסכים ברי והלך הביתה, מנסה להיזכר מתי בפעם האחרונה קרן מרוב שמחה בגלל נוכחות של מישהו? איך זה שכל האהבות שהיו לו אי פעם נגמרו כל כך רע, הוכתמו ונהרסו, והשאירו אותו עם מיטה ריקה ולב שבור?

ברי מצא את בועז יושב ושותה קפה בשלווה עם רוני. "בוקר טוב." בירך אותם, "יש קפה גם בשבילי?"

"אני אכין לך." אמר רוני, "אבל אחר כך אני זז, תגיד לאירה שאם היא זקוקה לי אני בבית." הוא הגיש לברי כוס קפה, הוסיף צלחת עוגיות, הניח את כף ידו לרגע על שכמו של ברי, לחץ אותה קלות, חייך אל בועז והסתלק.

ברי לגם מהקפה, נגס בעוגייה, וחיכה שבועז יגיד משהו, אבל בועז התמיד בשתיקתו, ולבסוף לא הייתה לברי ברירה והוא נאלץ להגיד לו את אחד המשפטים המאוסים ביותר בשפה העברית – "אנחנו צריכים לדבר בועז."

בועז התנער משרעפיו, הרים את מבטו מכוס הקפה והביט בברי במבט שברי התקשה לפענח, "כן," הסכים, "אנחנו צריכים לדבר."

לרגע נפגשו עיניהם ומיד ניתקו במבוכה. "אני ממש מצטער ברי." אמר בועז, "זה לא אתה, זה אני, אתה היית אחלה, היה לי ממש טוב אתך, אבל…"

"אבל מה, אולי תסביר לי בועז, מה בדיוק עשיתי שגרם לך להתנהג אלי כמו זבל?"

"אני התנהגתי כמו זבל?" התעצבן בועז, "ומה אתך שרגא? איך זה שאני חוזר הביתה ושוב מוצא פה את האקס שלך? אני אולי זבל, אבל לפחות האקס שלי גר רחוק ממני וישן עם מישהו אחר."

"אז זו הסיבה שאתה נפרד ממני, בגלל שרוני גר לידי?"

"לא רק, אבל כן, הוא כל הזמן בסביבה, זומם עליך, מוכן ומזומן… כן, זה מטריד אותי ולא בגללו, הוא דווקא בחור נחמד, מה שבאמת מפריע לי זה שאתה לא מצליח לשדר לו שאין לו יותר סיכוי אצלך."

"זה לא נכון!" רעם ברי, "זה פשוט לא נכון, אני לא אשם שאתה כל כך חסר ביטחון עד ש… לא חשוב, לא ניכנס לזה עכשיו, אבל רק שתדע, לא ידעתי שרוני ישן אצלנו הלילה. ישנתי כשהוא חזר עם הבנות, וגיליתי שהוא פה רק בבוקר."

"כן, אבל למה הגענו בכלל למצב הזה, למה הוא בילה אצלנו ביום שישי?"

"בגלל הסיפור עם אירה כמובן, כבר סיפרתי לך, הוא ביקש שאני אעזור לו ואני…"

"בדיוק, אתם כבר לא זוג, אבל אתה תמיד מוכן לעזוב הכל ולרוץ אליו כשהוא צריך עזרה."

"נו, אז? גם אתה עזרת לאקס שלך כשהוא היה בצרות, הוא אמנם האקס שלי, אבל עדיין ידיד."

"לא ברי, הוא יותר מידיד. תמיד הרגשתי את הנוכחות שלו ביני לבינך, וכן, אני מודה, אולי זה הוכחה שאני חסר ביטחון כמו שאמרת, אבל מה אני יכול לעשות שזה תמיד הפריע לי וערער אותי? ומה שעוד יותר הציק לי זה שלך לא היה אכפת בכלל איך אני מרגיש בקשר אליו."

"זו הסיבה שאתה רב איתי כל הזמן? כי אתה לא יכול להכחיש שבזמן האחרון אתה מחפש אותי כל הזמן, ומנסה לגרום למריבות ולסכסוכים, ואתה יודע איך זה, אם מחפשים מספיק טוב בסוף מוצאים, ואתה, מאז שחזרנו מאילת, חיפשת סיבות מתחת לאדמה כדי לריב ולהסתכסך איתי."

"יכול להיות." השפיל בועז את מבטו, "אבל גם אם זה נכון זה לא היה בכוונה."

"לא בכוונה? מה זאת אומרת לא בכוונה? סתם, לא בכוונה התפלק לך לשתות ולצאת עם אלוהים יודע מי ולחזור בבוקר?"

"ברי די, אל תכעס, אני לא מאשים אותך, אבל האמת שאתה בן אדם מאוד כבד ומקובע ואה… אני מצטער, אבל פשוט נמאס לי."

"חשבתי שזה מה שאתה רוצה, חיים שקטים ורגועים, שבגלל זה עזבת את תל אביב ועברת לגור פה."

"כן, גם אני חשבתי ככה פעם, אבל…" הוא פרש את ידיו במחוות אין אונים, "שיניתי את דעתי, מצטער ברי."

"גם אני מצטער, אבל אני לא מבין, אתה נפרד ממני בגלל רוני, או בגלל שאני בן אדם כבד? או אולי בגלל שאני גר במקום שאין בו פעילות ומשעמם לך פה?"

"גם וגם וגם." ענה בועז, והתחיל לפנות את השולחן.

"או. קיי. אז מה אתה מתכוון לעשות עכשיו, לחזור לתל אביב? אבל העבודה שלך פה."

"אז זהו, ש…" בועז הניח את הכלים בכיור, לקח נשימה עמוקה, הסתובב אל ברי וגילה לו את האמת, "בחודש שעבר שלחתי קורות חיים והתחלתי לגשש בקשר לעבודה במקום קצת יותר… קצת פחות…"

"יותר או פחות, תחליט."

"די ברי, אל תהיה כזה, אני לא רוצה לירוק לבאר ששתיתי ממנה, והספרייה של יד לבנים ממש מקסימה, כולם נורא נחמדים וזה, אבל אפילו אתה תודה שהמשכורת פה היא על הפנים, ואחרי שמיציתי את כל עניין הנוף והשקט והאוויר הצח אז… האמת שנורא משעמם פה."

"אני מבין." אמר ברי בקול חרישי, "אז… יש לך כבר עבודה חדשה?"

"עדיין לא, אבל עשיתי כמה ראיונות, ואני מחכה לתשובות."

"מתי הספקת לעשות ראיונות?" נדהם ברי.

"זוכר שנסעתי לפני שבועיים לבקר את אחותי ואת אימא?"

"אז שיקרת לי? הלכת לראיונות עבודה."

"לא שיקרתי, באמת ביקרתי אצלן, אבל גם… די ברי, אל תעשה פרצוף כזה, זה לא שהלכתי להזדיין עם אחרים, רק רציתי לבדוק עוד אופציות."

"נורית יודעת שאתה מחפש אופציות אחרות?"

"כן, דיברתי אתה והסברתי לה ש… היא מבינה. נו, די, אל תהיה כזה, כל החיים גרתי בתל אביב, אני בן אדם אורבני, והקריה שלך היא פשוט… אני מצטער, רציתי מאוד להרגיש פה בבית, אבל השקט כאן משגע אותי, זה לא שרע לי, אבל אני כל הזמן מרגיש שמשהו חסר, אתה מבין?"

"לא, אבל יש לי הרגשה שאם לא הייתי נשא…"

"אין לזה שום קשר." נזעק בועז, "נשבע לך שלא."

"בסדר, מה שתגיד." קם ברי ממקומו, "אבל אני בטוח שאם לא היינו משתמשים בקונדומים, ואם הייתי פחות עדין ומתחשב אתך במיטה… עזוב, עכשיו זה כבר לא רלוונטי."

"אני מצטער." חזר בועז ואמר, "אני ממש ממש מצטער ברי, אתה בחור נהדר, באמת, הדבר האחרון שרציתי לעשות זה לפגוע בך, אבל…"

"די, עזוב, מתי אתה עוזב?"

"זהו, שאני עדיין… אני לא יודע בדיוק, זה יכול להיות עוד חודש, ואולי אפילו חודשיים… רציתי לבקש ממך ש…"

ברי יכול היה לראות עד כמה כל המצב מביך אותו, אי הנעימות שבועז חש השפיעה גם עליו, ואם כי לא הייתה לכך שום סיבה הגיונית הוא חש נבוך ואשם ומושפל מאוד.

"כן, מה?" שאל למרות שכבר תיאר לעצמו מה בועז רוצה לבקש ממנו.

"ממש לא נעים לי ברי, אבל אני אשמח אם אני אוכל לגור פה עד ש… וכמובן שאני אמשיך לשלם שכר דירה."

"אין בעיות, אתה מוזמן להישאר עד שתתארגן על עצמך, אבל תעביר בבקשה את עצמך לחדר האורחים כי אני נשאר בחדר השינה הגדול."

"בטח, אין בעיות, ואגב ברי… יש לי הרגשה שאירה ואורה… מה תעשה אם הן יחליטו שהן רוצות, שהן… ראיתי אותן במועדון והן נראו לי די קרובות."

"קרובות או שתויות?"

"אני לא אומר שהן לא שתו, אבל אתה יודע איך זה אצל נשים, הן היו בעיקר קרובות, האמת, נראה לי שהן ממש נדלקו זו על זו."

ברי משך בכתפיו, "נחצה את הגשר כשנגיע אליו, ועכשיו, תואיל בטובך לאסוף את הדברים שלך והתחפף לי מהחדר."

 

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il