ערק תאנים

15/08/2016

הג'ירף נשבר. חם לו, מזיע לו, עייף ורעב לו ונמאס לו מאוד. הוא חשב שעוגת פרג קטנה עם מנת אספרסו מרוכזת יסגרו לו יפה את היום. אבל הוא טעה כנראה. הוא יסתפק בקפה שחור ושאריות של עוגת הבית, אם היא עוד ראויה למאכל.

אבל אני ביקשתי עם חלב סויה, היא התלוננה, בכיינית נזפנית. את ביקשת חלב סויה, הוא שאל, ולא ברור אם הוא בז או מרוגז או שסתם זה הקול שלו. אני ביקשתי עם חלב סויה, היא אמרה שוב. הג'ירף גלגל עיניים. שיכין לה קפה חדש וזהו. עם חלב סויה. הוא ישלם. סעמק. כבר דקה הם מתווכחים, ויש עוד שניים אחריה בתור, וזה אחרי שהאדיוט שהיה לפניה שפך על עצמו את ההפוך גדול שלו ועמד כמו טמבל עד שהכינו לו חדש, ורק אחר כך נזכר שהוא רוצה גם מאפה תפוחים, אין? אז גבינה. גם אין? יש קנמון? טוב, אז קנמון. ובסוף הוא בכלל לא לקח אותו, השמוק. וכל זה כשיש שם רק עובד אחד, הגדול המפחיד עם הצלקת והעיניים הבהירות המרהיבות. ונכון שהוא נהנה לבהות בו, אבל כמה אפשר. אחרי איזה זמן זה משעמם. והוא עוד עלול לשים לב.

נגמר החלב סויה, המצולק בהיר העינים הודיע. וההיא הבכיינית החיווריינית נעמדה בתנוחת יאוש חסר אונים שהולמת אותה מאוד. נו מה את רוצה, ההוא שואל. והיא אומרת, אין חלב סויה. הג'ירף נשבר. חם לו, מזיע לו, עייף ורעב לו ונמאס לו מאוד. הוא חשב שעוגת פרג קטנה עם מנת אספרסו מרוכזת יסגרו לו יפה את היום. אבל הוא טעה כנראה. הוא יסתפק בקפה שחור ושאריות של עוגת הבית, אם היא עוד ראויה למאכל. הסתובב למדרגות היורדות למנהרה ופתח בצעד נמרץ והתנגש במישהו. בכל הכוח. כמעט הפיל את המסכן. תפס אותו וכבר התחיל להתנצל בכעס וייאוש וחשב שהיה רוצה לתפוס אותו קצת יותר, את הגוף הזה, למרות שזה לגמרי לא הזמן, ורצה לשאוג שאגה גדולה ומפרקת ומיואשת. ובבת אחת הוא רואה ושומע. רואה שיניים מחייכות לבנות ועינים שחורות צוחקות ושומע הופה, זהירות בנאדם, מה נשמע? הי דןדן, הג'ירף אומר, ופתאום טוב לו. סליחה. מה קורה.

לא קורה כלום, הסתבר. סתם יום. יום לימודים ארוך. שום דבר מיוחד. אני כאן עם הרכב, דןדן אמר, רוצה טרמפ. הג'ירף אמר שבשמחה. אם זו לא טרחה כמובן. בכלל לא, דןדן מגחך ותוקע בו עינים. הג'ירף לא מעז להסתכל בחזרה. פוחד שלא יצליח להתאפק. אבל גם הוא מחייך, במקום תשובה. ושותקים. והולכים ביחד. מתלוננים על החום. כשיצאו מהמנהרה הג'ירף מסתכל כמעט בלי להתבייש בדןדן, בזרועות ובכתפים ובחזה שמתרמז מהגופיה הקרועה ומכנסים קצרים קצרים ורגליים וסנדלים. אתה ממש מזיע, דןדן אומר, כרגיל, הג'ירף מחזיר. ונוסעים.

איפה אתה גר, דןדן שאל. בקעה, הג'ירף אמר. איפה בבקעה, דןדן מתעקש. אפרים, הג'ירף נענה, אבל זה מסובך להגיע לשם. תוריד אותי בעמק רפאים או בדרך בית לחם, מה שנוח לך, זה ממש קרוב. למרות שממש עכשיו הוא היה רוצה להיות ממש קרוב לדןדן גופו ובהחלט לא רוצה שהוא יוריד אותו. זה לא כזה מסובך, דןדן אמר, אני מכיר את האזור. אני גר במושבה היוונית. הג'ירף מרים גבה, ואז עוד אחת. שדדת בנק, הוא שואל. דירה של סבתא, דןדן משוויץ, אני גר בחינם. רוצה לראות אותה? את סבתא? לא טמבל, את הדירה. טוב, זה היה קל, הג'ירף חושב, ואומר שבטח.

עמק רפאים דחוס וצפוף ולוהט ומסנוור, אבל במושבה היוונית – שכונה של ארבעה רחובות וחצי – מוצל ושקט והאקליפטוסים נותנים ריח חמים. דןדן אמר שהוא יכול להדליק את המזגן, אבל הג'ירף אמר שלא צריך, אם רק אפשר לפתוח חלונות. דירה יפה, די גדולה ודי מוזנחת. הסתובב בסלון. קיר שלם מכוסה באוסף ספרים מקרי לחלוטין. אקווריום מאובק בפינה, וחצובה בלי מצלמה. מוצא חן בעיניך, דןדן שואל. הג'ירף לא עונה. מצא את צומת הרוחות ונהנה מהאוויר. דןדן שואל אם הוא רוצה ערק. בשמחה, הג'ירף אמר, פרש ידיים כמו לצליבה ועצם עיניים. אחר כך הוא שמע צעדים יחפים ודןדן חזר לסלון עם שתי כוסות מטוללות ובלי בגדים בכלל. אני מקוה שלא מפריע לך שהתפשטתי, הוא אמר, כל כך חם. זה בסדר, הג'ירף אמר, וחוץ מזה כבר ראיתי אותך בלי בגדים. ולקח כוס אחת. ערק וחצי תאנה. והחצי השני בכוס האחרת, מן הסתם. כאילו שאפשר היה לראות שם משהו, דןדן אומר, וחוצמזה העיניים שלך היו סגורות כל הזמן.

הג'ירף משך כתפיים. שתה מעט. הסתכל על דןדן מלמעלה למטה ובחזרה. שתה עוד, החזיק את הנוזל הקר-מתוק-חד-ניחוחי מתחת ללשון והתקרב וניגש והציע לדןדן, קצת משועשע וקצת מקווה וקצת מפחד. דןדן הרים אליו פנים ועיניים ושפתיים, קצת מחייכות וקצת פתוחות, ונצמד אליו וניסה לשתות מתוכו והג'ירף שפך לתוכו והמשקה נזל ביניהם מזוג ברוק ותאווה. דןדן צחק. הג'ירף ליקק לו את הסנטר, הצואר, פטמה אחת, הטבור, ובקו ישר לשערות למטה ולזין. שתה שוב, גלגל את הערק בפה, עכשיו כבר יש לו טעם ברור של תאנה, ולקח שוב את הזין של דןדן. הוא התנשם וקפץ אבל הג'ירף תופס בו ומוצץ אותו לכל האורך. אחר כך ביקש ממנו להסתובב, אבל דןדן משך והרים אותו ולקח אותו למיטה. אני לא יכול היום, הוא אמר, והג'ירף התפשט ונשכב לידו ואמר, אה, זה היום הזה שלך בחודש. לא אדיוט, דןדן צחק, אני… אני לא יכול. מצטער. זה בסדר, הג'ירף אמר, למרות שהתבאס. דןדן השכיב אותו על הגב והזיל עליו טיפטיפה עראק, על הבטן והטבור. עכשיו הג'ירף נקפץ מהקרירות והצריבה, ודןדן ליקק אותו וטיפס ועלה לנשיקה. הג'ירף תפס אותו בידים וברגלים ובכל הגוף ובלשון, נפגש בריח החזק של הערק והאלכוהול ומאחוריו, עדין מאוד, כמעט נעלם, ריח/טעם קיצי קריר של תאנים.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il