פינוי ארוך

31/08/2008

הערת המערכת – אמנם הסיפור הזה הוכנס לקטגוריית "כל ההתחלות" אבל יש בו גם כמה תאורי מין. לא ראינו לנכון להגדירו כסיפור אירוטי כי לא המין שבו אינו המטרה. יחד עם זאת, מי מכם שלא מרגיש נוח עם תאורי מין, מוזמן לדלג על הסיפור.

חזרתי לבית הספר לאחר מספר טיפולים כימותרפיים, שעשו רושם שהצליחו. למזלי, הפעם השיער לא נשר, אבל הייתי חלש, חלש מאוד. כשהגעתי לכיתתי בשעה השנייה כולם שמחו לראות אותי, אפילו ליאור, שהיה הילד הכי מסוכן בכתה. תמיד היו שמועות על כך שהוא דקר מישהו והורחק מבית הספר, אבל אילו רק שמועות. ליאור היה זה שישב לידי בכיתה, הוא היה שקט מאוד אבל המבט בעיניו אמר הכול. היו לו עיניים מדהימות, חתוליות כאלה, סוג של ירוק אפור שמשתנה לפי עונות השנה. הוא היה גבוה, בערך מטר ושמונים והיה לו מעט שיער על הפנים. הוא היה חטוב וספורטאי מוצלח אך מעולם לא התקרב לבנות, תמיד הייתי בטוח שיש לו חברה מחוץ לבית הספר, מישהי בוגרת יותר מכיוון שבנות בית הספר הן ילדותיות מדי בשביל טיפוס כמוהו.

כבר לפני ההפסקה התחלתי להרגיש לא טוב, והמורה שדאג למצבי ולחולשתי, הפנה אותי במהירות לחדר האחות. שכבתי שם קצת ולאחר שהרגשתי טוב יותר חזרתי לכתה. כבר לא היה שם איש מלבד ליאור שישב בצד במקום שלי צמוד לקיר בסוף הכתה.
"איפה כולם?" שאלתי אותו בקול חלוש.
"במקלט."
"למה? מה קרה?" שאלתי אותו.
"סתם, תרגיל כזה."
"אז רגע, למה לא ירדת גם אתה עם כולם?" שאלתי אותו, די מופתע, כי אצלנו בבית הספר תרגילי פינוי למקלטים היו הכרחיים ביותר מכיוון שבית הספר ממוקם קרוב מאוד לגבול עם לבנון.
"אני… אוי, עזוב, אין לי כוח לשטויות האלה כבר, מי שמע על תלמידים בכתה י"א שצריכים ללכת ולבקר את המקלט פעם בחודש אחרי שכבר שלוש שנים לא קרה שום דבר?" וואו… חשבתי לעצמי. אני בטוח שזה המשפט הארוך ביותר ששמעתי שיצא מפיו של ליאור מאוז שהכרתי אותו כשרק התחלנו את הלימודים.
"אוקיי, מה הפעם? פינוי ארוך או פינוי קצר?" שאלתי את ליאור, פינוי קצר הוא פינוי שמתבצע למקלט ומשם מועברים התלמידים לאולם הספורט לבדיקת שמות ומשם חזרה לכיתות, פינוי ארוך הוא פינוי שבו התלמידים, אחרי הגעתם למקלט, נבדקים שיש להם את הציוד המתאים לשעת חירום, מעבירים כשעה במקלט, יוצאים אחר כך לאולם הספורט,, שם מבלים כעוד עשרים דקות ואז מוחזרים לכיתות.
"פינוי ארוך הפעם…" ענה לי ליאור.
פתאום התחלתי להרגיש חולשה. "אני לא מרגיש טוב." אמרתי לליאור והרגשתי שאני אוטוטו עומד להתעלף. פתאום, משום מקום, הוא הגיע מאחוריי והושיב אותי על כסא צמוד לקיר.
"אתה בסדר? עומר? אתה צריך משהו?"
"מ… מי… מים…" הצלחתי לפלוט חלושות… והסתכלתי לכיוון התיק שלי. ליאור רץ במידי אל התיק והביא לי את בקבוק המים.
"אתה רוצה לשתות?" שאל אותי.
"לא… שפוך לי מים על הפרצוף." עניתי לו. ליאור לא הבין את הבקשה אך מילא אותה. הוא לקח את בקבוק המים ושפך לי מים על הפרצוף, בדרך נשפכו מים גם על החולצה הלבנה שלי וגם על המכנסיים. ליאור הניח את הבקבוק בצד
"יותר טוב ? אתה צריך עוד משהו?"
"לא, אני בסדר." עניתי לו, על אף שלא הייתי בסדר. הרגשתי נורא. אך לא רציתי שיתרחק ממני. הוא הסתכל לעיניי שכמעט ונעצמו ופתאום הדביק את שפתיו לשפתיי. הוא הפריד את שפתותיי והכניס את הלשון. הרגשתי אותו, כל כך בפנים. ולא רציתי שהרגע ייגמר. אך לא הצלחתי להגיב.

פתאום הוא קלט שהפעולה היא חד צדדית וזז אחורה. הוא לקח את התיק שלו שאל אם אני בסדר, לא חיכה לתשובה ויצא מן הכתה. לאחר מספר דקות שעצמתי את עיניי. שמעתי את דלת הכתה נפתחת ונטרקת במהרה. פתחתי את העיניים וראיתי את ליאור דוחף כסא שיחסום את פתיחת הידית לכיוון הדלת.
"מה אתה עושה?" שאלתי אותו, אך לא זכיתי לתשובה. כל ששמעתי מליאור היו מלמולים שאותם אמר לעצמו.
כשהתקרב הצלחתי לשמוע אותו ממלמל: "יא חתיכת הומו מזדיין, מה עשית לי, יא בן זונה… "
"ליאור, מה קורה?" שאלתי אותו כי לא הבנתי למה הוא מקלל אותי ככה, הוא רק המשיך והתקרב אליי, ניסתי להרתע אחורה אך מאחוריי היה קיר. כתגובה התקפלתי מייד, מכנס את ברכיי לבטני. הוא הפחיד אותי. המבט בעיניו היה מטורף כאילו והוא הולך לרצוח אותי. ליאור התקרב אליי, תפס את הרגליים שלי וקירב אותי אליו, הוא התחיל להוריד את המכנסיים שלי. "ליאור! די, עזוב אותי… " ניסיתי להגיד לו אבל נראה כאילו הוא לא שמע. הוא הוריד את המכנסיים שלי עד לנעליים ואז הוריד גם את התחתונים. ראיתי אותו פותח את הריצרץ' של הג'ינס שלו ומוציא החוצה את הזין. "ליאור, בבקשה! אני מתחנן, תפסיק!" עשיתי ניסיון תחנונים אחרון לפני שידעתי מה הולך לקרות. הוא תפס את רגליי הפריד אותם ובבת אחת חדר לתוכי. "ליאור…" אמרתי בעוד דמעות יורדות מעיניי. וזהו. פה איבדתי את ההכרה.

אחרי עשרים דקות שהתעוררתי ראיתי את ליאור יושב רחוק בקצה השני של הכתה עם ברכיים צמודות לבטן מזיז את עצמו קדימה אחורה. הסתכלתי על עצמי וראיתי שאני בלי מכנסיים ותחתונים אז מייד הרמתי אותם. הסתכלתי אליו והוא אליי והתחלתי לבכות. הוא רץ אליי מהר והשעין את ראשי לחזה שלו.
"אני מצטער, באמת… אני לא יודע מה עובר עליי, כל כך רציתי אותך, עומר… אני מצטער… לא יכולתי להתאפק, נראה לי שאני… שאני מאוהב בך… " הוא אמר ואז התרחק ממני. "אבל זה בלתי אפשרי, זה לא הגיוני בכלל!" הוא המשיך, אתה בן וגם אני בן, ואני לא הומו, אני אומר לך אני לא הומו!"
בינתיים עצרתי את הבכי והתקרבתי אליו, הצמדתי את הגוף שלי לגוף שלו כך שישבנו זה לצד זה, צמודים-צמודים. סובבתי לו את הפנים ולחשתי לו באוזן: "אני לא יודע מה אתה, הומו או לא הומו אבל כל זה לא מעניין אותי. הבנתי משהו, ליאור. אני אוהב אותך, אוהב אותך יותר משאני אוהב את עצמי." הוא הסתכל אליי במבט מאושר מאין כמוהו ונישק אותי. הפעם פתחתי את השפתיים ונתתי ללשון שלו להיכנס ולשלי לצאת. התנשקנו ארוכות עד שלא היה לי אוויר יותר.
"וואו!" הוא אמר כשהתנתקתי ממנו. ואני בתגובה חייכתי.
"עומר. אני ממש מצטער. לא התכוונתי, אני לא יודע מה עבר עליי, אני ממש מצטער. כל כך לא התכוונתי לפגוע בך ולהכאיב לך." הוא אמר שוב.
אני בינתיים הורדתי לאט לאט את המכנסיים יחד עם התחתונים תוך כדי שאני נותן לליאור נשיקות קטנות על הצוואר. "בוא…" לחשתי לו באוזן. הוא הסתכל עליי וראה שאני עירום, רק אז הבין את הכוונה.
"אתה בטוח, עומר? אני לא רוצה להכאיב לך… לא. אתה יודע מה? עזוב את זה…" הוא אמר לי.
"אמרתי לך לבוא אז בוא… אני שלך, ליאור…" כשאמרתי את שלוש המילים האחרונות הוא הסתכל עליי כאילו ומילאתי אחר בקשה שהוא חלם עליה כל חייו. הוא הוריד את המכנס שלו ומשך אותי אליו. הוא הרים אותי עליו וכיוון את הזין שלו בין שני פלחי ישבני. הוא אחז בשני צדדיי והוריד אותי לאט. לאט. הכאב היה גדול, אבל העונג בלענג את ליאור שלי היה גדול יותר. הוא הוריד אותי עד הסוף וחיכה מעט, כשהזין שלו מפלח את גופי. "למה הפסקת?" שאלתי אותו.
"אני עדיין לא מאמין שאני עושה את זה." הוא ענה. "כל כך הרבה פעמים חלמתי על זה… דמיינתי את הרגע… פינטזתי עליו ימים כלילות, אני אוהב אותך, עומר, אני אוהב אותך." הוא אמר והתחיל להרים אותי שוב. אחרי כמה פעמים כבר כאב פחות. תוך כדי, אומנם הרגשתי שדמעות ניטזות מעיניי אך לא רציתי שירגיש, שלא יפסיק. "אני אוהב אותך, עומר, אני כל כך אוהב אותך." הוא אמר לי תוך כדי שהוא מעלה ומוריד אותי על הזין שלו. עוד כמה פעמים והוא גמר תוך שהוא צועק: "אני אוהב אותך, עומר!" אחרי שנרגע הוא נישק את העורף שלי וחיבק אותי צמוד אליו כשהוא עדיין בתוכי. הוא ליטף את הפרצוף שלי והרגיש שבכיתי. "הכאבתי לך, עומר?" שאל בדאגה.
"היית נפלא, ליאור שלי… היית נפלא." לאחר מכן התלבשנו וישבנו במקומותינו.

כשהמורה נכנסה עם התלמידים היא שאלה את ליאור לאן נעלמנו ולמה לא הגענו למקלט. הוא הסביר לה שלא הרגשתי טוב ושלא יכלתי ללכת למקלט אז הוא נשאר לשמור עליי פה. חייכתי אליו, קורן מאושר.. הייתי מאוהב.
"לי הוא דווקא נראה בסדר גמור." אומרת לליאור המורה.
"כן, עכשיו הוא בסדר…" ענה לה ליאור וניגש לקחת משהו מהתיק שלי בדרך תוך שהתכופף נתן לי נשיקה על העורף שצימררה אותי. רשמתי לו על פתק.
"ליאור שלי… אני אוהב אותך."
והוא רשם לי. "אני אוהב אותך יותר, עומר… יותר ממה שאני אוהב את עצמי…"

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il