פלאש – פרק ד'

23/05/2010

דפיקה על הדלת. סיימתי להשתין ויצאתי החוצה כדי לפתוח.
"הסתפרת," אמרתי לו.
"כן, אמרתי לך בפעם הקודמת שאני רוצה לקצר קצת. יצא בסדר?"
"כנס ונראה."
הוא הניח את התיק על הרצפה ונעמד באמצע הסלון. הסתובבתי מסביבו. שיערו הבהיר, שהגיע לו עד השכמות, הגיע עכשיו קצת מתחת לעורף. "לא רע," אמרתי. "מבליט יותר את הפנים שלך." ליטפתי את השיער שלו.
הוא אמר, "תודה. יש לך משהו לשתות?"
"שתן?"
"איכס, נו."
"יש קולה במקרר."
"לא סיממת אותה הפעם, נכון?"
צחקתי. הוא לא אהב לקחת סמים, אבל אני כן אהבתי לראות אותו מסומם, לשמוע אותו אומר שטויות ולדעת שהוא חסר אונים וחסר שליטה, גם מבחינת הגוף וגם מבחינת התודעה. הייתי מסמם את השתייה שנתתי לו ולפעמים גם את האוכל, עד שהוא הבין והתחיל לעשות פרצופים בכל פעם שהכנסתי לו משהו לפה.
"לא סיממתי את הקולה," אמרתי. "האמת ששכחתי מזה. אבל בלי סמים הלילה. מבטיח."
"יופי." הוא נכנס למטבח ולקח לעצמו לשתות. כשסיים הוא חזר לסלון.
"אתה לא נראה טוב," אמרתי.
הוא הרים גבה. "מה זאת אומרת?"
התקרבתי אליו והנחתי את ידיי על מותניו. "אתה עדיין יפהפה, כמובן. היפה שלי. אבל יש משהו שונה בך. קרה משהו?"
הוא הסתכל בעיניי וכמעט מיד השפיל את מבטו. "יום ארוך בבית הספר. אני מחכה שהשנה המסריחה הזו תסתיים כבר. נמאס לי."
"בעיות בלימודים?"
"לא. לא קשור. אבל בוא לא נדבר על זה, בסדר?" הוא נצמד אליי. "אתה מריח טוב."
"ומה איתך?"
"רצתי לפני שנכנסתי. כמו שאתה אוהב."
"תוריד," אמרתי.
תומר התרחק צעד אחורנית והרים באיטיות את החולצה מעל ראשו. הוא השאיר את ידיו מורמות. הרכנתי את פניי והסנפתי את העור שלו. ריח זיעה חלש דגדג את נחיריי. הריח התעצם ככל שעליתי במעלה הגוף של תומר, והגיע לשיא כשנעצרתי בבתי השחי שלו. ליקקתי את העור המיוזע והרגשתי צריבה קלה של זיעה על בלוטות הטעם שלי.
הנחתי את ידיי הקרות על החזה החלק שלו. הפטמות שלו הזדקרו במהירות.
הוא הכניס את ידיו מתחת לחולצה שלי וצבט חזק את הפטמות שלי. בחודשיים שעברו מאז שהכרנו הוא למד להכיר את הגוף שלי כמו שהכיר את גופו. לא היו בינינו מחסומים או חומות. עשיתי לו את מה שרציתי, איך שרציתי. הכרתי כל פיסת עור שכיסתה אותו, כל שיערה בהירה בבית השחי, שיערה מתולתלת במפשעה, שיערות בהירות וקצרות ברגליים וכמובן שהכרתי כל אנחה שהגרון שלו מסוגל לייצר. הוא עדיין היה מתחתיי, זה לא השתנה. שחררתי לו את החבל ונתתי לו להרגיש חופשי איתי, כי בסופו של דבר לא רציתי לפגוע בו. אבל תמיד דאגתי שיזכור למה אנחנו נמצאים איפה שאנחנו נמצאים – לי היו תמונות חושפניות שלו, שהלכו ונעשו מגוונות יותר עם הזמן, והדבר האחרון שנער בן שבע עשרה רוצה זה שחבריך ללימודים יראו אותך משחק עם עצמך כמו זונה. הוא היה בידיים שלי, ולמרות שלא נהגנו לדבר על זה יותר מדי, זה תמיד היה בינינו, הגדיר את הקשר בינינו יותר מכל דבר אחר.
הורדתי את המכנסיים שלו וסגרתי את ידיי סביב הזקפה שלו. עם האצבע טיילתי על החריץ של הכיפה. "גמרת?" שאלתי אותו.
"לא, לא מאז הפעם הקודמת."
מיששתי את הביצים שלו. "בטוח? כי לא נראה שיש פה יותר מדי חלב." תפסתי אשך אחד ולחצתי מעט. תומר חרק שיניים ואמר, "נשבע לך, לא גמרתי. תחלוב אותי ותראה כמה ייצא."
עזבתי את הביצים שלו ואמרתי, "אני מאמין לך." העברתי אצבע באיטיות על השפתיים שלו. "יש לך מתנה בשבילי?"
"כן." הוא הסתובב עם הגב אליי. ירדתי על ברכיי ופיסקתי את הישבן שלו. הכנסתי פנימה אצבע וחיפשתי את המתנה שלי במעלה הרקטום שלו. מצאתי שתי אבנים, לא גדולות במיוחד, אבל מעט חדות בקצוות, מה שהראה לי שתומר כבר הפסיק לפחד להחדיר ולהסתובב עם דברים שלא היו משעממים כמו גולות. לפני כמה מפגשים ביקשתי ממנו שיביא מתנה בכל פעם שהוא מגיע אליי, והמחשבה שהוא מסתובב ברחוב עם דברים בתוכו, מחכה שאוציא אותם החוצה, הייתה מחרמנת אותי בכל פעם מחדש.
"תודה," אמרתי והנחתי את האבנים בצד. קמתי על רגליי. "תגיד, מה שלום הילדה הזו?"
"מי? אה, עזוב אותה, אורן. אין שם כלום. בכלל לא הייתי צריך לספר לך על זה."
תפסתי את הפטמות שלו ולחצתי חזק. "מה זאת אומרת? סודות?"
"איי. לא, לא התכוונתי – איי. זה כואב."
"תמשיך. למה התכוונת?"
"זו סתם אחת מהלימודים שהציעה לי לצאת. אמרתי לה שלא מתאים ו – איי, היא ירדה מזה. לא דיברנו מאז."
עזבתי את הפטמות שלו. "לא היו עוד בנות?"
"לא. לא היו."
הנחתי את ידיי על הישבן שלו והצמדתי אותו אליי. "רציני? אף בת מהלימודים לא ניסתה להיכנס למכנסיים שלך?" טיילתי עם אצבעותיי על החזה שלו. "גם בנות ירצו לטעום את השדיים שלך. אולי הן ינסו להוציא חלב מהפטמות היפות שלך – אני עדיין לא הצלחתי, אבל אולי להן יהיה יותר מזל."
"אין אף אחד שמעניינת אותי, אורן."
"ואם הייתה?"
"מה?"
"שמעת אותי. ואם הייתה מישהי יפה שממש היית רוצה לזיין?"
שמעתי אותו בולע רוק. "לא הייתי עושה כלום. נשבע."
נשקתי לצוואר שלו ואמרתי, "תנבח בשבילי."
הוא נבח בצורה שללא ספק הייתה יכולה לגרום לשכנים לחשוב שיש לי כלב בבית.
"על ארבע," אמרתי לו.
הסתכלתי עליו מלמעלה, על הצעצוע שלי שעמד על ארבע וחיכה שאשחק בו. הורדתי את אחת מגרביי וזרקתי אותה. "תפוס."
הוא הלך במהירות על ארבע, אחז את הגרב בפיו והחזיר לי אותה. טפחתי על ראשו. "כלב טוב. עכשיו לך ותביא את הזנב שלך. הארכתי אותו קצת, במיוחד בשבילך."
ראיתי על פניו שהוא היה מעדיף שאשכח את הזנב שלו, אבל הוא ידע מספיק טוב שעדיף לו לשתוק. הוא הגיע אל המגרה בסלון, פתח אותה עם שיניו ואחר מכן המשיך והוציא החוצה זנב שחור שמצד אחד נראה כמו זנב של כלב, ומהצד השני היה דילדו שחור. כשקניתי את הזנב הדילדו היה קצר, נועד רק כדי לשמור שהזנב לא ייפול. אבל לאחרונה התחלתי להאריך אותו, כל פעם בסנטימטרים בודדים. הפעם הוספתי לו מספיק בשביל שיגרום לתומר להיראות מפוחד כשהגיש לי אותו.
"תסתובב," אמרתי.
"להביא לך את החומר?"
"אממ… לא, לא צריך. אתה עדיין מזיע, זה ישמש כחומר סיכה."
שמעתי אותו נאנח כשהסתובב עם הגב אליי, עדיין עומד על ארבע. פיסקתי את הישבן שלו והעברתי אצבע על החריץ. הוא באמת הזיע שם, אבל כנראה לא מספיק בשביל להקל על החדירה של הדילדו. במהלך החודשיים האחרונים דחפתי לתוכו את הזין הרבה מאוד פעמים, וחוץ מהזין דברים נוספים נכנסו פנימה, חלק היו דילדואים בגדלים שונים, וחלק היו דברים כמו רגל של כיסא, השלט של הטלוויזיה, חלק מבקבוק בירה ועוד כל מיני שטויות שמצאתי ורציתי לראות מבצבצים מתוך מעמקי הגוף של תומר. לעמוד מעליו כשהוא שוכב על המיטה שלי, ידיו קשורות מעל ראשו ורגליו מפוסקות עם רגל של כיסא שבולטת החוצה, לאחר שבמשך חצי שעה דחפתי אותה פנימה סנטימטר אחר סנטימטר… רק המחשבה על זה הייתה מספיקה בשביל לגרום לי לשפיכה מוקדמת. עם הזמן הגוף של תומר התרגל לפלישות לתוכו, השרירים לא התנגדו כמו פעם, אבל הוא בכל זאת העדיף להשתמש בחומר סיכה. בדרך כלל אפשרתי לו למרוח על החור שלו חומר, וכשהייתי במצב רוח נדיב אפשרתי לו לדחוף פנימה אצבעות כדי להכין את הרקטום. אבל במקרים כמו היום רציתי שירגיש באמת את ההרגשה שחפץ זר נכנס לתוך הגוף שלו, פולש פנימה, מרחיב שרירים ונהפך לחלק ממנו.
הנחתי את הדילדו על החור של תומר ואמרתי לו לנשום עמוק. הרגשתי את ההתנגדות כשהחלה החדירה, וברגע שקצה הדילדו היה בפנים והמשיך להתקדם במהירות במעלה הרקטום של תומר, הוא לא הצליח לעצור את הצעקות.
עצרתי באמצע ואמרתי, "אתה עושה יותר מדי רעש."
בקול חנוק הוא סינן, "זה שורף."
הוצאתי החוצה את הדילדו, וגם זה גרם לתומר להשתנק. אמרתי, "אני מחזיק את הזנב שלך בדיוק מול החור שלך. תזוז אחורנית ותדאג שהוא יכנס פנימה. ככה אתה תשלוט בכאב."
"בטוח שאי אפשר את החומר?"
"אם לא תשתוק אני אדחוף פנימה את השלט הגדול של הטלוויזיה. בפעם הקודמת כמעט התעלפת, זוכר?"
הוא החל להתקדם אחורנית, עד שהחור שלו נגע בקצה הדילדו.
לאט – לאט ראיתי את הדילדו השחור נעלם בתוך תומר. הוא נאנק ורעד מדי פעם, אבל היכולת לשלוט בקצב החדירה עזר לו.
"עכשיו הכול בסדר," אמרתי ונגעתי בזנב, לאחר שכל הדילדו היה בפנים. תומר התנשף ונבח בשקט.
המשכתי לשחק איתו במשך חצי שעה בערך. זרקתי דברים והוא תפס והחזיר לי. הלכתי ברחבי הדירה והוא אחריי, מקשקש בזנב, נובח ומתחכך בי עם ראשו. בפעמים הראשונות שעשינו את זה היה קשה לו להיכנס לדמות. הוא היה מפסיק באמצע ומבקש להפסיק, אומר שזה משפיל מדי. אבל עם הזמן הוא למד לקבל את המשחק הזה שלנו. ידעתי שיש משהו משחרר בירידה לרמה הזו, משהו מפחיד אומנם, אבל גם בפחד יש ריגושים.
הוצאתי את הדילדו מפי הטבעת של תומר והכנסתי פנימה כמה אצבעות. הוא היה פתוח וחם מבפנים. טיילתי בתוכו, מתענג על הלחות המוכרת ועל העור הרך.
"עכשיו," אמרתי, "יש לי הפתעה בשבילך." הוצאתי את האצבעות מתוכו ועזרתי לו לעמוד.
"אני בדרך כלל לא אוהב את ההפתעות שלך."
חייכתי ונשקתי על שפתיו. "את זה תאהב. שב על הספה."
הלכתי לחדר השינה ולקחתי את המתנה של תומר מהמיטה. כשחזרתי לסלון הוא ישב על הספה, רגליו מפוסקות מעט וידיו פרוסות לצדדים. הזין שלו כבר לא עמד, ושכב עכשיו על ביצים חלקות ויפות. הוא למד איך לשבת בצורה מגרה, למד איך להשתמש בדבר פשוט כמו ישיבה בשביל להיראות מחרמן ומזמין.
הוא ראה את מה שהבאתי לו ועיניו התרחבו. רקע לאחר מכן הוא פרץ בצחוק. "אתה רציני?"
התקרבתי אליו. "עדיין אין לה שם. חשבתי שיהיה עדיף שאתה תבחר משהו."
הוא נעמד. "מאיפה השגת אותה?"
החזקתי את הבובה המתנפחת מול תומר. "הזמנתי מהנט. יקר יותר ממה שציפיתי, אבל זה כנראה בגלל שהתחושה בפנים אמורה להיות אמיתית לגמרי. חשבתי שהגיע הזמן שתזיין אישה… אמיתית."
הוא צחק שוב. "זה גדול. אבל איך אפשר לזיין משהו כזה?"
"היי, היא לא 'משהו'. תדבר יפה. אתה תשב ואני כבר אדאג לשאר." הסתכלתי למטה. "ואל תשחק אותה קשה להשגה. תראה איך עומד לך פתאום."
"יו, זה דפוק אורן. אני מת על זה!"
"שמח לשמוע. עכשיו שב על הספה."
הוא התיישב במהירות, מחייך. קירבתי את השולחן כך שיהיה מולו והתיישבתי גם. הרכנתי את ראשי והתחלתי לרדת לו. הוא נאנח מיד. ידעתי עד כמה הוא אוהב כשיורדים לו, לכן דאגתי להשאיר את המקרים האלה לפעמים מיוחדות, כדי שלא יתרגל.
לאחר שהרטבתי אותו והוא כנראה הגיע לשיא החרמנות, הרמתי את ראשי ואמרתי, "איך אתה רוצה לקרוא לה?"
היה לו מבט חולמני על הפנים כשאמר, "בתיה."
הרמתי גבה. "בתיה?"
הוא צחק. "כן, בתיה. יש לי מישהי בשכונה שקוראים לה ככה והיא מזכירה לי אותה."
"אוקיי. מה שתגיד. בתיה הבובה. נשק אותה."
"לנשק אותה?"
"כן. זה לא יהיה טוב כמו לנשק אותי, אבל אתה לא יכול לזיין בחורה לפני שנישקת אותה קודם, נכון?"
הוא בלע רוק ומלמל, "זה כל כך מוזר…" זזתי הצידה והמשכתי לאחוז בבתיה מול תומר. הוא הרכין קדימה את ראשו והצמיד את שפתיו לפיה הפתוח של הבובה. ראיתי את הלשון שלו נכנסת פנימה, ושמעתי את רעשי הנשיקה הרטובה שהדביק לה. בהתחלה היה לו קשה להתגבר על כל הקטע של "אני מתנשק פה עם בובה", אבל מהר מאוד, ובעזרת היד שלי ששיחקה עם הזין העומד שלו, הוא השתחרר מספיק בשביל ממש להיכנס לנשיקה הזו.
"תמשיך לנשק אותה," אמרתי וקמתי. "אני כבר חוזר." הלכתי לחדר השינה ולקחת את חומר הסיכה שתומר כל כך אהב. חזרתי לסלון וראיתי את הפנים שלו צמודות לפניה של בתיה. ידיו היו על מותניה ועיניו עצומות. חייכתי לעצמי והתיישבתי שוב על השולחן. תומר עצר את הנשיקה וראה את החומר שבידיי. "חשבתי שאני הולך לזיין אותה."
"זה לא בשבילך, טיפש. זוז רגע." דחפתי אצבעות מלאות בחומר סיכה לתוך החור של בתיה, ודאגתי שהכול יהיה רטוב בשביל הזין של תומר.
"עכשיו," אמרתי, "תכניס פנימה את האצבעות שלך. תפתח אותה לאט."
הוא הרטיב את אצבעותיו והחדיר אותן אחת – אחת לתוך בתיה. ברגע שהתחיל לזיין אותה עם אצבעותיו הבנתי שיותר חרמן מזה הוא כנראה לא הולך להיות.
"זה כל כך מגניב," הוא מלמל. "למרות שהיא רק בובה… זה מרגיש אמיתי. אתה אף פעם לא נותן לי לעשות את זה לך."
"רוצה להכניס לי אצבעות?"
"כן, כבר ביקשתי ממך את זה פעם."
"טוב, נראה כבר." הוא המשיך לזיין אותה עם אצבעותיו, עד שכחכחתי בגרוני ושאלתי, "מוכן לזיין, תומר?"
הוא הנהן במהירות. "מוכן."
צבטתי את הפטמה שלו. "אני לא מוכן שתגמור בתוכה. השפיך שלך שייך לי, כמו שאתה כבר יודע. רגע לפני שאתה עומד לגמור תגיד לי, בסדר?"
"כן, בטח."
הרמתי את הבובה והנחתי אותה באיטיות על הזין של תומר. הוא נאנק והטה את ראשו מעט לאחור.
"אתה בפנים?" שאלתי.
"כ-כן."
בתנועות איטיות וקצובות הנעתי את בתיה למעלה ולמטה. שמעתי את הזין של תומר מתחכך עם "הכוס" שלה, ובנוסף לקולות האלה שמעתי גם אותו נאנח, פחות או יותר כמו שנשמע בפעמים שאני זיינתי אותו.
"אל תשב כמו עציץ," אמרתי. "אתה מזיין אותה. היא צריכה קצת מגע."
תומר חייך והרכין קדימה את ראשו. "מה לעשות?" הוא שאל.
"יש לך הרבה יותר ניסיון מיני מחבר'ה אחרים בגילך, לא? תנצל אותו. תראה לה מה שלמדת."
הוא הצמיד את שפתיו לצווארה של הבובה והחל ללקק אותה מהצוואר ועד למרכז החזה. עם אצבעותיו הוא החל לצבוט בעדינות ולמשוך את הפטמות שלה.
"מהר יותר," הוא לחש. הגברתי את קצב הזיון, מה שגרם לו להיאנח יותר בקול. התחלתי להריח את הזיעה שלו, שבמקרים כאלה הייתי חושב עליה כעל 'ריח הסקס של תומר'. היה בזה יותר מסתם זיעה שמריחים אחר אימון. כאילו שההורמונים שלו קיבלו ריח משלהם ועכשיו זרמו החוצה דרך העור שלו.
הוא הניח את ידיו על מותניה של בתיה והחל להניע אותה על הזין שלו. הזזתי את ידיי והסתכלתי עליו מהצד. גופו היה צמוד לגופה, פניו טמונות בחזה שלה. הוא הניע אותה בקצב מהיר, כמעט חייתי. המנורה מעל הספה האירה אור עמום על גבו המיוזע של תומר, גורמת לעורו להיראות זוהר.
"רוצה לשכב עליה?" שאלתי.
"מה? כן. בטח."
הוא קם מעט והשכיב את בתיה על הספה. "היא לא תתפוצץ או משהו?"
"לא," אמרתי, "אתה לא עד כדי כך מבורך. קדימה, תתפרע."
הוא נשכב מעליה והמשיך לזיין, ידיו מונחות משני צדי ראשה ליציבות. התמקמתי מאחוריו ונשקתי לגבו הרטוב. "חזק יותר," לחשתי. "תקרע אותה."
"זה כל כך טוב," הוא מלמל בין האנחות. "אני עושה את זה בסדר?"
"אתה מצוין. רק תנסה להניע יותר את אזור האגן. תשחק עם הזין בתוך הכוס שלה, זה לא מספיק סתם להיכנס ולצאת. אתה זוכר איך זה מרגיש כשאני נע בתוך החור שלך?"
הוא לא ענה, אבל כן החל להניע את גופו בצורה אחרת, כך שהזין שלו לא רק חדר אל הכוס של בתיה, אלא ממש שיחק איתו.
פשטתי את החולצה והורדתי את המכנסיים והתחתונים. לראות את תומר מזיין, לראות את התחת שלו נע ומתכווץ, זה הרגיש כמו חשמל שזרם לאורך הגוף שלי.
התמקמתי מאחוריו ופיסקתי את פלחי הישבן שלו. הוא נעצר לשנייה ואז המשיך לזיין. העברתי אצבע על החור החם והמיוזע שלו. ליקקתי את החור ותומר פלט אנחה משולבת בצעקה.
הוא זיין חזק יותר, גורם לקפיצים של הספה לחרוק ולספה עצמה להתרחק מעט מהקיר. הכרתי אותו כבר יותר מחודשיים, ראיתי אותו בכל מצב אפשרי, אבל עדיין לא ראיתי אותו מתפרע ככה. הבובה הזו הייתה אמורה להיות עמידה, אבל כמעט וציפיתי שבכל רגע היא תתפוצץ.
התמקמתי עם הזין מעל החור של תומר. הנחתי את ידיי על מותניו ואמרתי, "אני נכנס. אל תפסיק."
הוא הנהן והמשיך מיד.
אחרי הדילדו שדחפתי לו מקודם הוא עדיין היה פתוח. החלקתי פנימה בקלות, הרגשתי את החמימות המוכרת עוטפת את הזין שלי. הרגשתי שאני טובע בתוך העור שלו, בתוך הלחות הרטובה של מעמקי הגוף שלו.
תומר צעק- לא מכאב – והיה נדמה לי שאני שומע אותו בוכה. הוא לא הפסיק לזיין לרגע, מתנשף כאילו רץ מרתון. לא הייתי צריך לזיין אותו, הוא פשוט שיפד את עצמו על הזין שלי בזמן שזיין את בתיה.
הקירות שלי היו עבים והשכנים אף פעם לא התלוננו על הרעש, אבל הפעם התחלתי לדאוג שהקולות שיצאו מתומר היו יותר מדי. אבל לא אמרתי לו להירגע. הרגשתי שהוא קרוב לגמור – הייתה לו דרך מיוחדת להיאנח לפני שגמר, מעין קולות עמוקים ומהירים, מלווים במלמולים לא מובנים.
"רוצה לגמור?" שאלתי.
הוא לא הצליח לענות, אבל ראיתי אותו מהנהן.
"אני רוצה לראות אותך גומר."
"אי – אי אפשר לגמור בפנים?"
"לא. פעם אחרת תגמור בפנים. עכשיו אתה הולך להתרכז ולגמור יותר משגמרת בחיים."
הרמתי אותו בכוח, ניתקתי אותו מהבובה. הוא התנגד לי לרגע, ניסה לחזור פנימה. דחפתי הצידה את הבובה, יצאתי מהחור שלו וסובבתי את תומר על גבו. פיסקתי את רגליו ומיד חדרתי פנימה שוב. זיינתי אותו בכל הכוח, הגעתי עמוק ככל שיכולתי. השרירים שלו לא התנגדו, הגוף שלו קיבל אותי פנימה, שאב אותי במעלה הרקטום הלוהט.
עיניו של תומר היו חצי פקוחות, מבטו מעורפל, כמעט מסומם. שיערו היה פזור מסביבו, חלק מהשערות דבוקות לפניו וכתפיו המיוזעות.
הבאתי לו ביד במהירות ותוך פחות משתי דקות שמעתי אותו ממלמל, "אני קרוב… אני רוצה לגמור, אורן. אח, קרוב…"
"תגמור חזק," אמרתי לו. "תוציא הכול."
גופו התעגל כשגבו התרומם. הרגשתי את הלחץ מתעצם בזין שלו והגברתי את השפשוף. מטח הזרע הראשון הגיע לתומר עד לסנטר. שאר המטחים כיסו את החזה והבטן שלו. לא הפסקתי להביא לו ביד, משתמש בזרע שלו כחומר סיכה. הוא התחיל להשתולל, צעקות של חוסר שליטה. סתמתי את פיו בזמן שהמשכתי לזיין אותו ולהביא לו ביד. כמויות הזרע שהמשיכו להיפלט הדהימו אותי, אבל בכל זאת רציתי עוד, שיתרוקן לגמרי.
דמעות החלו לזלוג מעיניו של תומר, בזמן שעיניו היו פקוחות לרווחה. צעקותיו נחסמו על ידי היד שלי וידיו אחזו בחוזקה בכיסוי של הספה. ידעתי שהוא רוצה להפסיק אותי, אבל הוא לא העז.
בשלב מסוים הבנתי שחלבתי את כל מה שאפשר לחלוב ממנו. הפסקתי להביא לו ביד וגמרתי בתוכו. יצאתי ממנו והסתכלתי עליו מלמעלה. הוא בכה.
"אתה אמור לשמוח," אמרתי, מתחיל להרגיש עצבני. אחרי כל מה שעשיתי בשבילו.
הוא הוריד את ידיו מפניו והסתכל עליי דרך עיניים מטושטשות מבכי. "אני שמח," הוא אמר ותפס את ידי.
"אתה לא נראה שמח."
"זה…" הוא בכה שוב ומיהר לנגב את עיניו. "זה מטורף, אורן. בחיים לא הרגשתי ככה. זה היה כל כך… מטורף." הוא משך את ידי עד שנשכבתי מעליו, גופי מכסה את גופו וכמות עצומה של זרע בינינו, מדביקה אותנו אחד לשני.
הוא הצמיד את שפתיו לשפתיי והחדיר פנימה את לשונו, יונק את פי בזמן שזרועותיו מצמידות אותו חזק יותר לגופו.
הרחקתי את ראשי והסתכלתי על פניו. "אז אהבת את המתנה?"
הוא צחק ומשך באפו. "חשבתי בשלב מסוים שאני הולך לקבל התקף לב. עכשיו הבנתי למה אתה כל כך אוהב לזיין. זה מטורף." הוא כחכח בגרונו. "אולי…"
"מה?"
"אולי אני אוכל לזיין אותך?"
צחקתי. "אתה חמוד, תומר, אבל זה לא יקרה."
"נו, אורן, אני אהיה עדין. בבקשה." הוא התחיל לנשק אותי בצוואר ובפנים, נשיקות קטנות שנועדו לרכך אותי.
משכתי מעט בשערותיו והצמדתי את ראשו למזרון. "אני לא מקבל בתחת, תומר. אתה כן. אבל בגלל שכיף לי לראות שטוב לך, אני אנסה למצוא לך חור חם לזיין, בסדר?"
עיניו התרחבו. "איך? של בחורה?"
"לא, לא של בחורה. אתה לא מתקרב לבחורות. יש חורים אחרים שאפשר לזיין, כמו שהראיתי לך לפני שתי דקות. סמוך עליי."
הוא חייך ועצם את עיניו.
*
שלושה ימים עברו לפני שנפגשנו שוב. זה בדרך כלל הזמן שעבר בין המפגשים שלנו, אבל הפעם הרגשתי שמשהו לא בסדר. התקשרתי אל תומר יום אחרי הזיון שהיה לו עם בתיה, והשיחה הייתה קצרה ויבשה, לא כמו השיחות שלנו בדרך כלל. הוא נשמע מוטרד, וסירב לומר לי מה קרה. יום למחרת הוא לא ענה לי, ופשוט שלח בלילה הודעה של, "עבר עליי יום ארוך. מקווה שלך היה יותר טוב. נדבר."
לא אהבתי להיות במצבים האלה, לדעת שבנאדם שאמור להיות תחתיי גורם לי להרגיש כמו נערה בת שש – עשרה שהחבר שלה מתעלם ממנה. בהתחלה חשבתי שפשוט מדובר ברצון שלי לוודא שהכול בסדר עם הצעצוע שלי, אבל ככל שחשבתי על זה לעומק הבנתי שאני מרגיש אל הצעצוע הזה יותר משציפיתי להרגיש. אם עבר עליו משהו, רציתי לדעת מזה. אם יכולתי לעזור לו, רציתי לעזור.
דפיקה על הדלת.
פתחתי אותה ונתתי לתומר להיכנס. השיער שלו היה לא מסורק והוא נראה כאילו לא ישן טוב לאחרונה.
"היי," מלמל.
עם ידי על הסנטר שלו הרמתי את פניו. "מה קרה?"
"סיפור ארוך."
"אני רוצה לשמוע."
הוא הנהן ומשך באפו.
"רוצה לשתות משהו קודם?"
"כן. אני אקח."
"שב ואני אביא לך."
מזגתי לו קולה וחזרתי לסלון. הוא ישב על הספה, ראשו שעון לאחור ועיניו עצומות.
התיישבתי לידו והוא פקח את עיניו ולקח את הכוס. בדרך כלל הוא לא היה מצליח לעבור אצלי שתי דקות מבלי שהיה נפטר מהבגדים. אבל הפעם נתתי לו לשבת כשהוא לבוש, וחיכיתי שיאמר את מה שיש לו לומר.

הכול התחיל לפני שבועיים בערך. זה היה יום רביעי, בשיעור אנגלית. בשלב הזה תומר עושה הפסקה ואומר שקודם כל הוא צריך לספר לי מי זה ערן, כי בלי המידע הזה הסיפור יהיה פחות מובן.
ערן לומד בשכבה של תומר. הם לא חברים, למרות שהם לומדים ביחד מאז היסודי. ערן הוא מסוג הבנים שהתחילו קטן – חנונים שאף אחד לא שם עליהם בהתחלה – אבל עם השנים הוסיפו לעצמם כמה סנטימטרים בגובה וכמה מטרים בביטחון העצמי. ערן הפך לארס, אבל לא מסוג הארסים שמסתבכים בצרות. יותר מסוג אלה שמסובבים את המורים והתלמידים מסביב לאצבע הקטנה, בעיקר בגלל החשש שהארס צעצוע יפסיק להיות יום אחד סתם צעצוע.
ערן שחום, אבל לא שחום מדי. מבנה הגוף שלו נע בין חטוב למלא. סתם אחד, אומר תומר. לא משהו מיוחד, חוץ מזה שאנשים יודעים לא להתעסק איתו.
תומר וערן לומדים ביחד בשיעור אנגלית, וגם שם הם מעולם לא דיברו. יום אחד, באותו יום רביעי לפני שבועיים, תומר הגיע לכיתה וגילה שערן יושב בשולחן שלו. הוא הסתכל סביב וראה שאייל, מי שבדרך כלל ישב לידו, עבר למקום אחר ודי התחמק ממבטו.
מהסס, תומר הניח את ילקוטו והתיישב במקום שלו. ערן הנהן לעברו ולא אמר כלום, רק שיחק עם הטלפון הסלולארי שלו.
השיעור התחיל ועבר ברובו ללא אירועים מיוחדים. ערן ישב בשקט ליד תומר, מדי פעם כתב ומדי פעם התעסק עם הסלולארי שלו. קצת אחרי אמצע השיעור תומר ראה את ערן רושם משהו על נייר ומעביר אותו לכיוונו. תומר הסתכל על ערן שהטה את ראשו לכיוון הנייר.
הוא ווידא שהמורה לא מסתכלת והתחיל לקרוא בשקט, "זה נכון שלא הסכמת לצאת עם סיגל מ-יא' 8?"
זו הבחורה שהציעה לתומר לצאת לשתות משהו כמה ימים לפני. הוא סירב, והיא כנראה לקחה את זה קשה.
"כן," תומר כתב על הדף ולא הבין למה ערן פתאום מעלה את הנושא.
ערן כתב, "למה? היא שווה."
תומר היסס ולבסוף כתב, "לא התאים לי. יש מישהי אחרת."
ערן כתב, "מי?"
"סתם מישהי. לא מפה."
ערן משך באפו וכתב, "חבל, אחי. שמעתי שהיא יורדת חבל על הזמן. הבחורה הזו שלך… גם היא יורדת טוב?"
תומר לא רצה לענות לזה. הוא הרגיש שהם נכנסים פה לקטע מסוכן, ועדיין לא היה לו מושג למה ערן פתאום מדבר איתו, ועוד על דברים כאלה. הוא חשב פשוט לא לענות, עד שהרגיש את ערן בועט לו ברגל מתחת לשולחן – לא בעיטה חזקה, אבל מספיק בשביל להבהיר לתומר שהוא צריך לענות.
הוא כתב, "כן, היא בסדר."
"כבר זיינת אותה?"
תומר בלע רוק וכתב, "עדיין לא." הוא לא ידע למה בדיוק הוא כתב את זה, אבל באותו הרגע זו נראתה לו כמו דרך טובה לקטוע את השיחה ההזויה הזו.
ערן לא כתב כלום במשך דקה ארוכה, ותומר כל הזמן בדק את השעון שלו, חש הקלה לראות שהשיעור כמעט הסתיים.
לפתע ערן כתב משהו נוסף והניח את הנייר מול תומר. "אתה בתול?"
תומר משך בכתפיו, לא רוצה לענות. ערן נעץ בו מבט עם גבה מורמת ובעט שוב ברגלו מתחת לשולחן.
תומר נשך את העור בצד פיו וכתב, "לא."
ערן חייך, קיפל את הנייר ודחף אותו לכיס מכנסיו. השיעור נגמר ושניהם ארזו את חפציהם בדממה, לא מדברים.
השיעור הבא באנגלית היה יומיים לאחר מכן, ביום שישי בסוף היום. תומר התיישב ליד ערן מבלי להגיד מילה וקיווה שהפעם השיעור יעבור בלי פתקים מוזרים.
אבל לא עברו עשר דקות וערן שוב הוציא חתיכת נייר והחל לכתוב עליה.
"מתי זיינת בפעם הראשונה?"
תומר סינן בשקט, "אני מנסה להקשיב."
זו הייתה טעות.
ערן דרך על רגלו של תומר ומרפק אותו בצלעות. תומר השתעל. המורה הפסיקה את השיעור לרגע ומיהרה להמשיך מאיפה שהפסיקה.
ערן הניח את האצבע על הנייר, מסמן לתומר שהוא עדיין מחכה לתשובה.
"לפני שנה," כתב תומר וניסה להתעלם מהכאב בכף רגלו. הוא ידע ששום אצבע לא נשברה, אבל זה בכל זאת הרגיש לא בסדר.
ערן כתב, "איך היה?"
"מעולה."
"היית למעלה?"
תומר היסס וכתב, "כן. ברור."
השיעור המשיך עם התכתבויות הדדיות. ערן שאל שאלות אישיות, ותומר ענה, כמעט תמיד משקר. הוא סיפר על דברים שעשה עם חברה דמיונית שיצר, דואג לא להרחיב יותר מדי בסיפורים כדי לא להסתבך עם השקרים שסיפר.
הוא רצה פשוט לכתוב, "מספיק עם השטויות האלה. עזוב אותי בשקט." אבל משהו בדרך שבה ערן הסתכל עליו, הדרך שבה לא היסס לדרוך עליו או למרפק אותו באמצע השיעור, גרמו לתומר לזרום עם השאלות ולקוות לטוב.
בסוף, דקה קצרה לפני שעמד להסתיים השיעור, ערן כתב, "יש לך הרבה שערות בזין ובבית שחי?"
תומר בהה בנייר בבלבול. הוא ליחך את שפתיו והחליט לתת לשניות האחרונות לעבור מבלי לענות. עד עכשיו השאלות נראו כמו כאלה שנשאלות על ידי מתבגר חרמן שרוצה לגמור מסיפורי סקס של אחרים. אבל השאלה הזו הייתה שונה.
הפעמון צלצל.
מבלי לדבר, תומר מיהר לארוז את חפציו. הוא הרגיש לפתע את ידו של ערן על זרועו, לוחצת ומאלצת אותו להפסיק. תומר הסתובב עם פניו אל ערן, שבשקט אמר, "לא ענית לי."
"מה זו השאלה הזו פתאום?"
"שאלה פשוטה שדורשת תשובה פשוטה."
תומר בדק שאף אחד לא מאזין ואמר בשקט, "יש מספיק."
"מה זאת אומרת?"
"זאת אומרת שאין המון אבל גם אין ממש קצת. יש מספיק. אי אפשר לתאר דברים כאלה." עוד לפני שסיים לדבר תומר הבין שעשה טעות.
ערן חייך, חושף שן קדמית מעט שבורה, ואמר, "בזה אתה צודק. אסוף את הדברים שלך ופגוש אותי בשירותים של בניין מלאכה עוד עשר דקות."
"מה? למה?"
"כי ככה אמרתי." ערן נעמד, אסף את הדברים שלו במהירות ויצא החוצה.
תומר נשאר לשבת, רואה את התלמידים האחרים יוצאים בזה אחר זה מהכיתה. הוא נשאר לבסוף לבד, ליבו פועם מהר ומחשבות רצות בראשו. זה היה סוף היום, בית הספר החל להתרוקן במהירות. בניין המלאכה היה מאחורי מגרש הספורט, מקום נטוש על סף קריסה, עם שירותים שבקושי פעלו ושימשו בעיקר כמקום עישון.
הוא ניער את ראשו ואמר לעצמו שערן סתם מנסה להפחיד אותו, סתם מנסה לשחק אותה גבר או מה שזה לא יהיה. הוא ילך לשם, יאמר לערן לעזוב אותו בשקט, ואז יחזור הביתה.
הוא הסתכל על השעון שלו והבין שכבר עברו עשר דקות מאז שערן יצא מהכיתה. תומר מיהר לקום והלך אל השירותים בבניין המלאכה.

בשלב הזה תומר נשכב עם ראשו על ברכיי. הקשבתי לו עד עכשיו מבלי להפריע לו, ולא התכוונתי להתחיל עכשיו. הנחתי את ידי על בטנו, לא נכנס מתחת לחולצה, וחיכיתי שימשיך לדבר.

הוא כבר היה שם כשתומר הגיע, מעשן. כשתומר נכנס לשירותים ערן זרק את הבדל לתוך אחת האסלות ואמר, "איחרת."
תומר עדיין עמד בכניסה לשירותים, הדלת פתוחה. הוא הסתכל החוצה וראה שאין אף אחד בסביבה.
"סגור את הדלת," אמר ערן. "ותפסיק להיראות כל כך מפוחד. מה אני כבר אעשה לך?" זה הצליח להרגיע מעט את תומר, שהנהן וסגר את הדלת מאחוריו.
הריח בשירותים היה דוחה, תערובת של שתן ורצפה מטונפת.
"למה רצית שאני אבוא לפה?" שאל תומר.
ערן התקדם צעד לכיוונו, נעצר כמטר ממנו. הוא היה גבוה מתומר בחצי ראש, רחב יותר וללא ספק גם חזק יותר. תומר אמר לי שבאותם הרגעים הוא הרגיש מזערי.
"זה מקום שקט," אמר ערן. "אף אחד לא יפריע לך להראות לי פה."
"להראות לך?"
"כן, את מה שאמרת שיש לך מספיק ושקשה לתאר. אז הנה, אני חוסך לך את הצורך לתאר – פשוט תראה לי ואז אני אדע."
תומר נע בחוסר נוחות, מתקשה להסתכל על פניו של ערן, אבל עם זאת לא יודע לאן עוד להסתכל.
"מה זה משנה לך?" הוא שאל.
ערן הושיט קדימה את ידו ואחז בכף ידו של תומר, שנרתע בבהלה.
"יו, תירגע, בסדר? אתה ממש לחוץ. תנשום."
תומר הפסיק לנסות למשוך את ידו מאחיזתו של ערן. "אתה רואה את הזרוע שלך? רואה כמה היא חלקה? כמו של בחורה. מעניין אותי אם אתה חלק ככה בכל שאר המקומות."
"אז מה… אני פשוט אמור להראות לך עכשיו?"
"כן, זה הכול. רק להראות לי. נתחיל מהבית שחי."
ערן עזב את ידו של תומר ושילב את ידיו על החזה, ממתין.
תומר, רק רוצה לסיים עם כל השטות הזו ולעוף הביתה, גלגל את שרוול חולצתו הקצרה והרים את ידו מעל ראשו.
ערן קירב את מבטו והסתכל בריכוז במשך דקה ארוכה. לבסוף הוא אמר, "בסדר. כמו שאמרת, לא הרבה, אבל גם לא קצת." הוא משך באפו לפתע ואמר, "אתה די מסריח שם. בלי דאודורנט?"
אני אסרתי על תומר לשים דאודורנט, גם בימים שבהם לא היינו אמורים להיפגש. הוא כחכח בגרונו ואמר לערן, "שכחתי לשים היום."
"אה. טוב, עכשיו השערות בזין."
תומר נאנח והוריד מעט את המכנס הקצר והתחתונים. שיער הערווה שלו נגלה מעל קו המכנס, שכיסה את הזין.
ערן ירד על ברכיו והרים מעט את חולצתו של תומר, תוך כדי שהוא מקרב את פניו יותר אל המפשעה שלפניו. תומר הרגיש את נשימתו החמה והלחה של ערן על עורו, וזה גרם לו להיות מודע אפילו יותר לעובדה שמישהו נמצע סנטימטרים בודדים מהזין שלו.
תומר הסתכל על הקיר שמולו, לא מדבר, מחכה שלערן ימאס.
לאחר כדקה ערן אמר, "השערות שלך ממש בהירות יחסית. חשבתי שהן תמיד שחורות. נחמד איך שהן מתחילות להיות קצת מתולתלות כשזה קרוב יותר לזין."
"אפשר להרים?"
"כן, תרים. לא, רגע."
"מה?"
"מה עם השערות בביצים?"
"מה? אין לי שם שערות."
"אוקיי… אולי תראה לי כדי שאני אדע?"
"אבל הרגע אמרתי לך."
"לא אכפת לי מה אמרת לי. אנחנו פה ואני מסתכל, אז מה זה משנה אם אני אראה אם יש לך שערות גם בביצים?"
"זה לא אותו הדבר."
"אוקיי, אז זה שונה. שיהיה. אתה מראה לי לבד או שאני מתחיל לעזור לך פה?"
תומר נגס בשפתו התחתונה והוריד עוד יותר את מכנסיו ותחתוניו. הוא הרגיש רוח קרה מלטפת את איבר מינו, שהיה רדום. כל הסיטואציה הזו לא חרמנה אותו, לא עשתה לו כלום חוץ מלגרום לו לפחד.
"באמת חלקות," אמר ערן. "הבאת ביד היום?"
"לא."
"מתי גמרת בפעם האחרונה?"
תומר חשב על הלילה הקודם, הלילה שבילה בדירה שלי, שם גמר כשהוא קשור למיטה עם דילדו ענק תקוע עמוק בתוך הרקטום שלו. הוא אמר, "אתמול מתישהו. לא זוכר."
"הבנתי." ערן שלח את ידו ואחז בביצים. תומר התרחק במהירות והרים את מכנסיו. הוא אחז בילקוט ואמר, "אני זז."
"בסדר," אמר ערן והוסיף בקלילות, "תהנה בסוף שבוע." סתם ככה, כאילו הם לא עשו עכשיו שום דבר מוזר ודפוק בשירותים נטושים.
תומר הסתלק משם מהר ככל שיכל.
"נשמע חתיכת חרמן הבחור הזה," אמרתי. "הוא גם חם עליך."
"כן, שמתי לב."
"וכל זה קרה לפני שבועיים, נכון?"
עם ראשו עדיין על ברכיי, תומר אמר, "כן, בערך. אבל זה לא הכול."
"אני מניח. אבל רק תסביר לי… שבועיים ולא אמרת כלום? מישהו רואה לך את הזין בשירותים ואתה לא מספר לי?"
"אורן, עזוב את זה עכשיו. אני מצטער, בסדר? לא קל לי לדבר על זה. אתה רוצה להקשיב לשאר?"
"ברור שאני רוצה. קדימה, שפוך."

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il