דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
24/04/2014
התעוררתי לפנות בוקר מרעש לא מוכר, רעש של מים שמישהו הדיח באסלת בית השימוש. לקח לי כמה שניות להיזכר באירועי הלילה ולהבין מה קורה. בינתיים הוא חזר למיטה, מדיף ריח רענן של משחת שיניים – בערב הקודם נתתי לו מברשת שיניים חדשה וסכין גילוח חד פעמי שקניתי פעם כי היה מבצע – והתכרבל לצידי בשמיכה.
פתאום גם לי נורא בא להשתין, "אני כבר חוזר, חכה לי." אמרתי. זינקתי למקלחת, השתנתי, צחצחתי שיניים וחזרתי מהר למיטה. הוא חיכה לי שם – ערום, חמים ומתרפק.
"נורא נעים לי אתך." חיבקתי אותו, מכסה בנשיקות את פניו היפות.
"אני לא מגולח." הוא לחש.
"זה בסדר, גם אני לא."
להפתעתי הוא לא ידע לנשק. לא הצליח להתרפות, לפשק את שפתיו ולהתמסר למגע פי בפיו. אני אוהב נשיקות, מאז שצברי ניתק איתי קשר לא התנשקתי וזה חסר לי מאוד. ביליתי חצי שעה מענגת עם אור, מלמד אותו לקבל את נשיקותיי ולהחזיר אותן, נהנה מכל רגע.
תוך כדי הנשיקות גיששתי אחרי הזין שלו ושאלתי אותו מה הוא רוצה לעשות.
"מה שתרצה." אמר לי, "לא משנה לי."
"אין לך העדפות? משהו שאתה באמת אוהב לעשות במיטה?"
הוא חייך חיוך נבוך והביט בי בפליאה. היה לי ברור שהוא לא ממש מבין מה אני רוצה ממנו ומה מטרת כל השאלות הללו. "אני סתם… לא יודע. לא חשוב."
"כן חשוב."
"אני אוהב להתחבק." לחש לבסוף חרש כאילו גילה לי סוד מביש.
"סתם להתחבק?"
"כן."
"ולזיין אתה לא אוהב?"
"כן, בטח. גם לזיין." הוסיף בחוסר רצון.
"ומה עוד?"
"לא חשוב. נעשה מה שתרצה."
מה שרציתי היה הזין שלו בתוכי. שמתי לו קונדום ומרחתי משחה ונשכבתי על בטני. הוא חדר לתוכי באיטיות זהירה, יד אחת על כתפי והשנייה על הזין שלי והתחיל לנוע בתוכי בעדינות, קשוב אלי בכל מאודו, מכוון כולו לענג רק אותי.
זה היה נפלא, רק עכשיו הבנתי עד כמה התגעגעתי לתחושה הזו שרק זין זקוף מסוגל להעניק. התמסרתי באנוכיות לעונג שהוא העניק לי וגמרתי, גונח ורועד מרוב הנאה, ורק אז שמתי לב שהוא לא גמר.
"ומה אתך?"
"אני בסדר. אל תדאג." דילג לבית השימוש, נפטר מהקונדום וחזר בזריזות למיטה.
"אבל לא גמרת."
"זה לא חשוב."
"לי זה חשוב, אני רוצה שגם אתה תהנה."
"טוב." נעתר לי ונשכב מאחורי, מחכך את אברו בין פלחי ישבני כמו שעשה בלילה. עד שהוא גמר הייתי מוכן לעוד סיבוב, אבל השעה כבר הייתה מאוחרת מידי.
"אני חייב ללכת לעבודה אור. תישאר פה ותישן עוד קצת. הנה, יש כאן כסף לעשות קניות." הנחתי מאתיים ₪ על ארונית הלילה. "צריך לקנות חלב, לחם וגבינה צהובה."
"השארת יותר מידי כסף."
"תקנה עוד דברים לפי הטעם שלך, יש סופר מעבר לפינה. מה דעתך שאחרי שאני אחזור מהעבודה ניסע לקנות לך קצת בגדים? נראה לך?"
הוא הביט בי במבט רציני, קצת עצוב, קצת מתפלא. "נפגשנו רק אתמול בלילה וכבר אתה קונה לי בגדים?"
"אמרתי לך שאני רוצה לעזור לך."
"למה?"
"בגלל העיניים היפות שלך." נישקתי את פיו, והפעם הוא זכר לפשק את שפתיו ולהניח לי לנשק אותו כראוי.
בעבודה חשבתי עליו ללא הרף. מצב רוחי נע בין דאגה לשמחה, מתנודד בין אופטימיות לפסימיות. מצד אחד לא יכולתי לא לחייך ולהרגיש מאושר על זה שסוף סוף, אחרי תקופת יובש ארוכה כל כך היה לי סקס, ועוד עם בחור כל כך צעיר, יפה ומתוק, ומצד שני אני לא מכיר את הבן אדם, לא יודע עליו כלום, והוא בהחלט צעיר מידי בשבילי, ואולי ברגע זה ממש הוא מרוקן את הבית שלי מכל רהיטיו ונוסע לו במכונית שלי (לעבודה אני מגיע בהסעה) לאי שם? או שאולי הוא באמת הולך לסופר, קונה חלב, לחמניות וגבינות וממתין לי שאבוא לנשק אותו שוב?
בצהרים נשברתי והתקשרתי. לא הייתה תשובה. לא ידעתי מה לחשוב, אולי הוא הסתלק, או שאולי הוא הלך לקניות או סתם לטייל קצת? ואולי הוא פשוט מעדיף לא לענות לטלפון שלי כדי לא להסתבך בהסברים? לך תדע.
הדרך הביתה מהעבודה מעולם לא נראתה לי כה ארוכה. רצתי את כמה מאות המטרים מהתחנה עד לדירה ועליתי במדרגות שתיים שתיים כמו חזרתי להיות שוב עלם צעיר. התפרצתי מתנשף לדירה שדלתה לא הייתה נעולה וגיליתי את אור עומד במטבח, מגבת קשורה על מותניו, בוחש בסיר גדול מעלה ריח ניחוח.
"מה אתה עושה?"
"מרק ירקות." הוא הביט בי במבט מלוכסן, אופייני לו, בוחן אותי במעין חשש מודאג. נראה כאילו הוא מכין את עצמו לנזיפה והוא מנסה לחשוב מהר מה להגיד כדי למנוע את הצרה שעומדת להתרגש על ראשו. "אתה אוהב מרק? חשבתי שזה רעיון טוב בגלל שכבר די קר ו…"
חסמתי את התנצלויותיו בנשיקה. "זה רעיון נפלא, אני שמח שאתה עוד כאן. פחדתי שהלכת."
"באמת? פחדת?" שאל ולרגע, רק לרגע קט, זרחה הבעה של שביעות רצון רגועה על פניו היפים.
בשבועות שבאו אחר כך חייתי למען הרגעים הקטנים הללו שבהם הצלחתי לגרום לו אושר ולסלק את העצבות הכנועה שבעיניו. עשיתי הכול כדי לחזק את בטחונו, לשפר את ההערכה העצמית שלו ולגרום לו לחוש נינוח. זה לא היה קל, לעיתים קרובות מאוד חשתי כמו אביו או כמו המורה שלו ולא כמו המאהב שלו ולפעמים התגעגעתי לחברתו של אדם מבוגר, גבר בגילי, מישהו כמו צברי למשל, אבל זה קרה לעיתים רחוקות ונשכח ברגע שהוא היה מוריד את בגדיו וחושף את גופו החלק והיפה. כל לילה הייתי מחבק אותו, אוהב אותו, מתפעל מיופיו, מתענג על ההתמסרות מלאת האמון שלו אלי, שוכח את הבדלי הגילים ביני לבינו.
"אתה פתטי קובי. זה כל כך שקוף מה שאתה מנסה לעשות עם הילד הזה." הטיח בי צברי שהתקשר אלי שבועיים אחרי שאור התחיל לחיות איתי והתחיל לריב איתי כאילו רק אתמול נפרדנו ואני חייב לו דין וחשבון.
"מאיפה אתה יודע עליו, ומה זה עסקך בכלל?" כעסתי, "ומאין יש לך את הטלפון שלי?"
"מספר הטלפונים, טמבל, וזה עסקי כי אני חבר שלך."
"כן, בטח. ממש חבר."
"נו, די. תפסיק להיות פולניה. נכנסתי קצת ללחץ אחרי שהתגרשת, אבל עבר לי."
"באמת? יפה מצידך, אבל לי לא עבר."
"מה לא עבר לך, החרמנות?" צחק צברי בלי בושה.
"שתוק כבר, תימני משתכנז שכמוך. מה שקוף לך?"
"שאתה מנסה להיות שוב צעיר דרך הילד הזה."
"הוא לא ילד. אם היית רואה את הזין שלו…" התחלתי ומיד השתתקתי ונשכתי את שפתי בתסכול. לעזאזל! צברי תמיד הצליח לדרדר אותי לדבר בצורה כזו, פולט מילים בלי לחשוב קודם. שכחתי כבר את התכונה הזו אצלו.
"איך אני יכול לראות את הזין שלו אם הוא תקוע כל הזמן בתחת שלך." הריע צברי בצחוק. הוא אהב שיחות מפולפלות כאלו ופעם הן הצחיקו גם אותי, למעשה הן הצחיקו אותי גם כעת, אבל בתנאי שלא היו על חשבוני.
"שתוק כבר אלימלך, אני לא אומר לך איך לחיות, אז אל תתחיל לנהל לי פתאום את החיים."
"יעקוב, אל תתעצבן, אני דואג לך, זה הכול."
"פתאום אתה דואג לי?"
"תמיד דאגתי. תגיד, מה אשתך והילדים אומרים על החבר החדש שלך?"
"הם לא יודעים עליו כלום."
"הם עוד ידעו. מתי אני יכול לפגוש אותך?"
"בשביל מה אתה צריך לפגוש אותי?"
"סתם, כדי לראות אותך. מה, לא תזמין אותי אליך לדירה החדשה?"
"היא לא חדשה, אני גר שם כמעט שנתיים. מה קרה לך, למה נזכרת בי פתאום?"
"אף פעם לא שכחתי אותך והתקשרתי כדי לספר לך שגם אני כנראה מתגרש."
"וואלה?" נדהמתי, "מה קרה פתאום?"
"זה לא לטלפון. תזמין אותי ואני אספר לך."
"אין לך טיפת בושה אלימלך צברי, קודם נפנפת אותי מהחיים שלך כמו טישו משומש ופתאום…"
"לא פתאום. חשבתי עליך הרבה ואתה צודק, לא הייתי בסדר ואני מתנצל. איך זה?"
"לא אמין."
"נו, די כבר קובי. זה אני צברי, אני צריך לדבר אתך."
"טוב, אבל רק לדבר, בלי סקס, אני תפוס."
"כן, אני יודע. ראיתי אתכם עושים קניות במגה בשבוע שעבר. הוא יפה מאוד, גם אתה נראה מצוין, בזמן האחרון אתה נראה צעיר יותר בעשר שנים."
"אני גם מרגיש ככה. נכון שהוא מדהים?" לא יכולתי להתאפק מלהתגאות קצת בחבר היפה שלי.
"כן, מדהים." הסכים איתי צברי ביובש, ולא הניח לי עד שקיבל הזמנה לבוא לביתי למחרת בערב.
"יבוא אלי חבר הערב." אמרתי לאור, "יש איזה עוגה או משהו?"
אור נבהל. "מי זה? כמה זמן אתה מכיר אותו? הוא יודע עלי?"
"שמו אלימלך צברי, הוא חבר שלי כבר המון שנים, בערך עשר שנים, אבל מאז שהתגרשתי הקשר ביני לבינו נותק ופתאום הוא רוצה לדבר איתי, הוא אמר לי שגם הוא כנראה מתגרש, פעם היינו מאוד קרובים, אבל אחרי שהתגרשתי…"
שקעתי בזיכרונות – צברי הגיע למפעל שלנו כקבלן משנה כשקיבלנו הזמנה גדולה מאוד וככה הכרתי אותו. מיד נדלקנו זה על זה, הוא הודה מיד שהוא חולה על אשכנזים לבנבנים כמוני ואני הרי אהבתי מאז ומתמיד גברים שחומים ומתולתלים.
התאמנו זה לזה בצורה מושלמת, שנינו היינו נשואים ועמוק בארון, שנינו רצינו סקס בלי סיבוכים מיותרים. הוא אהב לתת ואני לקבל, הכול הסתדר לנו מצוין עד שלימור החליטה שאם סבתא שלה יכולה אז גם לה מגיע והתגרשה ממני, הורסת בחוסר התחשבות את האיזון המושלם שהיה ביני לבין צברי.
זה לא שהיינו מאוהבים או משהו, אבל עובדה שהפרידה ממנו כאבה לי יותר מהגירושים. הקשר שלנו זרם בצורה כל כך נוחה וטבעית… כאילו נוצרנו זה למען זה. הבנו אחד את הראש של השני, הוא לא הסתיר ממני אף פעם שיש לו גם מידי פעם קשרים מזדמנים אחרים, וגם אני, מידי פעם, כשהייתה לי הזדמנות… ובכל זאת אף אחד אחר לא החזיק אצלי מעמד, רק הוא הצליח להצחיק אותי ורק איתו יכולתי לדבר גם אחרי הסקס.
רק אחרי שהוא עזב אותי הבנתי עד כמה חיבבתי אותו ועד כמה הכאיבה לי ההתרחקות שלו ממני. אולי בגלל זה הסכמתי להיפגש איתו שוב?
"הוא יודע עליך אור, הוא ראה אותנו עושים יחד קניות במגה."
"אתה רוצה שאני אסתלק?" שאל אור.
"למה שתסתלק? מה פתאום? גם אתה גר פה."
"אתה מעדיף שאני לא אהיה פה כשהילדים שלך באים."
"זה משהו אחר, הם רק ילדים ואימא שלהם .. היא מעדיפה שהם לא ידעו עלי ואולי היא צודקת, הם בגיל רגיש, אבל צברי זה סיפור אחר."
"אתה רוצה שאני ואתה… ששלושתנו…" רמז אור בסנטרו לכיוון חדר השינה.
ברגע הראשון לא האמנתי למשמע אוזני ומיד אחר כך התרגזתי מאוד. "אתה נורמאלי!" צעקתי עליו, "מאיפה בא לך הרעיון המגעיל הזה?"
אור השפיל מבט נבוך. "סתם, לא יודע. אל תתרגז קובי." מלמל, "אני הולך להביא עוגה." העטה על עצמו מעיל פליז נאה שקניתי לו בשבוע שעבר ורץ החוצה, לא לפני שלקח שטר כסף מארנקי.
מאז שהוא התחיל לגור אצלי כסף נעשה בעיה גדולה עוד יותר מהרגיל. היו התשלומים עבור המשכנתא, ודמי המזונות של הילדים, וגם לי היו הוצאות… אור אמנם עבד במלצרות, אבל שכר הדירה והוצאות המחייה היו עלי.
הכסף שהוא הרוויח הלך לקניית בגדים בשבילו ובשביל נסיעות ולימודי נהיגה. חוץ מזה יעצתי לו לבדוק בתי ספר אקסטרניים במטרה להשלים את הבגרות. קיוויתי שהוא לא מצפה שאממן לו את הלימודים כי לא התחשק לי, בגילי, לחזור לעשות משמרות לילה ושעות נוספות.
צברי נכנס לדירה שלי בצעד בטוח, סוקר אותה כאילו הוא רוצה לבוא לגור בה ואחרי שנחה דעתו הפנה את תשומת ליבו אלי. "אתה נראה מצוין קובי." הודיע לי, "פדופיליה הולמת אותך."
"שתוק כבר דביל, גם אתה נראה טוב. רזית קצת?"
"התחלתי לעשות כושר." הודה צברי, ופתאום הייתי חבוק בזרועותיו, מריח את הריח המוכר של עורו וכבר הזין שלי התחיל להגיב למגע גופו המוכר כל כך. השלמתי עם הנשיקה שלו, אבל עצרתי אותו כשהתחיל להתעסק ברוכסן מכנסי. "עד כאן."
"אתה בטוח?"
"לגמרי."
"הוא רק ילד, מה הוא יודע?"
"הוא כבר בן תשע עשרה ואני מלמד אותו כל מה שצריך."
"איפה הוא?"
"הלך להביא עוגה לכבודך."
"אני לא אוכל יותר עוגות."
"זה חדש."
"לא רק זה חדש אצלי, יש לי עוד הרבה חדשות, קודם אבא של נירה נפטר ושנית התברר שאימא שלה לא סתם מפוזרת, יש לה אלצהיימר, והיא דרך אגב בהריון, תגיד לי מזל טוב."
"מי בהריון?" התבלבלתי, "נירה? ממי?"
"מה ממי? ממני. אני בעלה, לא?"
"כן, אבל איך עשיתם את זה כשהיא כל הזמן במושב אצל ההורים ואתה לא מוכן לזוז מהעיר."
"אחרי השלושים של אבא שלה היא באה לביקור עם החברה שלה ואז עשינו את זה. מזל שזה הצליח בפעם הראשונה, אני כבר לא ילד ושתיים בבת אחת…"
"אין אצלך אף רגע דל." צחקתי, לא מאמין למילה אחת מדבריו.
"אתה חושב שאני משקר?" נפגע צברי.
"אתה מספר לי מין טלנובלה פורנוגראפית משונה כזו ורוצה שאני אאמין?"
צברי נאנח, לגם מהדיאט קולה שהגשתי לו והודה שאכן, חייו נראים כמו טלנובלה, אבל כל מילה אמת.
"מה זה הסיפור הזה על החברה של אשתך? לא הבנתי כלום."
"מה יש פה להבין? היא חברה ותיקה שלה מהצבא, באה ללוויה של הזקן וברגע שהן נפגשו שוב… זהו. אבא מת, אימא לא מאופסת, זה הזמן להיפטר מהבעל ולהתחיל לחיות."
"אני לא מבין, זאת אומרת שנירה לסבית? אז למה התחתנתם?"
"בגלל אבא שלה. באתי לראיון עבודה אצלו ודבר ראשון הוא רצה לדעת אם אני נשוי. ברגע שהוא שמע שאני רווק הוא מיד הודיע לי שהתקבלתי לעבודה ושנייה אחר כך הזמין אותי לאכול אצלם ארוחת ערב. כמה חודשים אחר כך כבר העמדנו חופה."
"אני יודע צברי, סיפרת לי את זה כבר."
"כן, אבל רק עכשיו אני מבין למה הוא היה לחוץ כל כך לחתן את נירה, הזקן הרגיש שמשהו דפוק אצל הבת שלו וידע שאם הוא לא יגיש לה חתן על מגש של כסף היא תישאר רווקה."
"ודווקא אותך הוא מצא?"
"אני לא הייתי הראשון, אבל רק איתי היא הסכימה כי הסברתי לה מיד שמצידי היא יכולה לישון במיטה נפרדת, בחדר נפרד, אפילו בעיר נפרדת. מיד כשסיפרתי לה את זה היא התאהבה בי והלכה לבחור שמלה."
"וההורים שלה לא הבינו שמשהו אצלכם לא בסדר?"
"אני חושב שכן, אבל אתה יודע איך זה אצל פולנים, העיקר שלילדה יש חתן וטבעת. הרושם, זה מה שחשוב אצלם."
"ודווקא עכשיו כשהזקן נפטר היא רוצה תינוק? למה?"
"מאין לי לדעת למה נשים רוצות תינוקות? ככה הן בנויות כנראה וזה תופס גם לגבי לסביות."
"אבל למה ממך?"
"כי אני בעלה. זה היה התנאי שלה, תעשה לי תינוק ותישאר המנכ"ל של החברה של אבא, תמשיך לגור בדירה שהוא קנה לנו, וחוץ מהגט לא ישתנה אצלך כלום."
"אני לא מאמין שהסכמת לזה?"
"למה לא? הרי בשביל זה התחתנתי איתה."
"בגלל זה התחתנת עם נירה? בשביל דירה ועבודה? זה באמת היה שווה?"
"כן, בשביל אחד כמוני זה היה שווה."
"מה זאת אומרת אחד כמוך, מה אתה מקשקש?"
"אם היית רואה מאיפה באתי הייתי מבין. רק ככה יכולתי להגיע למשהו בחיים."
"להיות מנכ"ל של בית מלאכה לעיבוד שבבי זה נקרא להיות משהו בחיים? באמת צברי, בחור מוכשר כמוך היה יכול להגיע לזה גם בלי למכור את עצמו."
"בחור מוכשר אולי היה מצליח, אבל אני לא בחור מוכשר, אני הומו תימני שחור ומכוער בלי שום השכלה."
"אתה לא מכוער, למה אתה מדבר ככה?"
"כי זו האמת. מה שאני לא מבין זה למה אתה הלכת והתחתנת."
"כי… כי… לא הייתי סגור על עצמי, רציתי ילדים, רציתי להיות כמו כולם, חשבתי ש… הייתי ילד, לא הבנתי מהחיים שלי. למה העפת אותי אחרי שהתגרשתי?"
הוא משך בכתפיו ונאנח. "מרוב פחד אני חושב."
"פחד ממי, ממני?"
"מסגל הזקן, אבא של נירה. עבדנו יחד חמש עשרה שנים והאמת שדי חיבבתי אותו, הוא היה בן אדם הגון סך הכול, אבל הוא היה מעיף אותי לכל הרוחות אם הוא היה יודע מה אני עושה כשנירה לא נמצאת איתי."
"אבל היא כמעט אף פעם לא הייתה איתך, מה הוא חשב, שאתה עושה לבד? ביד?"
"הוא חשב שיש לי בחורות אחרות וזה היה ממש בסדר מבחינתו, אבל אם הוא היה יודע שמדובר בגברים… פחדתי ממנו ובגלל זה הקפדתי להיות רק עם נשואים."
"מה חשבת, שאני אבוא ואספר לכולם שאתה הומו בגלל שאני כבר לא נשוי? ככה אתה מכיר אותי?"
"טעיתי קובי. מאז שנפרדנו התגעגעתי אליך מאוד וכשראיתי אותך ואת הילד הזה, צוחקים יחד, עושים יחד קניות… פתאום הבנתי שטעיתי ושאני…"
"מעניין שהבנת שטעית רק אחרי שהזקן נפטר." הערתי בארסיות.
צברי פרש את ידיו במחוות התנצלות, "אני לא מושלם, אני הראשון שמודה בזה, אבל אני באמת מתגעגע אליך. אני רוצה שנחזור קובי."
"איחרת לספר לי את זה צברי, מצטער, אני כבר תפוס."
"בחייך, עם הילד הזה, מי הוא בכלל?"
"אולי הוא קצת צעיר בשבילי, אבל עכשיו אני איתו. זהו."
"אבל קובי…" התעקש צברי וניסה לגעת בי.
קמתי בחיפזון והוא קם גם כן. רגע אחד עמדנו זה מול זה ואני די בטוח שהיינו מתנשקים אם הדלת לא הייתה נפתחת בדיוק ברגע המתאים ואור היה נכנס עם עוגה ויין.
נחפזנו להתרחק זה מזה ושאר הערב עבר בצורה די תרבותית. אכלנו עוגה, שתינו יין וקפה ושוחחנו. צברי חקר את אור בלי בושה, מוציא ממנו בקלות פרטים שאני היססתי לברר. התברר שהוא גדל במשפחה אומנת אחרי שהוריו התגרשו כשמלאו לו ארבע שנים. בתיכון הוא עבר לגור בפנימייה לנוער קשה חינוך, גמר שתים עשר שנות לימוד, אבל לא התגייס בגלל חוסר התאמה לצבא. מאז שעזב את הפנימייה הוא נע ונד, גר לסירוגין אצל אימו ואביו ששניהם נישאו מחדש, או אצל חברים.
הוא אפילו הודה ששמו האמיתי הוא בעצם מאיר. הוא אמר ששינה אותו לאור כי התחשק לו לשאת שם מודרני וקצר יותר.
"וממה חיית עד שצנחת על קובי?" נעץ צברי עיניים חודרות באור שישב מולנו כמו חשוד לפני חוקריו.
"סתם, מכל מיני… "
"מכרת את התחת שלך, נכון? כמה לוקחים היום בשביל מציצה?"
"זה מספיק צברי." קמתי נרגז ממקומי ובלי שום גינוני טקס גררתי את האקס שלי החוצה. "אתה לא מתבייש? למה אתה מתנהג ככה אל הילד הזה?"
"טמבל שכמוך, אתה לא רואה שהוא מנצל אותך, שהוא חי על חשבונך? הוא סתם זונה קטנה, איך אתה לא רואה את זה?"
"לא נכון. אל תדבר עליו ככה. הוא יעשה בגרות וילמד מקצוע ו…"
"וינצל אותך עד שימצא מישהו עשיר יותר וטיפש יותר ממך." הניח צברי ידיים גדולות וחזקות על כתפי, הצמיד אותי לקיר ונישק את פי נשיקה חזקה ורותחת, אחר כך הניח לי והלך.
חזרתי הביתה ברגלים כושלות ומצאתי את אור מתייפח לתוך הכרית שלו.
"אל תשים לב למה שהוא אמר, הוא סתם מקנא, מה הוא חשב? שאני אשב ואחכה לו עד שאשתו תזרוק אותו? טיפש כזה."
"הוא צדק קובי, אבל לא הייתה לי ברירה, ההורים שלי לא רצו אותי, במשפחה האומנת יש ילדים חדשים, בפנימייה לא יכלו להחזיק אותי אחרי שגמרתי את התיכון, אפילו הצבא לא רצה אותי. מה עוד יכולתי לעשות?"
"יכולת לעבוד וללמוד כמו כל האנשים בגיל שלך."
"אין לי ראש ללימודים."
"שטויות, בטח שכן. אתה תעשה בגרות ותלמד מקצוע. יהיה בסדר, אני אעזור לך."
"איך תעזור לי? גם ככה בקושי יש לך כסף בשביל דמי מזונות לילדים שלך."
"לא נורא אור, יהיו לנו כמה חודשים קשים, אבל נסתדר. תסמוך עלי, אני אעשה משמרות והכל יהיה בסדר." הבטחתי לו וליטפתי את עורו החלק, מנשק את פניו היפות, "יהיה בסדר ילד, אל תדאג."
הוא נרגע לבסוף, מחה את דמעותיו ונרדם, צמוד אלי, אבל למחרת, כשחזרתי מהעבודה, גיליתי שהוא לקח את בגדיו ונעלם.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il