צלקת

05/12/2004

הוא לא הבין כמה אהבתי אותו, לא חושבת שהוא היה יכול לשער בכלל.
הוא תמיד אמר לי שאני חזקה, שאני אבכה קצת אבל מהר מאוד אתגבר עליו.
הוא עזב כשחיוך על פניו והבטחה בפיו – "את חזקה ילדה, את תתגברי עליי במהרה".

ישבתי בחדרי ובכיתי שעות, לא הצלחתי לשכך את הכאב.
עברו הימים, החודשים, השנים כל לילה הייתי מתנחמת בזרועותיו של גבר אחר, מנסה בכל כוחי למצוא משהו שלפחות יתקרב למה שהיה לי איתו.
כל בוקר הייתי מתעוררת כשגבר אחר במיטתי, לא יודעת כמה שיכורה הייתי כדי להצטער על זה אחר כך. בורידים שלי זרמו חומרים אחרים במקום דם והראש שלי היה בעננים.
הוא היה שם, איפהשהו, ממשיך בחייו. בטוח שגם אני המשכתי בחיי. הוא לא יודע שהוא נתקע חזק, חזק בתוך הלב המדמם שלי.

נסעתי במשך שעות על הכביש המהיר, כשטיפות הגשם נופלות על השמשה, ניסיתי לברוח, ניסיתי להכחיש את הרגש שהשתלט עלי.
חזרתי בדמיוני לכל מקום ורגע שהיינו בו ביחד, מנסה למחוק, מנסה להפוך את הרגע למשהו רע שלא ארצה לזכור.

יום אחד ראיתי אותו ברחוב, הוא החזיק תינוקת יפהפייה ביד.
כשנתקל בי הוא חייך מיד, ראו על פניו שעבר הרבה מאז אותו לילה שעזב, ראו את האושר על פניו.
הוא הושיט לי פתק עם מספר הטלפון שלו, אמר שהוא רוצה שנדבר, שנשלים חומר מן העבר.
הוא לא ראה כמה שבורה אני והרוסה מאהבה אחת שהעניק לי לפני כמה שנים ועכשיו היא מתה.
כל-כך הרבה מילים היו בפי באותה פגישה. כל-כך רציתי שידע כמה אהבתי, כמה הוא טעה, אבל שתקתי.

הוא לא ידע כמה אהבתי אותו, לא חושבת שהיה יכול לשער שאהבה אחת הרסה חיים שלמים של בנאדם….

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il