קוקטייל משפחתי

08/03/2007

הערת המערכת: בסיפור זה ישנם תאורי מין בפייה חזקים. מי מכם, הקוראים, שסולד מתאורים כאלו, מתבקש לא להמשיך לקרוא.

אלון

שנאתי את הטיולים האלה. אנחנו – אני, אבא ואמא, מלווים בדוד שלי, אלי ושני בני הדודים שלי, נדב ורועי, יוצאים לחיק הטבע ביום שבת בשביל "לחוות קצת ארץ ישראל". סיוט, בכל מובן המילה. דודי אלי התגרש מאשתו לפני כמה שנים, והבחורה לא חיכתה אפילו יומיים לפני שארזה את המזוודות וטסה לחו"ל, משאירה מאחוריה את שני בניה הבעייתיים. אלי אהב לעשן, והכרס שלו הלכה וטפחה בכל פעם שראיתי אותו. הוא כל הזמן היה מסתכל עליי וקורץ, סתם כדי לעצבן.
"אלון, בוא תגיד שלום."

החזרתי את הסימנייה לתוך הספר ואת הספר דחפתי לתוך התיק שלי. כבר חצי שעה שחיכינו מחוץ לכניסה לשמורה עד שהדודים שלי יופיעו, וכשהם הופיעו לבסוף ההורים מיד קפצו עם חיבוקים ונשיקות. חס וחלילה שיגידו משהו כמו: 'קבוצה של בבונים, נראה לכם שנשב פה ונחכה לכם כאילו אין לנו משהו יותר טוב לעשות?" אבל לא, לא ההורים שלי. יצאתי החוצה וטרקתי את הדלת מאחוריי, אולי חזק מידי. מיד הרחתי את ריח הסיגריות של אלי, וראיתי את הכרס שלו, שהלכה וטפחה כאילו לנגד עיניי. הוא חייך כשהתקרבתי, וקרץ.
"היי." אמרתי בכל האדישות שהצלחתי ליצור.
"מה קורה?" נדב לחץ לי את היד.

נדב היה בן 17, גדול ממני בשנה וגבוה ממני בראש. הוא היה גבוה מכולם, בעצם. לא כמו הצד שלי במשפחה, גוון עורו היה שחום והשיער שלו קצוץ. אני העדפתי שיער ארוך יותר, ושלי הגיע עד לכתפיים. לאנשים היה קשה להאמין שאנחנו באמת קרובי משפחה, אני בהיר עם שיער בגווני בלונד כהה, עם עיניים ירוקות, ונדב שנראה מזרחי לכל הדעות. רועי גם לחץ לי את היד, מבטו מושפל מעט. הוא היה בגילי, היה לו פיגור קל, ובמשפחה שלנו הנושא קוטלג תחת הקטגוריה של, 'כולנו יודעים על זה, אבל לא מתכוונים לדבר על זה'. שיהיה. הוא היה בגובה שלי, רזה מידי וגם בעל גוון עור שחום. היה לו שיער מתולתל ועיניים שהיו כמעט שחורות. את נדב רצו כל הבנות, את רועי, בגלל התקפי זעם פתאומיים שהופיעו ונעלמו במהירות של מכת ברק, לא רצו יותר מדי אנשים. אפס, בספירה האחרונה שלי.
"תראו איך גדל הבחור," אמר אלי וטפח לי על השכם. ניסיתי לחייך, אבל המכה שלו כאבה ולרגע נתקע לי האוויר בגרון. "מה שלום החברה הזאת שלך, אלון?"
משכתי בכתפיי. "היא בסדר. חולה."
"לא בהריון, אני מקווה." אבא ואמא כמעט נחנקו. נדב ורועי צחקקו.
"הכול אפשרי…" אמרתי, והצבע התנדף מפניה של אמא.

התחלנו ללכת. המסלול עבר בתוך וליד נחל שכבר עכשיו, באמצע הקיץ, הלך והתייבש. את רוב הדיבורים ביצעו אמא ודוד אלי. אבא הלך לידם, מעיר מדי פעם הערה, אבל לרוב מהנהן ונראה מרוכז. אני הלכתי מאחור, כמו תמיד, רק שהפעם נדב ורועי הלכו איתי, במקום ללכת רחוק לפנים.
"איך בלימודים?" שאל אותי נדב. הוא אף פעם לא שאל אותי על הלימודים.
"בסדר," אמרתי. "בשנה הבאה מתחילות הבגרויות."
"לחוץ?"
"לא ממש."
"באמת שאין לך סיבה. אתה בחור חכם."
"אממ… תודה. איך הולך לך בלימודים?"
"אוי, אתה יודע. לחלק מהשיעורים מגיעים, לחלק לא. השעו אותי פעמיים בחודשיים האחרונים."
"למה?"
"סתם כיסחתי כמה חנונים." הוא פיזר לי את השיער. "אתה לא חנון במקרה, אלון, נכון?"
העפתי לו את היד. "לא. ואם הייתי, היית מכסח גם לי את הצורה?"
הוא משך בכתפיו. "אולי. אתה נראה כמו אחד שכיף לראות אותו צועק."
נעצתי בו מבט. הוא פרץ בצחוק וטפח לי על הכתף. "תפסיק להיות כזה תינוק, אחי. אני צוחק איתך."
"גם אצלנו בכיתה יש מבחנים," אמר רועי. הכיתה הייתה קבוצה של תלמידים עם פיגור קל שלמדו בנפרד משאר התלמידים.
"באמת?" אמרתי, מנסה להישמע אפילו טיפה מתעניין.
"כן, בטח. כל הזמן מבחנים. אולי אפילו יתנו לי לעשות כמה בגרויות בסוף הלימודים."
"סבבה. בהצלחה."

המשכנו ללכת בשתיקה, ואני ספרתי כל שנייה שהפרידה בין השעמום הזה לבין החזרה המיוחלת למכונית, ומשם הביתה. השמש הייתה בשיאה, והתחלתי להזיע.
פתאום נדב אמר: "למה אנחנו הולכים כל כך לאט? אלון, בא לך לתפוס איזו ריצה איתי?"
"גם אני רוצה." אמר רועי.
"בסדר. רק אל תעכב אותנו. יאללה, אלון, אתה בא?" לא היה לי כוח לרוץ. כבר הזעתי מספיק. אבל מצד שני, ככל שנגיע יותר מהר לקצה המסלול, כך גם יסתיים הסיוט הזה מהר יותר. הסכמתי. התחלנו לרוץ. את אבא, אמא ואלי עברנו תוך פחות מדקה. הם מחאו לנו כפיים כשחלפנו על פניהם בריצה, כמו קבוצה של מפגרים. נדב היה מהיר, ולא נראה שהוא בכלל מתאמץ. אני הייתי אחריו, מתאמץ ומרגיש את הלב פועם במהירות מטורפת בתוך החזה שלי. רועי היה אחרון. בשלב מסוים הבחנתי שנדב פנה הצידה בשביל של המסלול, וכשנעצרתי הוא נעצר גם כן. "בוא," הוא צעק. "הדרך פה יפה יותר. יותר נחמד לרוץ פה."
"אני לא רוצה ללכת לאיבוד." אמרתי.
"נו, בחייך. סמוך עליי, אחי."
נאנחתי והמשכתי לרוץ אחריו, עייף מדי בשביל להתנגד. לאחר כמה דקות נוספות של ריצה נדב נעצר וסימן לי לעצור גם כן. הגעתי עליו וניגבתי זיעה ממצחי. למה נתתי לו לשכנע אותי לרוץ? כן, הייתי בכושר, אבל נדב היה אתלט, כוכב ספורט. מה חשבתי לעצמי כשהסכמתי להתחרות איתו? רועי הגיע דקה לאחר מכן ומיד התיישב ליד עץ.
"קשה…" מלמל. "אין לי כוח."
"ננוח פה קצת ואז נחזור." אמר נדב. הוא פשט את חולצתו והניח אותה על הרצפה. היה לו גוף חטוב, רזה וגמיש. הפסקתי להסתכל עליו והלכתי להתיישב ליד רועי.
"למישהו מכם יש מים?" שאלתי.
"לא," אמר נדב. "אבל יש הרבה נוזלים על הגוף שלי, אם לא אכפת לך ללקק…"
רועי צחק. גלגלתי את עיניי. "אני אוותר על התענוג."
נדב ניגש והתיישב מולי. "זוכר שהיית בא אלינו הרבה כשהיינו קטנים?"

פעם נהניתי להסתובב עם בני הדודים שלי, חשבתי שהם מגניבים. עם השנים הבנתי שהם סתם זוג ארסים טיפשים ושלי ולהם אין שום דבר משותף, חוץ מקשר דם, כמובן. בשנים שלאחר מכן הייתי בא אליהם רק כי הם לא הפסיקו להזמין אותי וההורים שלי התעקשו. יותר מאוחר הפסקתי לשים על מה שאבא ואמא רצו, ופשוט סירבתי לבוא אליהם. אחרי כמה פעמים שהמצאתי תירוצים צולעים, הם הבינו את הרמז והפסיקו להתקשר.
"כן," אמרתי. "זוכר."
"עשינו חיים."
משכתי בכתפיי. "כן, נראה לי."
"זוכר שהיית בן 12, ואני בן 13, אבא שלי הביא לנו את הסרט הכחול הזה לראות בלילה לבד?" לא הבנתי למה הוא מזכיר את זה פתאום. בכלל שכחתי מהשטויות האלה.
"אני לא ממש זוכר." אמרתי.
"נו, בחייך. כיבינו את האור והפעלנו את הסרט. שנינו הורדנו את הבגדים והבאנו ביד זה לזה…"
"אוי, נדב, באמת, היינו ילדים. למה אתה עדיין חושב על השטויות האלה?"
הוא נראה כועס לרגע, אבל הכעס הוחלף בחיוך מעט נבוך. "תראה, היה לי כיף. אהבתי לבלות איתך ככה."
"ככה?"
"באינטימיות."
רועי ניקה לפתע את גרונו. "אני זוכר שנדב הביא לך ביד, אלון. אני ראיתי אתכם."

זכרתי משהו כזה, שרועי נכנס באמצע ותפס אותי ואת נדב שוכבים על המיטה של נדב, מאוננים זה לזה. אני מיד קפצתי וניסיתי לכסות את עצמי, אבל נדב תפס את ידיי ומנע ממני לזוז. הוא אמר לי שכלום לא קרה, ושאנחנו לא הולכים עד ששנינו גומרים. נדב אמר אז לרועי שיחליט אם הוא רוצה ללכת או להיכנס ולראות, אבל מבלי לספר לאף אחד. רועי הסכים והתיישב לידנו, מתבונן בנו בריכוז. לקח לי כמעט שעה לגמור בפעם הזאת, ונדב גמר שלוש פעמים.
"מה הקטע?" העברתי את מבטי בין שניהם. "למה אתם נזכרים בזה עכשיו? היינו ילדים, שיחקנו בכל מיני דברים… זה היה ונגמר."
"אני יודע," אמר נדב. "אבל לא כל מה שנגמר חייב להיגמר סופית. אתה יודע, אפשר לנסות כמה דברים שוב."
צחקתי. "מה, נדב, אתה רוצה להביא לי ביד?" התחלתי ממש לצחוק. המחשבה שהארס הזה, שלא הייתה לו בעיה לזיין את חצי מהבנות בשכבה שלו, והוא עוד בן דוד שלי, רוצה לגעת בי… הייתה מגוחכת. "בחייך," אמרתי לו. "תפסיק לעבוד עליי. בואו נחזור לפני שהאמא הדאגנית שלי תקבל התקף לב."

התחלתי להזדקף, אבל נדב אחז בידי ומשך אותי לישיבה. "עוד רגע," הוא אמר. "קודם אני רוצה שתשתה משהו."
"מה? אמרת שאין לך מים."
"זה לא מים. זה מין קוקטייל… משהו חזק שחבר הביא לי. במועדונים מוכרים כזה באיזה חמישים שקל."
"ולמה נראה לך שאני ארצה 'לתפוס ראש' ביום שבת בצהריים?"
"זה לא עובד ישר, ייקח לזה כמה שעות להשפיע. נו, אל תהיה תינוק, אחי, זה יהיה טוב." היה משהו במבט של נדב, משהו שממש רצה שאשתה את הקוקטייל הזה.
נאנחתי. "אם אני שותה, גם אתה שותה?"
הוא מצמץ. "מה? גם אני?" הוא ניקה את גרונו. "כן, בטח. למה לא. אני אשתה קודם ואז אתה. עסק?"
"כן, שיהיה. אני רק מקווה שאין שם רעל עכברים."
הוא צבט לי בלחי. "נראה לך שאני ארעיל מישהו חמוד כמוך?" הוא הוציא בקבוק קטן ושחור מתוך כיס במכנסיו. לא הבנתי איך הוא הצליח לרוץ איתו. הוא שיחרר את הפקק והצמיד את הפיה לפה שלו. לאחר כמה שניות הוא הרחיק ממנו את הבקבוק ונתן לי אותו. "אח, זה חזק הדבר הזה. תהנה, אחי."
"כמה לשתות?"
"את כל מה שנשאר."
התחלתי לשתות. הטעם היה מתקתק, לא מוגדר ממש. רק כשהייתי באמצע הבקבוק שמתי לב שהבקבוק היה בעצם מלא כשנדב הושיט לי אותו. המניאק לא שתה כלום. הפסקתי לשתות. "מה נראה לך שאתה עושה? לא שתית כלום!"
"מה? בטח ששתיתי."
"אל תשקר לי, אידיוט."

לפי הדרך בה עיניו של נדב נראו, הבנתי שהגזמתי. נדב פנה אל רועי. "תתפוס לו את הידיים." לפני שהספקתי להבין מה קורה, נדב לקח ממני את הבקבוק ורועי אחז את ידיי מאחורי גבי בעוצמה שלא ידעתי שיש בו.
"מה אתם עושים? מפגרים, תשחררו אותי." נדב סטר לי. כשהיינו קטנים היינו הולכים מכות, סתם בצחוק. אבל עברו שנים מאז, והסטירה הזאת הייתה רחוקה מלהיות סטירה של משחק.
"עכשיו אתה הולך לפתוח את הפה היפה שלך," אמר נדב. "אתה הולך לשתות את כל מה שיש בבקבוק הזה, ואם טיפה אחת תישפך, אחי, זה הסוף שלך. הבנת?"
"נדב, מה – " סטירה נוספת. הרגשתי את הפנים שלי מתלהטות. בני זונות. בני זונות ארסים.

נדב הצמיד את הבקבוק לפה שלי, ועם היד השנייה הוא אחז בסנטר שלי, מונע ממני להניע את ראשי. שתיתי. גם מפני שלא הייתה לי ברירה, וגם מפני שהאמנתי שלנדב אין בעיה להמשיך להרביץ לי במקרה שאסרב. בני דודים או לא בני דודים, הבחור היה חמום מוח וכל הזמן הלך מכות. אבא שלו בטח נתן לו כסף בכל פעם שהוא כיסח למישהו את הצורה, חשבתי. נדב הרחיק ממני את הבקבוק לאחר שסיימתי לשתות.
"ילד טוב." אמר וטפח לי על הראש. אם הידיים שלי לא היו עדיין אחוזות מאחור, הייתי מעיף לו את היד. "עזוב אותו, רועי."
נעמדתי על רגליי והעברתי את ידי על שפתיי, שהיו עדיין רטובות מהקוקטייל. "לכו להזדיין, שניכם. אני לא יודע מה נראה לכם, אבל אני לא איזה אפס מהבית ספר הצולע שלכם. תתרחקו ממני מעכשיו."

הספקתי לעשות שלושה צעדים לפני שהרגשתי מסוחרר ואיבדתי את שיווי המשקל. נדב תפס אותי לפני שנפלתי, כאילו ציפה שאפול. הוא עזר לי לעמוד ולחש: "זה בסדר, אלוני, ככה זה אמור להיות. עכשיו אנחנו ניקח אותך בחזרה לאבא ואמא, ואז תראה איזו הפתעה דוד אלי הכין לך שם." הוא נשק לי על הלחי, נשיקה רטובה. השקעתי את כל המאמץ שלי בעמידה על רגליי, לכן לא נשאר בי כוח להעיף אותו ממני. ההליכה בחזרה לקחה זמן רב, מאחר וכל כמה דקות הרגשתי שאני עומד להתעלף. נדב תמך בי מצד אחד ורועי מהשני. הסחרחורת שהרגשתי לא נעלמה, ההיפך, היא רק נעשתה מורגשת יותר. מדי פעם הרגשתי את הידיים של נדב או רועי נוגעות בי, אפילו נכנסות מתחת לחולצה. אבל הדפתי את המחשבות האלה מראשי, אומר לעצמי שאני סתם מדמיין דברים בגלל הקוקטייל שהם נתנו לי. אלכוהול מעולם לא היה הקטע שלי. כנראה שפשוט הגבתי לא טוב למה שהיה בבקבוק הזה. זה הכול.

כשחזרנו לבסוף למכוניות, הזעתי בכמויות. השמש המשיכה לטגן, ואפילו טיפה של רוח לא הורגשה. מצמצתי כמה פעמים עד שזיהיתי בבירור את אבא ואמא עומדים בערך עשרים מטרים ממני, מדברים עם אלי. רציתי לקרוא להם, אבל לא הצלחתי ליצור מילים. בשלב הזה הידיים של נדב ורועי היו הדבר היחיד שמנע ממני ליפול על הקרקע. אמא ראתה אותי, וציפיתי שבכל רגע היא תבין שמשהו לא בסדר ותבוא לעזור לי. הם יכניסו אותי למכונית ועד שנגיע בחזרה הביתה אני כבר אהיה בסדר, ההשפעה של הקוקטייל המזוין הזה תעבור. אבל אמא פשוט ראתה אותי, חייכה ונופפה לי. היא אמרה עוד כמה מילים לדוד אלי ואז הסתובבה ונכנסה עם אבא לתוך המכונית. מה קורה פה? לאן הם הולכים? לאן לעזאזל הם הולכים?! המכונית שלנו החלה לנסוע, משאירה אותי מאחור, אחוז בין שני בני הדודים שלי, שמקודם הכריחו אותי לשתות משהו שהשאיר אותי שבר כלי.

אלי התקרב אלינו, מחייך. ההליכה בשמש השאירה כתמים גדולים של זיעה על החולצה שלו. הוא נראה דוחה, כמו תמיד.
"מה שלומך, אלוני? מקודם לא הייתה לנו הזדמנות לדבר." פתחתי את פי, אבל שום קול לא יצא ממני. רציתי לשאול אותו מה קורה פה, לאן ההורים שלי נסעו ולמה הם לא לקחו אותי איתם. "הגעתי להסכם עם ההורים שלך," אמר אלי. "אתה תישאר אצלנו בסוף השבוע הקרוב, וביום שבת בלילה נחזיר אותך הביתה."
עם השפתיים הצלחתי לשאול: "למה?"
אלי צחק. "בשביל ליהנות קצת, כמובן. אל תדאג." הוא הניח את ידו הגדולה על הכתף שלי. היא הייתה חמה ומיוזעת. "יהיה לך כיף, בסופו של דבר. רק תזכור, כולנו משפחה פה, אז בלי כל השטויות האלה של 'אני מתבייש', אה?" לא הבנתי. לא הבנתי כלום. לפני שהצלחתי לקלוט מה קורה, הם כבר הספיקו לגרור אותי לתוך המכונית המסריחה והישנה שלהם. הם הושיבו אותי במושב האחורי, בין נדב לרועי. אלי התניע את האוטו והחל בנסיעה, מזמזם לעצמו שיר שלא הכרתי. הרגשתי את ההכרה מתרחקת ממני, עד שהיא נעלמה לחלוטין והכול נעשה שחור.

נדב

אלון נראה יפה, חסר הכרה ומיוזע. אבא אסר עליי ועל רועי לשים אי פעם דאודורנט, אבל אלון ללא ספק שם משהו. הריח של הדאודורנט עם הזיעה שלו היה נהדר, מעין מלחמה של הטוב נגד הרע.
"הוא כבר חסר הכרה?" שאל אבא מלפנים.
"כן," אמרתי. "לגמרי."
"יופי. תרים את הראש שלו, אני רוצה לראות את הפנים היפות האלה."

דחפתי את ידי מתחת לסנטרו של אלון והרמתי את הראש שלו. שפתיים ורודות ויפות, עור לבן וחיוור, עם אף מושלם וגומות קטנות בצדי הלחיים. השיער שלו היה לא מסורק, וקצוות ממנו הסתירו את המצח שלו. פחדתי שאבא יכריח את אלון לקצוץ את כל השיער שלו, כמו שהכריח אותי ואת רועי לעשות כל כמה חודשים.
"יפה, אה?"
"כן," אמרתי לאבא. "הוא השתבח עם השנים."
"בטח השתבח. כשנגיע הביתה נבדוק מה בדיוק השתנה אצלו מאז שהיה ילד."
"אי אפשר לראות עכשיו?"
"נדבי, אתה מתחצף?"
בלעתי רוק. "לא, אדוני. סליחה."
"יפה מאוד. כשנגיע הביתה נשכיב אותו על המיטה ונפשיט אותו. אל תדאג, נעבור על כל חלק מהגוף היפה הזה שלו."
"בסדר."
"אתה רואה שלא היה מה לדאוג? הקוקטייל עבד כמו קסם, כמו תמיד." אבא צחק.

הקוקטייל שהכרחתי את אלון לשתות היה אותו המשקה שתמיד נתנו לו לשתות לפני השינה, כשהיה בא פעם להתארח אצלנו. הסם המרדים בקוקטלים השפיע על אלון כמו קסם, והרשה לי, לרועי ולאבא לשחק איתו במשך שעות, מבלי שבכלל יהיה לו מושג מה עושים לו. כשאלון היה צעיר יותר, אבא הביא כמה מהחברים שלו שישחקו איתו גם. הוא דרש מהם כסף בתמורה, כמו שדרש מהם על המפגשים שלהם איתי ועם רועי. התעריף של אלון היה גדול יותר מזה שלנו, ואבא צעק עלינו שהלוואי שהיה לו בן יפה כמו אלון, שנראה מושלם בכל הזדמנות. נהגתי לשנוא את אלון כשהייתי ילד, והייתי מתגנב למיטה שלו בזמן שהיה מחוסר הכרה, רק בשביל לצבוט אותו ולתלוש לו שיערות מהראש. רציתי להכאיב לו, והצטערתי שהוא לא היה ער בשביל להרגיש את העינויים שלי. אבא אמר לי שהפעם אלוני ירגיש. הוא הבטיח שהפעם בן דודי יהיה מודע לכל מה שנעשה לו, ולי תהיה הזדמנות לשמוע אותו צועק ומתחנן שנפסיק, בדיוק כמו שתמיד רציתי.

אחזתי את ידו של אלון בידי, והרגשתי את האצבעות החיוורות והדקות שלו על עורי. רציתי לשבור לו אצבע אחת, סתם ככה, כדי לשמוע אותו צועק ומתחנן שאפסיק. אבא המשיך לנהוג, עד שהגענו הביתה. הייתה לנו חניה מתחת לבית, וברגע שנכנסנו פנימה הדלת נסגרה מאחורינו, מנתקת אותנו משאר העולם.
"תוציאו אותו בזהירות." אמר אבא לאחר שיצא ראשון מהמכונית. יצאתי גם כן ומשכתי את אלון באיטיות לכיווני. רועי דחף אותו מהצד השני, וכשחצי מגופו של אלון היה מחוץ למכונית, אבא ואני הכנסנו ידיים מתחת לזרועותיו וגררנו אותו איתנו. העלייה במדרגות הייתה סיוט, ולא היה לי ספק שרגליו של אלון הולכות לכאוב לו מאוד ברגע שיתעורר. נו, מילא.

הגענו עד לבית והכנסנו את אלון לתוך חדר השינה. השכבנו אותו על המיטה ואבא הורה לי להביא לו כוס של בירה קרה, ובדרך לפשוט את הבגדים שלבשתי. כשחזרתי לחדר לאחר כמה דקות, עירום ואוחז בכוס בירה קרה, אבא כבר סיים להפשיט את רועי ועכשיו העמיד אותו לפניו. רועי היה מלא, לא כי הוא נהנה לאכול ושנא פעילות גופנית, אלא מפני שאבא לא הסכים ששני הילדים שלו יהיו בעלי מבנה גוף דומה. אני זכיתי להיות הבן שבקושי זכה לאכול והיה חייב להתאמן כל יום במשך כמה שעות, ורועי נאלץ להיות הבן שאוכל ממתקים ובקושי יוצא מהבית. ככה אבא רצה שזה יהיה, ולא אני ולא רועי פקפקנו בחוקים שלו. אבא צפה באלון הישן בזמן שהמשיך לגעת ברועי, צובט את פטמותיו ולופט את בטנו.
"נדב," אמר אבא. "אולי תלך לאלון ותוריד לו סטירה טובה. משהו שישאיר סימן."
התיישבתי על החזה של אלון, מרגיש את הלב שלו פועם מתחת לרגליי. הנחתי יד על הלחי שלו, והעור שלו היה חמים וחלק, כל כך מזמין. נגעתי בשפתיים שלו, והן היו רטובות מבפנים. סטרתי לו. רעש הפגיעה הדהד בחדר, ולמרות שאלון לא התעורר מהמכה, הוא כן עיוות את פניו מהכאב.

שמעתי מאחוריי את רועי מתחיל לחלוץ את נעליו של אלון, לאחר שאבא פקד עליו לעשות זאת.
"איזה כפות רגליים יפות." מלמל אבא לאחר כמה שניות. ירדתי מאלון והתיישבתי ליד הראש שלו. ראיתי את אבא מעביר את לשונו הגדולה בין אצבעותיו של אלון, ובינתיים מטייל עם ידיו על רגליו הרזות והפחות או יותר חלקות משיער. לאבא היה קטע עם כפות רגליים. בכל פעם שחזרתי מאימון הייתי חייב לבוא מיד אליו, לחלוץ את הנעליים, להפטר מהגרביים, ואז לשכב במשך שעה, בזמן שהוא מסניף ומלקק את כפות רגליי ביסודיות. הוא תמיד אמר שכפות רגליו של אלון היו טובות יותר משלי ושל רועי, פשוט מושלמות. הם הורידו לאלון את המכנסיים ואז את התחתונים. הזין שלו נגלה במלוא יופיו. התקרבתי כדי להביט מקרוב. כולנו התרכזנו סביב מותניו של אלון, סוקרים בשקט את האיבר הרדום ששכב על זוג ביצים בהירות וחלקות. כיפת הזין הייתה ורדרדה ועדינה. השיער החום בהיר היה מתולתל והתרכז מעל ומסביב לזין. לא היה הרבה שיער, אבל יחסית לצורה בה זכרתי את הזין של אלון – חלק וקטן – השינוי היה בהחלט מורגש.

אבא שלח את ידו ואחז בזין, ממשש אותו בין אצבעותיו הגדולות. ראיתי את פניו של אלון מתעוותות שוב מכאב, אבל הסם המרדים המשיך לנצח, ואלון נשאר חסר הכרה. אבא אחז את אחד מאשכיו של אלון בין שתי אצבעותיו וסובב אותו בגסות. הכרתי את התחושה הזאת, בעיקר כשהיא נגרמה על ידי אבא. חרא של תחושה, הכאבים יכולים לשתק אותך ולגרום לך לראות כוכבים. אלון החל להניע את ראשו מצד לצד, נאנח מכאב.
"תוריד לו את החולצה." אמר לי אבא.
אחזתי בשולי חולצתו של אלון ומשכתי אותה מעל ראשו. הוא נשאר עם ידיו למעלה, ליד ראשו. חלק כמו ילדה. היה לו מעט שיער בהיר בבית השחי, באותו הגוון של שיער הערווה ושיער הראש שלו. נגעתי בבית השחי שלו, שעדיין היה מעט לח ממקודם. השערות שם דגדגו את אצבעותיי והיו עדינות וחמימות. הפטמות של אלון היו קטנות וורודות, ובגלל הרוח שנכנסה דרך החלון, הן גם עמדו מעט. הנחתי אצבע על אחת הפטמות והרגשתי עד כמה היא קשה וחדה, כמעט כמו מחט. צבטתי אותה ומשכתי. אלון נאנח פעם נוספת. אבא התחיל למצוץ לאלון, בהתחלה מתרכז בביצים ואחר מכן עובר לזין עצמו. עמד לאלון, והזין שלו נראה אפילו יפה יותר ככה. התחיל לעמוד לי גם. אבא שם לב ואמר לרועי לרדת על הברכיים ולמצוץ לי. לא רציתי את זה. שנאתי שרועי נגע בי, שנאתי את המחשבה שאחי עושה לי את הדברים האלה. אבל לרועי לא הייתה בעיה עם זה. לפעמים הוא היה בא אליי מיוזמתו ומתחיל לגעת בי. ברגע שהייתי אומר לו להפסיק, הוא היה רץ אל אבא ומלשין עליי.

בזמן שרועי מצץ לי הרכנתי את ראשי מעל פניו של אלון. השפתיים שלו רעדו בגלל השילוב של הנאה וכאב, ויכולתי רק לדמיין על מה הוא חולם ברגעים אלה. הצמדתי את שפתיי לשפתיו של אלון ונישקתי אותו. החדרתי פנימה את הלשון, אבל הוא לא הגיב, אפילו לא התנגד. מזווית העין ראיתי את אבא מפסיק להתעסק עם הזין של אלון.
"תחזיק לו את הרגליים," אמר לי. אחזתי ברגליו של אלון בתנוחה שחשפה את החור שלו לפני מבטו המרוכז של אבא. רועי המשיך למצוץ לי בינתיים, ועכשיו שלח גם את ידיו לכיוון הפטמות שלי. למה הוא תמיד היה חייב לעצבן כל כך? "יפהפה." מלמל אבא. התקרבתי יותר ובמרווח בין רגליו של אלון ראיתי את אבא יורק על האצבע שלו ומתחיל להעביר אותה בתנועה מעגלית על החור של אלון. הוא לא הכניס אותה פנימה בינתיים, רק התענג על המגע העדין של העור החלק מסביב לחור. כל כך רציתי להיות במקום אבא, לעשות את מה שהוא עושה. לא נורא, אמרתי לעצמי בזמן שרועי עזב את הזין שלי והתחיל לנשק לי את הצוואר. אבא הבטיח שתהיה לי גם הזדמנות לשחק עם אלון, והוא גם הבטיח לי שבאותו הזמן אלון יהיה בהכרה ויהיה מודע להכול.

שמעתי את אבא נאנח. קירבתי את ראשי, כדי שאוכל לראות טוב יותר. רועי הפריע, הוא לא הפסיק לינוק את צווארי, מונע ממני לשנות תנוחה. בכל זאת הצלחתי לראות ששתיים מאצבעותיו של אבא החלו לחדור לתוך אלון. סקרתי את פניו של אלון, והופתעתי לגלות שעיניו החלו להיפתח מעט. הוא עדיין לא חזר להכרה, אבל לא נראה שזה ייקח לו עוד זמן רב. רועי החל ללוש לי את הביצים. הדפתי אותו ממני, ורגע לפני שהוא עמד להלשין לאבא, אחזתי בראשו והצמדתי אותו לזין שלי. הוא החל למצוץ לי, וקיוויתי שזה יעסיק אותו בינתיים. הנחתי את ראשי על החזה של אלון, ושמחתי לשמוע את ליבו פועם במהירות. הוא נאנח לפתע, אנחה של כאב. אבא כנראה החדיר לתוכו עוד כמה אצבעות.
"אבא," אמרתי, "נראה לי שאלון הולך להתעורר."
אבא קם על רגליו. "תקשור אותו למיטה, קדימה." הזזתי ממני את רועי, שסטר לי על הרגל בתגובה, והוצאתי אזיקים מתוך המגירה ליד המיטה. קשרתי את ידיו של אלון למסגרת, ושאלתי את אבא אם צריך לקשור לו גם את הרגליים. "לא," אמר אבא. "אבל תביא את הקולר." רצתי להביא את הקולר מהסלון. הצמדתי אותו לצווארו של אלון, והמראה היה מהפנט.
באותו הרגע אלון החל לפקוח את עיניו, שהיו עדיין מטושטשות. "מה?" הוא מלמל.
אבא התיישב ליד החזה שלו, מחייך. "בוקר טוב, אלוני. נחמד מצדך להצטרף אלינו."

אלון

כאב לי. זאת הייתה המחשבה הראשונה שהצלחתי להתרכז בה רגע לאחר שהתעוררתי. הכאב היה עמוק, בתוכי. מצמצתי במהירות וניסיתי לקום מהמיטה. איך הגעתי למיטה, לעזאזל? שמעתי צליל של מתכת פוגעת במתכת, וגיליתי שאני לא יכול לזוז.
"מה? מה קורה פה?" יד הונחה על החזה שלי. כנראה שהייתי בלי חולצה, כי הרגשתי את היד המיוזעת ממש על העור שלי.
"אתה כל כך יפה על בוקר, אלון."

דוד אלי?

פקחתי את עיניי לרווחה. האור כאב בעיניי. הרגשתי מסוחרר. אלי ישב לידי, מתבונן בי במבט מחויך. הייתי קשור, ידעתי את זה עכשיו. הסתכלתי לפנים.
"היי! מה – ? תחזירו לי את הבגדים!" אגרופו של אלי הונחת על בטני. הכאב פגע בי בעוצמה. צעקתי וניסיתי לקפל את רגליי, אבל רועי קפץ עליהן והצמיד אותן למיטה. התחלתי לצעוק, אבל ידו של נדב הונחה על פי.
"ששש," הוא לחש לי. "אל תתנהג כאילו אתה לא מבין מה קורה פה." אבל לא הבנתי. לא הבנתי למה הם גררו אותי לפה, למה הם קשרו אותי למיטה ולמה לעזאזל הם הפשיטו אותי מכל בגדיי. נדב הוריד ממני את היד שלו לאחר כמה שניות.
"עכשיו," אמר אלי, "אתה מבטיח להיות ילד טוב?"
"לא," אמרתי. "תשחרר אותי. אני רוצה הביתה."

אלי נאנח, כאילו הרגע אכזבתי אותו. הוא סטר לי על הפנים, ולרגע הרגשתי את פניי עולים באש. הוא סטר לי פעם נוספת, חזק יותר. צעקתי שיפסיק והוא הנהן ואמר: "אתה מתחיל להבין איך הדברים הולכים להתנהל בימים הקרובים?"
נדתי בראשי. "אלי, בחייך, תן לי ללכת. מה קורה פה? זאת בדיחה? מה נסגר?"
נדב צבט לי את הפטמה לפתע. לקח לי רגע להבין מה הוא עושה. "עזוב אותי!" הוא השיב בכך שהחל לצבוט גם את הפטמה השנייה, חזק. הרגשתי חשוף יותר משהרגשתי בחיי. רק עכשיו פגעה בי הידיעה שאני שוכב עירום מול קרובי המשפחה שלי. רק לאחרונה הגעתי למצבים כאלה עם החברה שלי, דנה. אהבנו לשכב אחד ליד השני בלי בגדים ולגעת זה בזו. אבל אפילו היא לא נגעה בי כמו נדב, בכוונה להכאיב.
"נדבי אוהב פטמות." אמר אלי במעין גאווה. "הוא יכול לשחק איתן שעות. רועי פה, הוא בקטע של ביצים. חכה, חכה, הוא יגרום לך להרגיש עוד מעט כאילו מתת והתעוררת בגן עדן."בתגובה רועי הניח את ידיו על הביצים שלי והחל למשש אותן. הוא עדיין שכב על הרגליים שלי, לכן לא יכולתי לזוז או להתחמק. הרגשתי גוש בגרון וצריבה בעיניים.
"בחייכם," אמרתי, מודע לכך שקולי רועד אבל לא מצליח לשלוט בו. "תנו לי ללכת, נו, בחייכם. ל… למה אתם עושים את זה?"
נדב ניגב את הדמעות מפניי. "אתה כל כך יפה כשאתה בוכה, אלוני."
"תפסיק!" הוא הרכין את ראשו מעל החזה שלי והחל להעביר את לשונו על הפטמה שלי. לא הצלחתי לעצור את הדמעות. רציתי להקיא. רציתי לצרוח. "בבקשה." נדב המשיך ללקק את הפטמה שלי, מדי פעם נושך. רועי המשיך לגעת לי בביצים, מסתכל עליהן במבט בוחן ומחייך חיוך של מפגר. "נו, די. בבקשה. מה אתם עושים?"
"ששש," אמר אלי. "פשוט תשכב ותירגע, אלוני. אתה יודע שזה נעים לך."
"זה לא!"

אלי הניח את ידו על הבטן שלי והעביר את ציפורניו על עורי. זה כאב ומיד הופיעו שריטות קטנות ואדומות. "מספיק!" הוא ירק לתוך הטבור שלי, ודחף פנימה אצבע. הכאב הופיע מיד, עמוק ומשתק. ניסיתי לשחרר את ידיי מהקשירה, אבל לא הצלחתי. האצבע של אלי המשיכה ללחוץ, והתחושה של הרוק שלו על הגוף שלי הייתה איומה. נדב התחיל ללטף לי את בית השחי, בזמן ששיניו נגסו בפטמות שלי.
"נכון שזה נחמד, אלוני?" אמר אלי, כולו מחויך. "נכון שזה נחמד להיות הזונה של דודים שלך?"
"חתיכת סוטה! כולכם סוטים מזדיינים!"
הם נעצרו לרגע, שלושתם. לפתע רועי לחץ לי על הביצים בעוצמה, אלי הטיח אגרוף בבטן שלי ונדב סטר לי בראש. ואז היה חושך.

נדב

אלון התעלף. אולי הגזמנו. לא חשבתי שגם אבא ורועי יענישו אותו באותו הזמן. הדמעות עדיין היו על פניו היפות, נוצצות בגלל אור המנורה שעל התקרה. הן לא זזו, כאילו קפאו על פניו. נישקתי את עורו בכל מקום שהיה רטוב מדמעות והרגשתי את המליחות מדגדגת את קצה הלשון שלי.
"ככה בדיוק צריך להתנהג איתו," אמר אבא. "בלי משחקים ובלי ויתורים. לא הבאתי אותו עד לפה בשביל לשמוע אותו צועק או מתלונן. אתם שומעים אותי, שניכם?" הנהנו. "אם עוד פעם הוא מתנהג ככה ועושה בעיות, תרגישו חופשי להעניש אותו כמה שאתם רוצים."
"בסדר." אמר רועי. הוא לא הפסיק לשחק עם הביצים של אלון, כאילו שמצא אוצר.
"מה עושים עכשיו, אבא?" שאלתי.
"טוב, רציתי לזיין אותו, אבל לא שווה כשהוא מחוסר הכרה."
"אני יכול לנסות להעיר אותו. כמה סטירות והוא יהיה כמו חדש."
אבא נד בראשו. "אחר כך נזיין אותו, עכשיו נכין אותו. רועי, לך תביא את הציוד מהשידה ליד המיטה שלי. נדב… תאונן בינתיים."

נשענתי על משענת המיטה והתחלתי להעביר את היד לאורך הזין שלי, שלא הפסיק לעמוד מהרגע בו תפסנו את אלון. אבא הסתכל עליי במבט רעב וליקק את שפתיו. בדרך כלל הוא היה מפסיק להסתכל עליי די מהר, ובמקום זאת זורק אותי על המיטה ומתחיל לזיין. אבל הפעם היה לנו את אלון, וכנראה שלידו כבר לא הייתי כל כך שווה זיון. הרגשתי מוזר עם הידיעה הזאת, מוזר רע. לא יודע למה. רועי חזר עם הדברים לאחר פחות מדקה. היו שם גרביונים, חצאית מיני ורודה, חולצת בטן שחורה ופחות או יותר שקופה, עם מחשוף, וכלי איפור.
"צריך גם את הפאה, אבא?" שאל רועי.
"לא. השיער של אלון יספיק הפעם."

הסתכלתי על החפצים ששכבו על המיטה, ולרגע נזכרתי בפעם הראשונה שאני השתמשתי בהם. אבא הלביש אותי בבגדי הנשים ואיפר אותי במשך שעה ארוכה. בסוף הוא הוציא אותי לסלון ולא הפסיק ללטף ולנשק אותי, ממלמל: 'מי ילדה יפה? מי ילדה חמודה של אבא?' אם עניתי לו בקול שלא היה נשי, הייתי מקבל סטירה. רציתי להוריד לאלון סטירה, בדיוק עכשיו, ככה סתם, למרות שהוא לא עשה לי כלום. פשוט היה משהו בפנים שלו שדרש את זה, שצעק 'תכאיבו לי. אני שלכם. כלבה מושפלת'. תהיתי כמה חזק כוח הרצון של אלון – האגו שלו, יותר נכון. תהיתי גם כמה זמן ייקח לנו לשבור אותו, להפוך אותו לצעצוע בידינו. אבא שם את הגרביונים על אלון וגם את החצאית. אחרי ששחררנו את אלון מהאזיקים אבא הלביש אותו בחולצת הבטן. דרך הבד השחור והשקוף יכולתי עדיין לראות את הפטמות שלו, עגולות ומושלמות. רציתי לנגוס בהן ואז ללקק, ולהמשיך בכך עד שאלון יאבד כל תחושה באזור הזה. אבא ורועי היו חזקים בקטע של האיפור, שניהם אהבו לאפר אותי לפחות פעם בשבוע. הם משכו את שפתיו של אלון בצבע אדום צעקני, כיסו את לחיו החיוורות בסומק סגלגל, והעבירו עיפרון שחור מסביב לעיניו. הוא נראה כמו מלכת דראג, חשבתי.

"לגלח לו את בית השחי, אבא?" שאל רועי.
"לא!" צעקתי. שניהם הסתכלו עליי. ניקיתי את גרוני. "סליחה. סליחה, אדוני. פשוט… בתי השחי של אלון כל כך יפים כמו שהם, נראה לי שיהיה חבל להרוס אותם." שנאתי שמדי פעם אבא היה מגלח לי את בתי השחי, והחברה במקלחות היו שמים לב וצוחקים. לא רציתי להרוס את השלמות שהייתה בתי השחי של אלון, עם השערות המעטות יחסית, אבל העדינות והיפות שהיו שם.
"בסדר," אמר אבא לאחר שנייה של מחשבה. "נשאיר אותם כמו שהם. מרוצה, נדב?"
"כן, אדוני. תודה."

שחררנו את אלוני והרמנו אותו ביחד מהמיטה. הוא לא היה כבד, אבל היה קשה לסחוב אותו בלי למעוד. הגענו בסוף למרכז הסלון. אבא אמר לרועי לרוץ ולהביא את השלשלאות. הוא כעס עליו שלא טיפל בזה קודם. כשרועי חזר קשרנו את השרשראות לתקרה לוו מיוחד שהיה שם, וחיברנו את ידיו של אלוני לאזיקים. בסוף הוא נשאר מתוח, רגליו בקושי נוגעות ברצפה. ראשו היה שמוט לפנים ופניו רגועות, חסרות דאגות. אבא התמקם מאחוריו והורה לרועי להביא לו קרם. רועי רץ וחזר עם אותו הקרם שהיינו תמיד משתמשים בו זה על זה. נעמדתי ליד אבא וראיתי אותו מוציא כמות נכבדה של קרם ומורח אותו עם אצבעותיו על פי הטבעת של אלוני. אצבע אחת נכנסה פנימה, ושרירי הישבן של אלוני התהדקו. רגע לאחר מכן הוא התעורר והתחיל לצעוק.
רועי היה לפניו. שמעתי אותו אומר לאלון: "אני אשבור לך אותן, אלוני. לחיצה אחת חזקה מדי והן ישברו. במקומך הייתי שותק."
אלון בכה. חזק. הסתכלתי שוב על ידו של אבא, וראיתי שכבר שלוש אצבעות מצאו את דרכן לתוך גופו הקשור של אלון. אבא החל להניע את האצבעות בקצב של זיון, ושמעתי את החיכוך של האצבעות עם העור בתוך גופו של אלוני. נעמדתי גם מול אלוני, ליד אחי, שבאותו הזמן ינק את שק האשכים של אלוני והעביר את ציפורניו לאורך הירכיים שלו. אלוני לא הפסיק לבכות. יצרנו קשר עין ועם השפתיים הוא אמר לי, 'בבקשה. די'. שמתי לב ששכחנו לשים עליו את חצאית המיני. לא נורא. האיפור על פניו של אלוני נמרח לגמרי, והקנה לו מראה זנותי, כל כך מחרמן.

התקרבתי אליו וניסיתי לנשק אותו, אבל הוא הזיז את הראש. אבא כנראה הכניס לו אצבע נוספת רגע לאחר מכן, כי אלוני שיחרר צעקה וביקש: "די. די. מספיק כבר."
אבא צעק: "תרגיעו אותו שם."
רועי היה עסוק מדי ביניקת הביצים, כך שאני הייתי צריך להיות זה שישתיק אותו. קירבתי את פניו אל פניו היפות של אלוני, שעכשיו היו מכוסות דמעות, ואמרתי לו בשקט: "אם לא תירגע, יכאב לך יותר. אם תתנגד, רק יכאב לך יותר. אם תצעק, רק יכאב לך יותר. אז תפסיק להתנגד ותזרום." הוא עמד לומר משהו, אבל לא נתתי לו הזדמנות. מיהרתי להצמיד את שפתיי לשפתיו. הוא התנגד לי בהתחלה, שמר על שפתיו סגורות באדיקות. אבל לאחר כמה מאמצים הצלחתי להחדיר את הלשון לתוך פיו. התחושה הייתה מושלמת. הוא רעד כולו, ניסה כל הזמן להזיז את הראש ולמלמל דברים. אבל הוא לא הצליח לעשות אף אחד מהדברים האלה. הנחתי את ידי מאחורי ראשו ומנעתי ממנו להתחמק ממני. הלשון שלי עברה על כל חלק בפה שלו, חוקרת אותו מכל כיוון ובכל צורה. הלשון שלו הייתה כל כך טעימה, ממש ינקתי אותה בין שפתיי. לאחר שאלוני נרגע מעט, וזרם פחות או יותר עם הנשיקה, התחלתי לשחק עם הפטמות שלו. צבטתי אותן ומשכתי, עד ששמעתי את אלוני נאנק והרגשתי שקשה לו להתרכז בנשיקה. אז הפסקתי ונתתי לו כמה רגעים של מנוחה, לפני שהמשכתי שוב.

בשלב מסוים אבא אמר לי לבוא אליו. נאלצתי להפסיק את הנשיקה עם אלוני, וכעסתי עליו כשירק לאחר שעשיתי צעד אחורנית. החלטתי שהוא ישלם על זה אחר כך. כשנעמדתי ליד אבא ראיתי שכבר ארבע אצבעות מצאו את דרכן לתוך אלוני.
אבא אמר: "יש לבן דוד שלך חתיכת כוס. נפתח כמו דלת חדשה."
"בני זונות!" הפעם רועי היה זה שטיפל באלוני. הוא הכניס לו אגרוף לבטן, והוציא לאלון את כל האוויר בבת אחת.
"אני רוצה שתטפל בנקודה שלו," אמר לי אבא.
מצמצתי. "אני?"
"כן, אתה. קדימה. אני רוצה שהוא יגמור וכדאי שזה יהיה טוב. אחר כך נמשיך הלאה."
התמקמתי מאחורי אלוני והעברתי את גבי על גבו החלק. הרגשתי את עמוד השדרה שלו ואת העור החם שלו. הורדתי את אצבעותיי עד שהגעתי לישבן שלו. צבטתי את פלחי הישבן, לשתי אותם בידיי ופיסקתי אותן. הישבן של אלון היה קטן ועגלגל. מושלם. ירדתי על ברכיי ופיסקתי חזק את פלחי הישבן. החור שלו נגלה לנגד עיניי. אפילו מבלי לבדוק, הצלחתי לראות שהוא ממש פתוח. אבא עשה עבודה טובה בלהרחיב לו את החור הבתולי והחלק. מקדימה שמעתי את אבא נוגע באלון, מזהיר אותו שאם מילה אחת תצא מהפה היפה שלו, כל העיר הולכת לשמוע על זה שהוא הומו, זונה של דודים שלו. אבא גם נישק אותו אז, וידעתי מניסיון שהנשיקות של אבא הן בדרך כלל רטובות מאוד ועמוקות מאוד.

לקחתי נשימה והחדרתי שתי אצבעות לתוך החור של אלוני. הוא נאנק, אבל היה עסוק מדי בנשיקה עם אבא בשביל לעשות יותר מזה. הוא היה כל כך חם מבפנים, כל כך לח ומזמין. קירבתי את פניי ומשכתי באפי. הוא היה נקי, לכן לא היה יותר מדי ריח. אבל אפילו מה שכן היה, היה מושלם ומגרה. המחשבה על הגוף הקשור של אלוני, על האצבעות שלי שחדרו אליו ויכולות בעצם לשלוט בו, כמו בובה על חוטים… בחיי, המחשבה הזאת כמעט גרמה לי לגמור מבלי בכלל לגעת בזין שלי.
"אתה נהנה מהביצים שלו?" שמעתי את אבא שואל.
רועי אמר: "כן. ממש. אפשר לעשות לו את זה עוד אחר כך?"
"בטח. יש לך את כל הסוף שבוע."
"יופי."
הכנסתי אצבע נוספת. שרירי הישבן של אלון התהדקו פעם נוספת, גם השרירים בגבו התחתון הגיבו. התחלתי לזיין אותו עם האצבעות, כל כך רוצה להחדיר לתוכו את הזין ולדפוק אותו כמו בחורה. רציתי לגמור עליו ולהכריח אותו לבלוע את הכול, עד שייחנק. אבא בילה שעות באיתור הנקודה המיוחדת בתוכי ובתוך רועי. הוא כבר ידע למצוא אותן מבלי להשקיע יותר מדי מאמץ, ודאג ללמד אותי גם. אבל הגוף של אלוני היה חדש לי, לפחות החלק הזה שבו. לקח לי כמה דקות של חיפושים וחפירות עד שהצלחתי להגיע למקום הנכון. אבל כשהגעתי, הצעקה ששחרר אלון הבהירה לי מיד שהמשימה הצליחה. הגוף שלו רעד, ולרגע פחדתי שהשלשלאות ישתחררו מהתקרה. אבא אחז בו בחוזקה והורה לרועי להתרחק. רועי זז הצידה, עדיין ישוב על הרצפה, מביט באלוני במבט מהופנט ורעב.
"קדימה, נדב," אמר אבא. "אתה יודע איך עושים את זה. שלא יגמור מהר מדי. תשחק איתו קצת לפני." התרכזתי חזק ככל שיכולתי, וליטפתי את האזור בתוך אלוני שיכול היה לגרום לו לגמור בשנייה. העברתי את קצה האצבע שם, נזהר לו לגעת יותר מדי. הגוף שלו המשיך להשתולל, הצעקות שלו המשיכו לצאת בקצב. הוא התחנן שנעזוב אותו, אמר שהוא לא מרגיש טוב, שכואב לו. אבא המשיך ללטף אותו, אמר, "קדימה, אלוני, קדימה, ילד יפה. אל תילחם בזה, באמת שאין טעם. תירגע ותן לנדב לשחק איתך, תן לו להפוך אותך לגבר. ששש." המשכתי לגעת באזור החם בתוך אלוני, נהנה כל כך ממה שהמגע עורר בגופו. בשלב מסוים אבא אמר לי, "קדימה, תן לו את זה עד הסוף."

מצוין.

דחפתי את אצבעותיי עמוק יותר, לוחץ על האזור הכל כך רגיש. אלוני צעק פעם אחרונה בקולי קולות. הגוף שלו רעד יותר משרעד עד עכשיו, וכשהזזתי את גופי הצידה, הצלחתי לראות את כל מטחי הזרע שעפו ממנו ונחתו על השטיח. הוא גמר בכמויות. המשכתי לגעת בו, גורם לעוד ועוד זרע להיפלט החוצה. הוא בכה וביקש שנפסיק, למרות שרוב המילים יצאו כמלמולים. בשלב מסוים אבא התחיל לסחוט את הביצים שלו, שואב החוצה את כל הזרע שעוד היה שם.
"קדימה," אמר אבא. "תן לי הכול, ילד. כמו פרה אני חולב אותך, כמו פרה מזוינת. מתי גמרת פעם ככה, אה? מתי גמרת כמו זונה חרמנית, אה? קדימה, ילד, הכול. אני לא מוכן ששום טיפה תישאר בתוך הביצים האלה שלך. קדימה." לאחר שלא היה עוד זרע בתוך אלוני, הוצאתי באיטיות את אצבעותיי החוצה מגופו המיוזע. נישקתי אותו בפלחי הישבן שלו ונשכתי. בסוף נשארו שם סימני שיניים וקיוויתי שלאלוני כואב. אבא אמר: "עבודה טובה, חבר'ה. עכשיו תשחררו אותו ותחזירו אותו למיטה." לאלוני הוא אמר: "עכשיו הכיף האמיתי מתחיל. מוכן לקבל את זה כמו גבר, ילד?"
"תזדיינו," אמר אלוני. "כולכם."
אבא צחק והכניס לאלוני אגרוף, ישר בבטן, חזק.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il