קפריסין

11/11/2000

החלטתי לפנק את עצמי בחופשת הסמסטר שלי ולנסוע לנוח בקפריסין. הלכתי לסוכן נסיעות שהוא חבר של הוריי וביקשתי המלצות על מלונות טובים וזולים, שזה בדרך-כלל לא הולך יחד אז מתפשרים.

כמובן שהוא המליץ לי על טורקיה – אבל כבר הייתי שם, ורציתי "לגלות" את קפריסין. בסופו של דבר לקחתי מלון בלימסול של 4 כוכבים אבל עדיין נחמד מאד.

כמו בכל טיול התרגשתי קצת לפני, ארזתי את חפצי ולקחתי מונית לנמל התעופה בחיפה, ורק הספקתי להגיד "קפריסין" והייתי בקפריסין, שהאמת נראתה מאד מרשימה מגבוה. שכרתי אוטו ונסעתי ללימסול, שזאת עיירת חוף לא גדולה במיוחד, עיר נמל שכזו, להכנס שם למים לא מומלץ בכלל אבל משם ניתן לטייל להרי הטרודוס ולניקוסיה ובעצם לכל מקום בקפריסין היוונית.

הגעתי לבית מלון, שכמובן שרץ במיליון משפחות ישראליות, וגם כמות נכבדה של משפחות רוסיות, הולנדיות ובריטיות. אחרי מנוחה קטנה ירדתי לבריכה. כמובן שבראש כשירדתי לבריכה שאלתי את עצמי את השאלה הידועה: האם אני מחפש כאן חתיכים?

התשובה הייתה "בודאי" ואכן סביב הבריכה הלכו להם חתיכים בריטיים עם כרס מלאה בבירה ושני ילדודס קטנים עם מצופי ענק סביב הידיים, והיו גם חתיכים רוסיים שעירים מלאים בשרשראות זהב עם מבטא רוסי כבד, ומענין שלכל אחד מהם היתה אשה חתיכה ובלונדינית שלא ברור מה עשתה עם הגוזילה הגברית.

התאכזבתי, ואמרתי לעצמי שהייתי צריך לקחת מלון 5 כוכים ואולי גם רמת הגברים הייתה 5 כוכבים. באותו ערב הכרתי זוג תיירות נחמדות מבלגיה והוזמנתי לאכול איתן ארוחת ערב, ניסיתי לשפר את תדמית הישראלי ולהיות ג'נטלמן אמיתי, וכמובן שהן התלהבו שהייתי קצין בצבא הישראלי, ואחר-כך יצאנו לבלות באיזה מועדון שלפי כמות הבריטים בו יכולת לחשוב שאנחנו באמצע לונדון.

מזל שאני מכיר אנשים בקלות, כי עבור הבלגיות הנחמדות זה היה הטיול השלישי בקפריסין והן רק שמחו שיש לי מכונית ונסענו לנו ברחבי האי עד הצהרים. בצהרים הן פינו את החדר וקצת הצטערתי שהן עזבו. אני חושב שאני נראה די טוב, מספיק טוב להכנס לבגד הים החדש שקניתי שם – ספידו שחור.

ירדתי לבריכה בתקוה שיהיו שם דוגמנים כחולי עיניים ושזופים, רצוי גייז, ורצוי שיתאהבו בי ישר ולעניין! אבל החיים הם לא אגדה ולמרות שכמה בנות שמו עלי עין כששחיתי לי, הרי לא בשביל זה הפגנתי את כישורי הספורטיביים.

אני מחלק את הזמן של החופשה ההיא לפני ואחרי שיניב הגיע לבריכה. דבר ראשון המשפחה שלו בכלל לא נראתה ישראלית. הם התיישבו כמה מושבים ממני, ואז יניב נשאר שם כנראה עם אחותו והוריו הלכו להם.

אחותו נראתה בערך בגיל תיכון. לא ידעתי שהם ישראלים עד שהורדתי את הספר שקראתי וראיתי שמישהו עם חולצת טריקו לבנה ועליה סמל של עטלף השייטת בקטן בצד ימין למעלה עושה מתיחות שני מטר ממני. הוא היה גבוה מאד, מעל מטר תשעים, שיער שחור קצוץ, משקפי שמש שחורות שהסתירו עיניים שחורות ויפות.

מה שכן ניתן היה לראות זה איך שרירי הגוף שלו מילאו את חולצת הטריקו,וכשהוא עשה מתיחות (בסגנון מאד צבאי) החזה שלו קפץ בתוך החולצה הזו, והיא נמתחה על הבטן שלו ככה שניתן היה להבחין בארבע בליטות שסימנו את מיקום שרירי הבטן. אבל הדבר הכי יפה היה זוג רגליים גבוהות, שהובילו לספידו שכוסה בחלקו העליון על ידי החולצה הלבנה ההדוקה. הלואי והיה לי חצי מצורת הרגליים המעוצבות שלו, מעין שילוב של רגלי שחיין וכדורגלן, שריריות וחלקות וגבוהות.

חיכיתי לדקה שיוריד כבר את החולצה הלבנה אפילו שגם איתה עם גוף כזה רואים הכל.
"שייטת?" אמרתי בקול רם כדי שישמע, והוא הסתובב אלי, עם חצי חיוך, עדיין נראה קשוח במשקפיים. הוא העביר יד בשיער השחור הקצר שלו.
"כן, למה?" הוא התיישב במושב לידי.
אמרתי "סתם." והוא אמר ביובש "אה. חשבתי ש-13 גם".
"אז מה ככה, אתה פה עם המשפחה?" ויניב המשיך להתמתח:
"מה לעשות, קורה" ושנינו חייכנו.

"אני לבד, חופשת סמסטר ואתה יודע קצת חופש מעם ישראל" ושוב שנינו חייכנו.
"כן, אה. קבוצה מאורגנת אולי, נפלנו".
כשיניב הוריד את המשקפיים התאפקתי לשלוט על כל מה שהיה בתוך הספידו, שלא יעשה
בושות. היו לו פנים יפות, עיניים שחורות צרות ופקחיות, אף סולד ועור חלק ושזוף מעט.
"אז למה לבד?" הוא קטע את המבט שהעברתי עליו.
"פגשתי פה שתי בלגיות. היה כיף עד שהן עזבו. אני בא לבד כדי להכיר אנשים".
יניב הושיט יד, ידו השרירית היתה גדולה וחזקה בהרבה משלי ועטפה את ידי כשלחצה את שלו.
"אני יניב מתל אביב" .
"ואני חיים מירושלים, סתם, פשוט החרוז…".

יניב שוב חייך חצי חיוך של מבוכה על החרוז הילדותי שלי. הזזתי את הספר מהמושב אל כסא ליד. "אני ליאור". השיחה קפאה. שמתי לב שיניב מוציא משפטים של עד מקסימום שלוש מילים. אבל גילינו ששנינו לומדים מקצוע ריאלי משותף באוניברסיטאות שונות, והתחלנו להשוות תנאים, חומר,
מרצים וכל דבר אחר בתחום.

הוא במשפטי שלוש מילים ואני בהרחבה. ואז הוא התעייף ממני, הוריד את החולצה, גרם לי לזקפה אחושילינג שכוסתה ע"י הרמת רגליי וספר, וקפץ ראש לתוך הבריכה. היא היתה די ריקה והוא התחיל לשחות בקצב אדיר, תנועות יפות ומדויקות במהירות עצומה. שמתי לב שאת המגבת הוא שם על המושב לידי וקיוויתי כמו שלא קיוויתי מעולם שהוא יחזור להתנגב לידי.

הוא שחה ללא הפסקה מקצה לקצה, לפחות חצי שעה, עד שיצא בדיוק מולי! כשהוא הלך לקראתי כל החזה שלו רעד, גם שרירי הידיים שלו היו רפויים ומקצה הבליטה היפה בספידו שלו נטפה זרם של מים שהזכיר לי זרם אחר לחלוטין.

היתה לו בטן ברזל, כזו שיש בה ארבעה ריבועי בטן שטוחים ובוהים ומעליהם חזה רחב ומתוח מיד אחת לשנייה כמו לשחיין שעבד הרבה בחדר כושר. יניב התקרב אלי.
"אתה לא שוחה?" שאל.
"בטח לא כמו שאתה שוחה".
והוא שוב חייך את החיוך הצבאי הזה, כאילו מתאמץ שלא לחייך. הוא עדיין היה רטוב כשהשתחל לתוך חולצת הטריקו, עיני יצאו מהחורים כמעט. שמתי לב שהרבה עיניים של בלונדיניות רוסיות שמאסו כנראה בבעל השעיר הביטו ברעב מיני אדיר לעבר יניב כשיצא מהבריכה. וברור למה.

יניב חזר להתיישב לידי. "לא כזה שחיין". הסתכלתי עליו "אתה שוחה כמו דג במים, על מה אתה מדבר". והוא הודה לי על המחמאה אבל לא נראה שהוא התרגש ממנה. "אז מה היית בצבא?" והתחלתי לספר על שירותי כקצין בקריה.

אולי זה ג'ובניקי אבל זה היה תפקיד בעל חשיבות רבה, והוא התרשם מהבקיעות שהפגנתי גם במודיעין של חיל ים, מאוסות סוריות ועד צוללות אירניות. שאלתי על השירות שלו והוא סיפר שלא רצה לחתום הלאה, ושהוא בן 23, כמוני…

הוא אמר שהיו כל מיני גורמים "בעיות בפיקוד ובצוות" ולא נראה מאושר לדבר על זה אז החלפתי נושא והצעתי שנשתמש במכונית ששכרתי לטייל בקפריסין, במקום שישלמו על סיורים מודרכים. יניב אמר "אני יציע ונדבר".

התכוונתי לנסוע איתם בדיוק לאן שהבלגיות לקחו אותי ולספר בדיוק מה שהבלגיות סיפרו לי על אותם מקומות. כל דבר, העיקר לראות את יניב. "אני זז להתלבש ואז לחדר כושר" אמרתי לו, ושוב שיחק לי המזל.

יניב התרומם "חכה. אני אגיד לאחותי שאני שם". התחלתי לחשוב שכל מחשבה שיש לי לגבי יניב, אם אני מספיק רוצה בה, כנראה תתגשם כי עד עכשיו כל מה שקיוויתי יצא בדיוק!

עלינו, כל אחד לקומה אחרת וכעבור עשר דקות נפגשנו בחדר כושר, לא משוכלל מדי אבל בהחלט גדול מאד. יניב בא עם מכנסי אדידס שחשפו את רגליים שריריות וארוכות. הוא לבש גופיה כחולה והשיער השחור הקצר שלו היה כבר יבש.

נכנסנו והתחלנו להתעמל, היה לי ברור שהוא בשיא הכושר – וכשראיתי את המשקולות שהרים החלטתי להתרכז במכשירים שלא דרשו הרמת משקל כדי לא לבזות את עצמי מולו. אחרי כל זה הוא רץ בטירוף על ההליכון וכשסיים בקושי התנשף, ובקושי הזיע.

עטלף או לא, הבנאדם היה בכושר של 150 אחוז. מספר בנות עקבו אחרי ואחרי יניב ממכשיר למכשיר, וישראלית אחת בת שלושים בערך שנכנסה לשם ובקושי ישבה על האופניים אמרה לחברתה הישראלית שישבה על זוג נוסף לידה "תראי את הקפריסאי הזה בגופיה הכחולה, אני רוצה לקחת אותו חזרה איתי לארץ" ונעצה מבטי זימה ביניב. מזל שלא ראו איך עמד לי במכנסי הברמודה המצחיקים שלבשתי בכוונה.
חבל שלא היו מקלחות וכל אחד מאיתנו התקלח בחדרו (שוב.. חבל!)

בארוחת ערב לא ראיתי את יניב אבל נתתי לו את מספר החדר שלי שיטלפן בבוקר לטיול. כל אותו לילה שכבתי במיטה חושב על ארועי אותו יום, מדמיין את הגוף שלו בערום, איך ודאי נראה במדים כחייל, או בחליפת צלילה. המוח שלי לא יכל לחשוב על שום דבר אחר, ואיברי הזקור.. מסכן מה שעשיתי לו תוך כדי מחשבותי על יניב!

כל הטיול הזה היה שווה רק בגללו! חשבתי על הרגליים האלו, הגוף המושלם בכל קנה מידה, הפנים המדליקות, פשוט חבילה מושלמת. כוסון אולטימטיבי… קיוויתי שיניב יצלצל מחר ונטייל יחד, אפילו עם כל משפחתו אם יש צורך, העיקר לראות אותו שוב!!

בבוקר למחרת, אכלתי ארוחת בוקר, מקוה לראות את יניב ומשפחתו. אבל ראיתי רק את יניב יורד במדרגות ונכנס לחדר האוכל. הוא זיהה אותי ובא להתיישב לידי. "ליאור, מה המצב". טוב גם זאת דרך להגיד בוקר טוב. כששמעתי שההורים שלו ואחיותיו הולכים לסיור מודרך והוא החליט להצטרף אלי או להשאר במלון, כמובן ששכנעתי אותו להצטרף אלי לטיול (ככה נהיה חייבים להיות יחד כל הזמן). הוא הסכים ואכלנו יחד ארוחת בוקר, הוא בקושי אכל ולא הבנתי איך אפשר לתחזק כזה גוף בלי לאכול כלום.

קבענו להפגש בעשר ובדיוק בעשר הוא היה בלובי ואמרתי לו שלא ידאג אני אקח אותו לאחלה מקומות ונסענו. במשך היום למדתי עליו את הפרט הכי חשוב: הוא מוכרח לעזוב את הבית וההורים שלו משגעים אותו. אהה! בגלל זה הוא בכזה מצב רוח.. טוב אני במקומו לא הייתי מוטרד מלהשיג מקום לישון בו כל לילה כמו שהוא נראה… אבל הצעתי לו להכנס כשותף שלישי בדירה שאני ושותפתי שוכרים.

כשהתברר שיניב מכיר אותה "הייתה פקידה בעתלית", הוא נשמע יותר מעונין לעבור… חשבתי על מגורים משותפים איתו.. איזה מאבק יהיה עליו ביני והשותפה. אבל קודם שיעבור אחרי זה נדבר. יניב אמר לי שאני יכול להיות מדריך לקפריסין, כמובן שהוא לא ידע שיום קודם עשיתי את אותו מסלול בערך.

אני חושב שיניב ממש נהנה, הוא התרכך, והתחיל לספר מעט עליו במשפטם של יותר משלוש מילים. הסתבר שהוא חושב לנסוע לחו"ל ואיכשהו לא מרוצה מחייו (אני נמנע מלתת יותר מדי פרטים מזהים). זה הזכיר לי את השיר "הילדה הכי יפה בגן.." כי הוא הבחור הכי יפה בארץ, באחריות. איך זה שלא נהיה דוגמן או שחקן – זה פשוט הפסד…

חזרנו למלון אחה"צ, לא שמענו עברית בלובי אז כנראה שקבוצת המטיילים הרעשנית עזבה. יניב הציע שנקפוץ לבריכה, וכמובן שהסכמתי (המוח שלי רק חשב עליו בספידו). למרות שקצת החשיך שחינו שעה יחד, הבריכה היתה כמעט ריקה.

יניב פשוט שחה במהירות מדהימה ולא היה לי סיכוי נגדו. ואז הוא שאל אותי "מה דעתך על מה שספרתי לך היום? מה לעשות לדעתך?" וממש לא רציתי לשחק פסיכולוג או יועץ או משהו כזה. "בסך הכל הכרנו אתמול ככה שאני לא ממש רוצה ליעץ לך מה לעשות בנושא של המשפחה, בוא תשכיר איתנו". יניב הרהר על התשובה שלי.

עמדנו במים רדודים, וכל הגוף הגברי המושלם הזה מעל הספידו היה מחוץ למים. נעצתי בו מבט, הבריכה היתה מוארת והטיפות על הגוף השריר שלו פשוט נצצו, מחזה שממש הפנט אותי. יניב צלל מקצה אחד של הבריכה עד לקצה השני וקצת חזרה (אל תנסו את זה אלא אם כן יש לכם ריאות כמו שלו, ותאמינו לי, אין לכם). אמרתי לו שחשבתי כבר שהוא טובע, והוא בתגובה צחק ואמר "זה מה שאתה מאחל לי?" והרים אותי מהמותניים, כאילו הייתי איזה כדור, וזרק אותי כמה מטרים לתוך הבריכה.

"יא אללה, מה זה היה?" אמרתי לו, עם זקפה עצומה. יניב צחק: "אתה רוצה לבדוק מי יטבע ראשון?" והאמת שעם החוזק שלו הדבר ההגיוני עבורי היה לצאת מהר מהבריכה. יניב יצא מעט אחרי ולפני ששמתי לב הוא שוב תפס אותי והרים מעל הכתף וזרק למים.

הוא התפקע מצחוק, משום מה. לבחור היה יותר כוח משלושה כמוני. אחרי ניגוב הוא שוב שם חולצת טריקו לבנה, רציתי כל-כך לגעת בגוף המוצק הזה והתאפקתי כל הזמן, מקוה גם לא ישים לב לזקפה
שהיתה לי מכל העסק, כי בשלב מסוים מכנסי הבגד ים נצמדו לגוף שלי.. אך איזה מזל שמיימי היה לי לפגוש בקפריסין את יניב!! הבחור פשוט היה שיא של פיזיולוגיה גברית.

ביום האחרון לחופשה בקפריסין יניב היה עם משפחתו בעוד סיור לניקוסיה. נשארתי במלון, ואז הלכתי לפתח את התמונות שצלמתי מהאתרים שטיילתי בהם עם יניב (מקפיד להכניס את יניב בכל תמונה כמובן!) בערב אכלתי עם יניב ומשפחתו, ולמחרת חזרתי לארץ. מקוה שיניב יצלצל ונשמור על קשר.

מכיוון שיש הרבה מה לספר אני מחלק את מה שהתרחש לכמה חלקים. החלק הבא בשבוע הבא.
השמות כמובן שונו כדי למנוע אפשרות שיזוהה.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il