שני שָרְשִירִים

23/03/2017

מתי אמצא את השרשיר שלי? האם יגיע היום שבו אבוא לביתן ואופתע לגלות אדם מתרגל טאי צ'י בפס הצר שבין הביתן לבריכה?

אֱחוֹז בזנב ציפור, הדיפה, גלגול, דחיפה, שינוע. הידיים עולות ויורדות, מתרחקות ומתקרבות לגוף. נשימה, נשיפה, נשימה, נשיפה. אני מתרגל טאי צ'י בין בריכת החורף בפארק הרצלייה ובין הביתן שבו גיל ועומר התוודו על אהבתם לפני מספר חודשים. מותח את היד; שוֹט בודד; מרים ידיים, מסתובב ימינה; כתף ניצבת, ברבור לבן פורש כנפיים.

הבריכה מולי אפורה ובוצית, ושום ברבור לבן לא יסכים להיכנס אליה. קרקורי הקרפדות, שגם גיל שמע כשביקר כאן עם עומר, מוכיחים שיש יצורים שמוכנים לגור במים המעופשים. על גוש אדמה משמאל עומדים שני נחליאלים, מתהדרים בפס שחור על חזיהם הלבנים.

זוג נשים מבוגרות נכנסות לביתן מאחוריי, אחת מהן מושכת ספסל.

"למה את מזיזה אותו?" שואלת השנייה.

"הוא עומד לי מול הפנים," עונה האישה המושכת בכעס, ואני יודע שה-"הוא" שמעצבן אותה אינו אלא אני. החריקות דועכות והשתיים מוציאות קופסת פלסטיק שמכילה ירקות חתוכים. "קניתי עשר לחמניות בסופר-שוק והן היו יבשות," ממשיכה הכעוסה, "זה היה מאוד מעצבן. ואת יודעת, חיפשתי סרט לראות השבוע וראיתי שמקרינים את 'הסוכן' במלון דניאל בשבע בערב. איזו מן שעה להקרין סרט, שבע בערב. מי יכול להגיע לצפות בו?" רעש כרסום ירקות. "למה את לא יושבת? את לא יודעת לשמוח, את פוחדת מכל דבר," היא מסיימת, ואני תוהה איך היא לא שמה לב שחסרת השמחה אינה חברתה.

ללטף ברך ימין, לנגן בנבל, ללטף ברך ימין, ללטף ברך שמאל, ללטף ברך ימין. שתי הנשים מסתלקות אחרי שחיסלו את פסי המלפפון והגזר. שלדג לבן חזה בעל כנפיים כחולות טס סנטימטרים ספורים מעל המים משמאל לימין, מגיל לעומר. משפחה רכובה על ארבעה זוגות אופניים עוצרת ליד הביתן.

"מה האיש עושה?" שואל ילד בן חמש בעל משקפיים עגולים ולא זוכה לתשובה מהוריו.

אני מתרגל טאי צ'י, רוצה להצטרף? עומד לי על קצה הלשון, אבל אני שותק וממשיך להזיז את הגוף. אני מקווה שכשתגדל, תמצא מישהו או מישהי לאימונים משותפים.

"בואו נמשיך," אומרת האימא.

"צריך להישאר ולראות עוד," אומר הילד.

"אולי בַשְבִיל הבא נראה עוד איש עושה משהו מעניין," מתערב האבא והמשפחה מתרחקת.

הייתי שמח לדעת איפה נמצא אותו איש נוסף שעושה דברים מעניינים. שכאשר הוא יוצא לטייל עם חבר, הוא אינו מתלונן על לחמניות יבשות ועל סרט שמוקרן בשעה לא נוחה, אלא חולק את הספר האחרון שקרא, את החוויות שעבר כנער, את התקוות והשאיפות שלו. אולי אתה תמצא אותו, אני אומר לילד הממושקף בדמיוני.

סִיקסָק עומד באמצע הביצה ושָרְשִיר מצוי שט לאיטו. השרשיר נדחק בין הקנים ועולה על אי קטן, שם הוא פוגש שרשיר שני שבו לא הבחנתי עד עכשיו. בר מזל אתה, אני מהרהר, עשיתם ביחד את הדרך מאירופה, נפרדתם מהלהקה ואתם חורפים יחד בהרצלייה. מתי אמצא את השרשיר שלי? האם יגיע היום שבו אבוא לביתן ואופתע לגלות אדם מתרגל טאי צ'י בפס הצר שבין הביתן לבריכה?

ממולי, מצידה השני של הבריכה, מתנשא תל מכוסה בפריחה צהובה, שנראה כמו הר געש קטן. שם לא מסתתרים אנשים מעניינים.

השרשירים נעלמו, רוח קרירה נושבת, קבוצת נשים רעשניות מתקרבת.

לסגת לרכב על הטיגריס, בעיטת לוטוס, חסימה, אגרוף לְפָנִים, לפתוח את הספר, לסגור את הספר, להרים ידיים, סיום התבנית. אני אוסף את התיק ומתרחק מהרעש שמקימות הנשים, משאיר מאחוריי את גיל ועומר שמביטים בחשיכה אחד בעיני השני, נבוכים מהגילוי ההדדי. כמה טוב שהם מצאו אהבה.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il