תוף הכבשן

26/08/2001

א.

לאושוויץ-בירקנאו הפרטי שלי

מובילה הרכבת למקומות

לא נכונים.

גופות נערמות בין ערמות

של עפר.

גופות המחפשות אוויר,

נשארות בתוף הכיבשן הבוער.

תפילות לחיים ארוכים,

נשמעות למרחקים.

ב.

גופי אינו נכון לי.

ונשמתי נמצאת לה בתוך הכיבשן,

בוערת.

מראות רעים, נכונים לה

לנפש.

רכבות עמוסות, נכונים לו לגוף.

ובתפילת המשכב

אסיים כלעומת שבאתי.

קינה אשיר,

אודות העלייה על הרכבת הלא נכונה.

ג.

ולמסע מחוץ לאושוויץ לא אספר

לאיש.

לא אקדמו בבבואת פאר,

לא אלמדו מפי אחד האדם.

כי פרחים צעירים

נקטפים אל מחוץ לרכבת,

בעודם צעירים.

ד.

לטפי את עברך באושוויץ

בדמעות של שושנים.

שכבי שם, בין ערמות של

גופות,

דומם.

הניחי כי לכל גוף,

ידיים האוחזות יחד

ומתפללות למשכב,

שם.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il