תרגיל באמפתיה – פרק ג'

01/08/2016

גל ודורון

2014

גל ודורון התיישבו בפינה והתחילו לדבר.
"האמת, דורון, ידעתי עלייך מזמן."
"מה ידעת?"
גל צחק. "מה ידעתי? ידעתי שאתה הומו."
דורון הנהן לאט. לא הנהן כמי שאומר כן אלא כמו בובה על קפיץ, הלוך ושוב, למעלה למטה.
"זה מעליב אותך?"
"מה?"
גל נעץ בו מבט ארוך. "וואלה, לא השתנית בכלל. אני אענה במקומך. אתה לא צריך להיעלב מזה שידעתי. אין שום דבר רע בלהיות הומו."
דורון שוב הנהן. הוא רצה לשאול את גל אם הוא מתכוון לספר למישהו, אבל הרצון הזה התמוסס והתאבך מול כל המילים של גל, חרדה חדה לא הייתה בשיחה ביניהם, רק הקשבה קהה.
"פשוט יש כמה תכונות… לא בדיוק סטריאוטיפיות, אבל כאלה שכן מקשרים עם הומואים בדרך כלל. לך יש הרבה כאלה."
למה אתה לא מחזיר? אבא שלו היה שואל אותו כששמע ששוב הרביצו לו בגן. דורון שתק. הוא לא החזיר פשוט כי לא הרגיש את עוצמת המכה בשניות הראשונות. לא הבין שקרה משהו מיוחד. רק אחרי שעבר זמן התחילה המכה להשתולל בתוכו, מעגלים מתפשטים בתוך הגוף.
הייתה שתיקה של כמה שניות. מאחורי כתפו של גל ראה דורון את ארבעת החניכים האחרים מדברים ביניהם, ואת המדריכים יושבים על הבמה בצד שקרוב לדלת. הדיבורים שלהם, קולות הצחוק, הכול התמוסס באותו הרגע. דורון הרגיש שהוא מאבד אחיזה, וספר אותם שוב לוודא שלא התפזר הכול.
"אתה איתי?" שאל גל. משהו בשטח שבין כעס לדאגה ננעץ במבטו.
"כן." התנער דורון. בשנייה התמקד. "כן. מה אמרת?"
"תשמע, זה כל הוייב שלך. זה שאתה לא טוב בספורט למשל. או החיבור החזק שיש לך עם בנות. אלה סימנים. מאז החטיבה היו לך רק חברות בנות. אני הייתי החבר היחיד שלך. בטח שמת לב."
כן, דורון שם לב, וידע כל הזמן שהוא נראה חריג. וידע שמדברים עליו. והרגיש חנוק. לפעמים ללא אוויר. אדם בודד בתא סגור. החברות עם גל הייתה לו גלגל הצלה. גשר לעולם הרגיל, העולם של האנשים הנורמליים. גל היה חשוב לו. אבל למה בעצם הוא היה חשוב לגל? למה הוא נשאר חבר שלו, כשהיו לו כל כך הרבה חברים אחרים להיות איתם?
ג'וש, אחד החניכים, יצא מהחדר. הם נשארו שבעה. בדורון התעורר חוסר שקט, לא חוסר שקט חרדתי אלא חוסר שקט מרדני. לרגע קלט שהם לא חייבים לדבר עליו, על דורון. שאפשר לדבר גם על גל. לשאול אותו מה לעזאזל הוא עושה פה. אבל המחשבה הזאת הייתה כל כך מסעירה, שלא זכתה לראות אור יום. גל כיבה בעצמו את סלסולי המחשבה כשאמר ברוגע: "אתה בטח ממש מופתע לראות אותי פה."
"אה…"
"לא צריך לשקר. אתה נראה די בשוק. בכל זאת אתה מכיר אותי כמה שנים ואני ממש לא עונה לסטריאוטיפ של ההומו הממוצע. וזאת קבוצה של הומואים פה."
דורון אף פעם לא אמר את המילה הזאת.
"לפני כמה זמן, ממש לא מזמן, האמת, קלטתי שאני הומו. זה ממש נפל עליי."
דן המדריך התקרב אליהם, כמעט ונעמד לידם, אבל בסוף תפס כיסא ליד שניים אחרים והשתלב בשיחתם.
גל המשיך: "אני נמשך לבנות. אתה יודע, יש בנות שהן ממש הטעם שלי, כמו יערה, אבל רק בנות ממש ממש יפות. היה לי מוזר להתרגל לרעיון אבל פשוט גיליתי שאני בקטע של בנים. ואם אנחנו מדברים פה על יציאה מהארון, אז שתדע שכל המשפחה שלי יודעת עליי."
"אה. זה מהר."
"כן. מה הטעם להתבשל עם זה, אתה מבין? הרבה יותר בריא שיודעים עליך. לא בריא לחיות בארון. הארון עושה אותך מסכן."
דורון שתק.
"מה איתך? יצא לך פעם לומר למישהו? או שאתה עדיין שומר את זה בסוד?"
"אתה יודע, ההורים שלי התגרשו," אמר דורון, ולא ידע למה אמר את דווקא את זה מכל הדברים.

2009

לדורון,
הייתי רוצה לדעת מה עובר עליך. כמו ששמת לב ניסיתי לדבר איתך בימים האחרונים, אבל הייתה לי הרגשה שאני קצת מטרידה אותך. ואת זה אתה יודע שאני לא רוצה לעשות. ובכל זאת חשוב לי להגיד לך כמה דברים. החלטתי לכתוב לך למרות שאני גרועה בלכתוב.
אני רוצה שתרגיש טוב עם מה שתקרא, שזה לא ילחיץ אותך. אני ממש רוצה שתקרא ושתדבר איתי על זה אחר כך אם אתה רוצה. אבל אם יותר נוח לך מותר לך להעמיד פנים שבכלל לא קראת את זה. אולי לא נוח לדבר על כל דבר עם אימא. אבל בבקשה תקרא. זה הכי חשוב.
אתה נראה לי קצת עצוב בזמן האחרון. יכול להיות שקצת קשה לך עם השינויים במשפחה? אני חושבת שאבא ואני הפתענו אתכם. זאת אומרת, לא לגמרי, ראיתם שלא תמיד היה לנו קל אחד עם השני, אבל בטח לא חשבתם שנתגרש. אני מצטערת שזה נפל עליכם ככה. אני באמת מרגישה רע מאוד שככה זה יצא. חשוב שתדברו איתנו על זה. אולי לא יהיה לך הכי נוח עם אבא, אבל אתה יודע שאתה תמיד יכול לדבר איתי.
יש עוד משהו שרציתי להגיד. אני מקווה שזה לא יבהיל אותך, אני רוצה שתדע לגמרי שאני מקבלת אותך לגמרי כמו שאתה. לא יודעת ממתי אני יודעת בדיוק, אבל איכשהו זה פשוט ברור לי. ועדיף לי לכתוב לך את זה כי אני לא רוצה שסתם תתבשל עם עצמך עם כל מיני מחשבות על איך תגיד לי את זה. הנה אני יודעת ואם אתה רוצה לדבר על זה יש לך עם מי. אולי גם תגיד לאחיך? אבא פחות אופציה כמובן. אבל תשתף. לא קל לשמור דברים בסוד. חשוב לשתף.
בבקשה אל תשמור בבטן כל כך הרבה. אתה נורא שקט ולפעמים זה מפחיד אותי. אני רוצה לדעת שאתה בסדר, בבקשה תדבר איתי אם יש בעיה. תמיד אפשר גם ללכת לפסיכולוג למרות שאמרת לי כבר שאתה לא רוצה. זאת ממש לא בושה, להיפך, תחשוב על זה ותגיד לי אם אתה מסכים. ובכלל אני אשמח לשמוע שקראת את המכתב ושהכול בסדר.
אוהבת,
אימא

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il