תרגיל באמפתיה – פרק יד'

08/12/2016

סודות

אז אתה תדבר עם אלי? דן שאל בטון החלטי. כשרותם בהה בו בלי לענות, הסביר: אני פשוט לא יכול איתו, אתה יודע שאני מת על המתוקים האלה, על כולם, אבל אותו אני תכל'ס לא סובל.

הוא עדיין חניך שלך, אמר רותם, ודן מיהר להגיב: כן, נו, ברור שהוא חניך שלנו, לא התכוונתי לשנייה שלא, אבל איתו ספציפית אני מעדיף שאתה תדבר.

אבל אני צריך לצאת. אמר רותם. קבעתי עם חניך אחר.

עם מי?

לא משנה עכשיו.

אז מה אתה אומר בעצם? אני צריך לדבר עם אלי?

אני מבקש שכן. בסדר?

בסדר. אמר דן בקול גבוה.

הוא תכף מגיע, אז נראה לי שאני אזוז.

רותם יצא והשאיר אחריו את הדלת פתוחה. דן ניגש לשולחן עם הכיבוד והכניס לפיו חופן של במבה. אחר כך העביר את ידו על הזקן. אחר כך התקרב לחלונות הארוכים וצפה בגן. הוא ראה את רותם יוצא מהבניין בצעדים זריזים, ונעצר במקום. מה הוא רואה? דן הוזנק ממקומו כשפתאום שמע קול: היי!

דן הסתובב ושפתיו נמתחו לחיוך. הוא התקרב לאלי וחיבק אותו חיבוק היקפי.

אלי הוציא מתיקו שקיות של חטיפים והניח אותם על השולחן, בלי לפזר בתוך הקערות. למה אתה מביא כל כך הרבה חטיפים? דן שאל.

אני רוצה שיהיה לכולם כיף.

אל תביא כל כך הרבה, תעשה לי טובה, אתה סתם זורק על זה כסף.

אבל ביקשתם להביא.

לא כל כך הרבה, חטיף אחד או שניים, אתה הבאת פה את כל הסופר, אמר דן וצחק.

זה החבר שלי קונה לי.

דן התיישב על אחד הכיסאות וביקש מאלי לשבת.

רצינו, רציתי לדבר איתך כדי לשמוע איך הולך לך בקבוצה בינתיים, אם אתה נהנה, אם טוב…

זה כיף, זה ממש כיף. יש לי חברים, כיף לנו…

בסדר, אלי, לא סיימתי את השאלה אבל, אתה מרגיש שמתייחסים אליך בסדר? שמתנהגים אליך יפה?

חלק רעים אבל לא כולם.

מי רע אליך?

חלק.

אלי, אם לא תסביר לי מי רע אליך אני לא אוכל לעזור לך, אתה מבין?

חלק האנשים שונאים אותי כי הם חושבים שאני טיפש. אבל אני לא טיפש בכלל. הוא צחק צחוק גמלוני ומחרחר.

טוב, בסדר, אבל יש לך גם חברים פה, נכון?

ברור שיש. אמר אלי והתחיל למנות באצבעותיו הארוכות: רועי, אפילו שהוא שחקן מפורסם הוא לא שוויצר, בדרך כלל הוא טוב אליי, ואלעד, וג'וש, ו…

בסדר, בסדר, הבנתי, אתה הולך איתם ביחד בחמישי בערב, כשאנחנו מסיימים פה את הפעילות, נכון?

כן, בהתחלה אני הייתי צריך לשאול אותם אם הם הולכים כי הם לא אמרו לי שהם הולכים, אבל עכשיו הם אומרים לי שהם הולכים אז שאני יודע שהם הולכים אני הולך איתם.

ומה אתם עושים כשאתם ביחד?

אנחנו יושבים במסעדות ופעם גם הלכנו למסיבה.

איזה יופי.

גם רועי הולך איתנו, כל פעם מישהו אחר רואה שהוא מהטלוויזיה ואומר לו שלום. יש לו מעריצים.

יפה. כל הכבוד. אלי, אני רציתי לומר לך, אתה זוכר על מה דיברנו לפני שהתחילה השנה. אתה זוכר, נכון?

לא, לא זוכר.

אלי, תהיה איתי רגע. אתה זוכר? אנחנו אמרנו שלא תספר. זוכר?

כן, אתם אמרתם לי להגיד.

יפה. ואתה לא אומר, נכון?

לא, אני לא יספר להם בחיים.

אם תספר להם זה יהיה לא טוב.

אני יודע. רק פעם אחת כמעט סיפרתי, כי…

אלי, לא, אסור לך לספר, אתה מבין?

אני רציתי לספר כי אני לא אוהב סודות עם חברים. אמר אלי בקול יבבני.

זה לא משנה. דלת החדר נפתחה. חבר'ה, שנייה רגע, אנחנו באמצע שיחה פה, אמר דן, והדלת נסגרה. אלי, לא לספר. לא לספר. לא משנה מה.

אם הם חברים אז סודות זה לא כיף.

זה לא משנה, זה מה שהבטחת לי ולרותם אז אתה חייב לקיים. אתה מבין אותי?

בסדר.

אני יכול לסמוך עליך?

כן. אני לא יספר. גם לחבר שלי עוד לא סיפרתי.

מצידי, עם החבר שלך אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. אמר דן. יופי. אני שמח שדיברנו. אתה תמיד יכול לדבר איתי. עכשיו בוא ניתן לחברים להיכנס.

אלי קם ופתח את דלת החדר. דן שם לב שהוא מתנשף ממאמץ.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il