דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
30/03/2011
איך יכולתי להיות כל כך טיפשה חשבה נילי. לאחר 21 ניסיונות כושלים הרי ברור שהיא יודעת. היא הבינה הכל מזמן ורצתה להתעמת איתי! מה אעשה? איך אתחמק? מה אגיד לה? איך אסביר לה? איך אני אסביר לה את מה שאני לא מצליחה להסביר לעצמי? איך אני עוברת את זה? אני לא מסוגלת להתמודד! נילי הרגישה את הגל הגדול עולה וגואה ומציף אותה כמו צונאמי. כל הרגשות, הפחדים, לילות ללא שינה התרכזו לכדי חיבוק אחד. היא הרגישה שהיא עומדת להתעלף. חושך. היא התעוררה ומצאה עצמה שכובה על ריצפת האמבטיה ומטלית לחה מונחת על ראשה, רונית הביטה מעליה במבט מודאג. ראשה של נילי היה סחרחר, היא ניסתה לקום אך הרגישה כאילו עשרות מחטים דוקרות בעורפה. רונית נישקה אותה באהבה וביקשה ממנה לנוח. "הדאגת אותי לרגע" אמרה.
"מה קרה?" שאלה נילי.
"התעלפת" אמרה רונית בחיוך. היא מחייכת חשבה נילי. האם זה סימן טוב? אולי היא לא יודעת? מה היא כן יודעת? מה היא עושה פה?
"כמה זמן אני ככה?" הצליחה לבסוף לשאול.
"לא יותר מ- 5 דקות".
נילי נבהלה. "5 דקות? זה לא מסוכן?" נילי קראה על תופעת ההתעלפויות בעבר כאשר חשבה לעבוד עם בני נוער הסובלים מאפילפסיה. "5 דקות לא זרם לי חמצן למוח! יכול להיות שיש לי נזקים בלתי הפיכים!" זעקה לעברה של רונית. רונית עמדה מעליה מחויכת. "מה את מחייכת לך מתחת לשפם, את לא מבינה שזה מסוכן? קראת לרופא?" שאגה עליה נילי. רונית החלה לצחוק.
"אני חושבת שאת בסדר גמור! אפשר לומר שלא הייתה כל פגיעה במיתרי הקול". נילי החלה לצחוק גם. "אולי רק פגיעה קלה בראש", רונית עשתה תנועה סיבובית של קוקו מבעד לדמעות הצחוק. נילי הרגישה שהצחוק מכאיב לה בראשה, אך גם חשה הקלה עצומה שלא הרגישה כבר למעלה משנה. רונית קמה ונתנה לנילי יד "בואי, ננסה לקום יחדיו, לאט" נילי הרגישה שהרצפה רוקדת עימה טנגו אבל נאבקה בסחרחורת ובעזרתה של רונית נשכבה על המיטה. הרבה יותר טוב חשבה בליבה. ונרדמה.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il