דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
11/04/2011
נילי הבינה שאין מנוס והיא חייבת לצאת מתא השירותים, נעים ככל שיהיה. היא נשמה נשימה אחת עמוקה, כמו שהייתה ילדה והלכה עם אביה לים, כל פעם שהגיע גל ענק הייתה מפחדת שהמים יכנסו לאף ולפה ולכן הייתה לוקחת נשימה אחת ענקית וצוללת מטה עד שהגל הגדול יעבור. היא הרגישה שגם הפעם היא רוצה שהגל יעבור. נילי פתחה את הדלת ויצאה אל רונית שהמתינה לה עם כוס תה ביד.
"אני צריכה להביא לך תה, או מלפפון חמוץ בשוקולד." ניסתה להפיג את המתח שהיה באוויר, אבל רונית עטתה על עצמה מבט קשוח והגישה לה את כוס התה.
"קחי מקווה שתרגישי יותר טוב".
"אני מצטערת." הצליחה לפלוט לעבר גבה של רונית המתרחקת ממנה.
"על מה?" שאלה רונית בכעס.
"על הכל, על היום, על התגובה שלי. פשוט קצת הופתעתי."
"גם אני הופתעתי!" השיבה רונית נחרצות. "
את כועסת עלי?" שאלה נילי בטון ילדותי, בדר"כ הטון הזה עזר לה במריבות מול רונית אבל הפעם נדמה שתצטרך להתאמץ יותר.
"את רוצה להגיד לי משהו? כי זה הזמן, לפני שאנחנו עושות יחד צעד גדול מידי."
נילי שתקה המחשבות שוב ערפלו את מוחה, מה תעשה, אני חייבת להרוויח עוד קצת זמן! "אני שמחה רונית, באמת." נילי ראתה כי זיק של שמחה חולף על פני עיניה החומות של רונית.
"זה חשוב לי ממש! ממש חשוב לי שתהיי איתי שם. אני אוהבת אותך!" נילי ניסתה לעצור את הדמעות ורק חיבקה את רונית.
"גם אני אוהבת אותך." אמרה ספק מתוך הרגל ספק מתוך ייאוש.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il