דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
18/04/2011
המחשבות בראשה של נילי התחלפו במהירות האור, היא חשבה על רונית, על הסקס שייגמר כבר, על ההיריון, על כך שהיא לא מוצאת עבודה כבר חצי שנה, על התנוחה הבאה שתראה בה סקסית יותר, על הבריחה בבוקר, על קפה, שוב על רונית, על האכזבות בחייה, על פקס שטרם שלחה. 'יאללה,' אמרה, 'לעצמה עוד 4 דקות לסיוט הזה. אני לא יכולה להעמיד יותר פנים! אני אומרת לה שכדאי שניפרד.' ואז רונית בדיוק גמרה, נילי עשתה עצמה גומרת גם והסתובבה. רונית, מאושרת מהאקט, התבוננה בגבה של נילי. "הלו? מה זה? גומרים הולכים?" נילי הסתובבה אליה וחיבקה אותה. "כך יותר טוב." רונית הידקה את החיבוק ועצמה את עיניה. נילי נשמה לרווחה, היא יכולה להפסיק להעמיד פנים, היא יכולה לקרוע את המסכה מעל פניה, היא הרגישה שהמסכה נדבקת אליה ומשתלטת על חייה. היא לא יכולה להמשיך ככה, היא חייבת לדבר עם רונית. נילי חיכתה עוד 10 דקות ורצה לאמבטיה, היא נשכבה על הרצפה והחלה למרר בבכי. הבכי הפך לתפילה וליבבות קורעות, "בבקשה אלוהים, בבקשה תעזור לי. בבקשה תעזור לי, אני לא יכולה יותר ככה, אני לא יכולה להמשיך יותר… תעזור לי." לאחר שעתיים היא התעוררה ומצאה עצמה שרועה על שטיח האמבטיה, במהרה אספה את עצמה והלכה למיטה, מפחדת שרונית תרגיש בהיעלמותה.
'אני ממש אליזבת מ"לאכול, להתפלל, לאהוב".' חשבה בסרקסטיות והשתחלה ליד רונית שישנה מחויכת וקורנת. 'לו רק ידעה,' חשבה נילי ונרדמה.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il