דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
11/05/2011
נילי בקושי הצליחה לעצום עין כל הלילה, היא שחזרה שוב ושוב במוחה את המפגש עם רונית, את התור לשירותים, מגע ידיה על גופה, המעשה שעשתה עם השטר. היא הרגישה שסוף סוף היא מתחילה לחיות, כאילו נדלק האור – והיא מתחילה לראות בבירור בפעם הראשונה בחייה. ירון היה שתוי וניסה לחבק ולנשק אותה כל הדרך הביתה ולגרום לה לרדת לו שוב. "בבקשה תעשי לי טוב כמו קודם", "אני ממש חייב אותך", "נו רק נשיקה קטנה". כשנכנסו הביתה החל ירון להיות אגרסיבי יותר, האכזבה, האלכוהול והחרמנות עשו את שלהן, הוא לפת את שתי ידיה והחל למשש את כל גופה. "את אוהבת את זה ככה, נכון?" נילי ניסתה להתחמק ולהעיף אותו מעליה, אבל הוא היה חזק ונחוש.
"ירון, די! אני לא רוצה! תפסיק!"
"את רוצה שאני אפסיק? אז תפסיקי לענות אותי ותפתחי כבר את הפה." ירון הוריד בזריזות את תחתוניו וניסה לכופף את נילי.
"די! ירון! השתגעת?! תעיף אותו ממני!" אבל ירון היה אחוז אובססיה והמשיך להיאבק איתה, מושך אותה, מכופף את ידיה ולופת אותה בחוזקה מנסה להכניעה אליו. היא נלחמה בו בפראות. שורטת, בועטת, מקללת, נלחמת על חייה, על גופה ועל נפשה. ואז בשבריר שנייה היא הצליחה להתחמק מאחיזתו הכואבת ולשחרר בעיטה אכזרית אל אשכיו. ירון התקפל, החליף צבעים, אחז בחבילתו וצעק. נילי לקחה את הכר והשמיכה הנוספת וזרקה אותם עליו, "אתה ישן היום בסלון! ומחר אתה עוזב את הבית!" והלכה לישון לבד בחדר השינה משפשפת את מפרקי ידיה שכאבו מהמאבק הנוראי והבלתי צפוי עם האיש שהעריצה, בטחה וגילה כלפיה רק רוך ואהבה עד אותו הרגע.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il