דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
18/05/2011
בבוקר כשקמה ירון כבר לא היה, הוא ארז תיק ועזב לבית הוריו. היא מצאה פתק על שולחן המטבח, "אני מצטער, לא יודע מה נכנס בי, לא אסלח לעצמי לעולם. אוהב אותך, ירון. נ.ב אבוא לקחת את שאר הדברים מחר בצהריים." נילי הניחה את הפתק וחשה הקלה, אלמלא המפגש עם רונית בטח הייתה נטרפת כל הלילה ממחשבות על מה שקרה, המאבק ביניהם, הבגידה באמון שבקשר, הפתאומיות, האלימות, רגשות אשם וחרטה על שנים של שקר. היא עד כה רק קראה בספרים על נשים שהותקפו מינית על ידי בני זוגם ולא האמינה לרגע שזה יכול לקרות גם לה. והנה הסטטיסטיקה לא משקרת וזה קרה לה. היא החליטה לצאת מהבית לשתות קפה ולמחוק את החוויה המזוויעה עם ירון או כל זיכרון אחר ממנו. זה היה פשוט יותר ממה שחשבה, רונית מילאה את כל מחשבותיה. היא התיישבה בבית הקפה השכונתי והזמינה קפוצ'ינו ועוגת שוקולד עם קצפת וגלידה, היא הרגישה צורך לפצות את עצמה אך יתרה מכך היא הרגישה צורך לחגוג את החופש שלה. היא שתתה לחיי אהבה, הרפתקאות, סערות, אינדיאניות, נשות חייל ואהבת נשים בעולם כולו. היא גילתה את עצמה. לראשונה בחייה הרגישה שהיא באמת אוהבת ומאוהבת בחיים, היא הבינה סוף-סוף למה היא כאן על פני כדור הארץ.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il