דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
01/06/2011
שלושה ימים המתינה לטלפון המיוחל וכשזה סוף-סוף קרה היא לא ידעה אם זה עוד אחד מהחלומות הטרופים שלה או באמת קורה. נילי בדיוק סיימה שיחה מהירה עם שרית, שותפתה לחדר בעבודה, שרית סיפרה לה שיריב הבוס שלהן (שלה לשעבר) התפוצץ מכעס לאחר שיחתם, הוא הסתובב כל אותו יום כמו ארי בסוגר ונבח על כולם. "אין עלייך! את המוזה שלי!" אמרה שרית בהערצה, היא ניסתה להבין מה גרם לנילי להפקיר אותה ככה לבד בודדה במערכה, ללא כל התראה מוקדמת ועוד בצעד כל כך הירואי?! אבל בדיוק נכנסה שיחה ממתינה ונילי אמרה בחופזה שתספר לה בהזדמנות, ממהרת לענות לשיחה הלא מזוהה שנכנסה, משהו אמר לה שהפעם זו היא, מעין ידיעה פנימית עמוקה שתפילותיה נענו, היא חשה גלים של זיעה חמה וקרה שוטפים את גופה.
"סליחה, הגעתי לנילי?" היא שמעה את קולה המלאכי של רונית מעבר לקו.
"כן." ענתה בהתרגשות.
"אני מפריעה?" שאלה רונית.
"לא, ממש לא." השיבה נילי במהירות.
"היי, זו רונית… מהמסיבה…"
"וואו, התקשרת, כבר חשבתי שאיבדתי אותך." ענתה נילי בבוטות, צובטת עצמה, בתקווה שלא תתעורר מהחלום שבו היא נמצאת.
"ללא ספק זה הפתק הכי מקורי שקיבלתי אי פעם." אמרה רונית.
"תודה, איך הראש שלך?" שאלה נילי, בוחנת את הסימן הכחלחל שהשאירו צביטותיה היא ערה! זה קורה! ליבה קיפץ באושר.
"הראש עובד יופי, קצת אלכוהול והכול מסתדר."
"מעולה, לא הייתי רוצה להיות אחראית לנזק לאחד המוחות המבריקים בארצנו!"
"למה רק בארצנו, בעולם כולו!", שיתפה רונית פעולה.
"אז מתי נפגשות?" שאלה נילי מנצלת את המומנטום שנוצר.
"אז זהו, התקשרתי להגיד לך שאת באמת מקסימה וממש החמיא לי מה שעשית, אבל… אני בקשר עכשיו." אמרה רונית, למרות שנילי הרגישה כאילו דלי של מים צוננים נשפך כרגע על ראשה, היא החליטה לא לוותר. היא לא תיתן לה לחמוק שוב בין ידיה. זה סימן הכול סימן, הפרידה מירון, העובדה שכן ראתה את השטר, העובדה שהתקשרה.
"אז מה דעתך על קפה? אני עדיין חייבת לך פיצוי על המסיבה." רונית שתקה לרגע, רגע שנראה לנילי כנצח ולבסוף השיבה: "כל עוד הכוונות ברורות בינינו. למה לא?! בכיף. לזכר הימים שבילינו בשירותיים יחדיו."
'יש!' צרחה נילי בתוכה. "אז היום ב- 17:30 בקפה ביאליק, מתאים?"
"מתאים ביותר." אמרה רונית.
נילי ניתקה את השיחה והחלה רוקדת ושרה בקולי קולות בכל רחבי הבית, היא חיבקה ונישקה כל מה שנקרה בדרכה עציצים, דלתות, מנורות, ארונות, מראות, משקופים, מזוזות ואפילו את החתול של השכנים "סטאלין" שהתגנב בדיוק למרפסת דירתה. זהו ללא ספק היום המאושר ביותר בחייה!
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il