דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
09/06/2011
החדר היה חשוך ונילי הדליקה את האור, רונית נדהמה לראות את שלל התמונות שנגלו לנגד עיניה, חלקן של ציירים מוכרים יותר וחלקן של פחות, היו גם כאלה שלא הכירה כלל. התמונות נשענו זו על זו לצידי הקירות ורונית רפרפה באצבעותיה על כמה מהן. נילי הסבירה לה על כמה מהציירים המקומיים וסיפרה לה שרכשה את רוב התמונות במכירות פומביות בארץ. "לצערי יש רק מעט בתי מכירות בארץ." סיכמה את הנושא. רונית המשיכה להתבונן סביבה והתלהבה לגלות תמונה שהכירה.
"הכבשה הזאת, זה קדישמן, לא?" נילי הנהנה בראשה ומשכה את רונית, שהייתה גאה בעצמה על הידע שהפגינה בכבשים ואומנות ישראלית, אל עבר כן ציור שכוסה בבד. היא לא יכלה להתאפק יותר, היא רצתה להראות לה את ההפתעה שהכינה עבורה ולא לשוחח על הכבשים של קדישמן, למרות שאהבה אותן בכל ליבה.
"את מוכנה?" שאלה לפני שרונית תגלה צייר נוסף שהיא מכירה, היא הסירה באיטיות דרמטית את הבד וחשפה את הציור האחרון שעמלה עליו בשלושת הימים האחרונים. "הוא עוד לא גמור אבל לא יכולתי להתאפק."
"וואוו מדהים! זו אני." אמרה רונית פעורת פה.
"כן, ציירתי אותך מהזיכרון, למרות שבמציאות את הרבה יותר יפה."
"וואו, זה ממש מדהים!"
"תודה." אמרה נילי והתקרבה לרונית.
"אין לי מילים, זה באמת יפיפה!" אמרה ובחנה בהתפעמות את דמותה שהביטה לעברה במבט מצודד מכן הציור. "אז בעצם ידעת כל הזמן שאגיע לכאן."
"יותר נכון קיוויתי לא ממש ידעתי." אמרה נילי והתחככה בקלילות בכתפה.
"את חייבת להמשיך לצייר! את פשוט מוכשרת!" פסקה רונית נחרצות.
"ואת מהממת." השיבה נילי בלחש ורכנה לכיוונה, את הרגע שאחרי היא זוכרת במטושטש ומתוך ערפול חושים. היא זכרה שאחזה בעדינות במרפקה של רונית והרגישה צמרמורות עונג מתפשטות בכל גופה, היא לא עצרה בעצמה ומשכה את רונית לבין זרועותיה ונישקה אותה, זו הייתה הנשיקה החושנית, העדינה והמדהימה ביותר שחוותה. הן מצאו עצמן מיד על שטיח חדר העבודה, מתפתלות גונחות, מסירות את בגדיהן אחת של השנייה, גומעות בשקיקה זו את זו, ידיים, רגליים, בטן, ברך. הכול התערבב באחת. נילי מצאה עצמה גומרת ושרה לאלוהים, היא מעולם לא דמיינה שתגיע לעוצמות כאלו. היא חשבה שגם אם תמות עכשיו מהתקף לב של עונג, זה בסדר כי חוותה את היקר מכל היא ביקרה בגן עדן! הן המשיכו כך כל הלילה ואל תוך הבוקר, מכירות כל חלק ופינה בגופה של האחרת, בפעם העשירית שנילי ירדה בתשוקה לרונית באותו לילה היא צעקה שהיא רוצה לרדת לה כל החיים, שהמקום שהיא מבקרת בו כרגע שייך רק לה. רונית בתגובה הפכה אותה על גבה וחדרה אליה באצבעותיה הארוכות מאחור, ממתינה לצעקת הפורקן של נילי. "אני אוהבת אותך!" אמרה נילי לרונית, מתעלמת מכל תמרורי האזהרה שצרחו בראשה.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il