דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
30/06/2011
נילי התבוננה בשתיקה בכפות ידיה וחשבה מה לומר. היא ניסתה לחשוב איך לנסח ברכות את מה שמעיב על חייה כל כך הרבה שנים, אך ידעה שאין דרך קלה להגיד את הדברים. היא המתינה בדממה מספר שניות ואז זקפה את גבה והישירה מבט לאמה. "אמא… אני… אני מרגישה שאני חייבת לספר לך משהו. שאני חייבת לספר לעצמי… האביר מהמסיבה הוא יותר נכון אינדיאנית." אמרה נילי והתבוננה בה בריכוז.
"אינדיאנית? אני לא מבינה נילוש. למה כל הדרמטיות הזאת והקשקוש על אבירים ואינדיאניות? נו, באמת." אמרה בכעס ושינתה את תנוחת ישיבתה בשנית, נילי לקחה נשימה עמוקה.
"אמא.. מה שהתכוונתי להגיד לך זה שהתאהבתי בבחורה, באישה לא בבחור", היא לא האמינה שאי פעם תגיד את המילים הללו בקול ועוד לאמה, השתררה שתיקה קשה בחדר, נילי חששה לרגע שאמה הפסיקה לנשום, היא ראתה איך הצבע אוזל לה במהרה מהפנים ואיך גופה מתכווץ מכאב. "אמא, את בסדר?"
"אני לא מבינה. מה את מנסה להגיד לי?"
"אני לא מנסה להגיד לך כלום. אני רק מספרת לך שהתאהבתי בבחורה."
"את מוכנה להפסיק כבר עם השטויות שלך!" אמרה ועיניה רשפו גיצים.
"אמא אני מצטערת שאת מרגישה ככה אבל הרגשות והתחושות שיש לי רחוקים מלהיות שטויות." השיבה בקור רוח.
"אז עכשיו את גם לסבית?!" התפרצה בכעס. המתח בחדר היה מעיק, נילי שקלה היטב את מילותיה הבאות "אמא, אני לא יודעת מה אני בדיוק. אני רק יודעת ששנים אני מסתובבת עם תחושות מודחקות ונמאס לי. התאהבתי ואני מאושרת. לראשונה מזה שנים אני לא מרגישה בושה על מי שאני."
"בושה על מי שאת? ממתי אי פעם הרגשת בושה על מי שאת ומעשייך? תמיד עשית רק מה שנכון לך! רצית לעזוב את הצבא עזבת! רצית ללמוד ציור למדת! רצית לטוס להודו ולעזוב את הלימודים טסת! רצית לעזוב את העבודה שאבא סידר לך לאחר מאמצים רבים – עזבת! אז על מה את מדברת?" נילי התבוננה באמה ולא האמינה למשמע אוזניה.
"זה מה שאת חושבת? בגלל שעשיתי דברים שמנוגדים לדעתך יש לי סיבה להתבייש? את בכלל יודעת מה עובר עלי? את יודעת מה זה לחיות שמונה עשרה שנה בפחד? להתחנן כל יום על נפשי כדי להיות כמו כולם, להיות רגילה. לנסות בכוח להתאהב בגברים רק כי אני פוחדת לאכזב אותך ואת אבא! את יודעת מה זה להירדם כמעט כל לילה בבכי רק כי זה לא עובר לי! את בכלל קולטת ששמונה עשרה שנים מחיי אני מנסה להיות מישהי אחרת! רק לא אני! אני הייתי בכלא! בכלא! אז את מדברת לי על צבא או לימודים." נילי התרוממה וניגשה למטבח לקחת כוס מים, היא הרגישה מרוקנת ואדישה, אמא שלה קמה ברגליים כושלות מהספה ואספה את התיק שלה.
"אני לא מרגישה כל כך טוב." שלפה את התירוץ הנצחי שלה, "אני חייבת לנשום קצת אוויר. כואבת לי הבטן." נילי התקרבה לחבק אותה אבל אמה כבר הסתובבה ופתחה את הדלת. "אני אדבר איתך בערב. בבקשה אל תספרי לאבא כלום. אני לא יודעת איך הוא יגיב לזה."
"הבנתי. אני חושבת שזו טעות אבל בסדר בינתיים." אמרה נילי ואספה ברכות את ידיה של אמה.
"להתראות נילי." אמרה אמה בקרירות ומשכה את ידיה מאחיזתה של נילי, היא יצאה חיוורת מהדירה, מתקשה לנשום. נילי התיישבה המומה על הספה. היא לא האמינה שסיפרה לה. היא לא האמינה שזה קורה. בחלומות הכי גדולים שלה לא העזה לפנטז על שיחה כזאת, תמיד חשבה שתתחתן בלית ברירה עם גבר ותבגוד בו בחשאי עם נשים, היא הרגישה חזקה ומאוששת. היא הרגישה חופשיה ובוגרת. וואו עשיתי את זה! סיפרתי לה! סיפרתי לה! סיפרתי והשמיים לא נפלו אני עוד חיה! ואז נשמע צלצול בפלאפון.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il