דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
12/06/2011
בשעה 5:00 בבוקר זינקה רונית בבהלה מהשטיח, הן היו מכורבלות זו בזו, שפתיה של נילי היו מונחות על שדה השמאלי של רונית. "אני לא מאמינה! מה השעה? לילך תהרוג אותי!" הזדעקה רונית, נילי התעוררה והביטה בה באהבה.
"מה קרה? לאן את הולכת?" רונית התלבשה במהירות וחיפשה את הפלאפון שלה.
"אני לא מאמינה, מה עשיתי, מה עשיתי. היא תהרוג אותי!"
"רונית חכי רגע, אני…"
"מה? את לא מבינה מה הולך פה?!" שאגה עליה רונית.
"כן! אני דווקא מבינה מצוין! את רוצה קפה? אני מכינה לעצמי." אמרה בכעס ונפנתה למטבח, רונית מצאה את החולצה שלה על אחד מציוריו של נחום גוטמן ורצה למטבח בעקבותיה של נילי. "אני מצטערת שנבחתי עלייך! לא התכוונתי. פשוט נלחצתי. לילך בטח משתגעת מדאגה."
"זה בסדר, סלחתי!" אמרה נילי ותחבה יד מתחת לחולצתה של רונית, רונית נאנקה והחלה להתפתל למגע ידה של נילי על גופה.
"את משגעת אותי." אמרה רונית בגניחה.
"אז תישארי איתי!" התחננה נילי והסירה את מכנסי הגינס של רונית.
"די את השתגעת! אני חייבת ללכת."
"אז לכי." אמרה נילי, מפלסת בלשונה את דרכה מבעד לתחתוניה הרטובים של רונית.
"אני לא יכולה איתך… תראי מה את עושה לי…" רונית נשכבה על השיש הקר במטבח, מאפשרת לנילי לעשות בה כרצונה. במשק הכנפיים האחרון של רונית, אמרה לה נילי.
"זהו עכשיו את יכולה ללכת!" סובבה את גבה ונבלעה בחדר העבודה שלה.
רונית הלכה בעקבותיה, "זהו? גומרים הולכים?"
"כן!" אמרה נילי בקול מתגרה.
"מה אני אעשה איתך?" שאלה רונית.
"יש לי כמה רעיונות." אמרה נילי ותחבה את ידה של רונית בין רגליה.
"אני חייבת ללכת, באמת! לילך בטח השאירה לי מיליון הודעות." אבל נילי לא הקשיבה לה, היא התחככה עוד ועוד בין ידיה, ממלמלת באוזניה דברי אהבה, רונית נשאבה לתוכה שוב, היא הרגישה רעב שלא ידע שובע.
לאחר שנילי הגיעה לסיפוקה היא קמה ומצאה את הפלאפון של רונית מתחת לשמלתה שהושלכה בפראות ליד כן הציור. רונית השתלטה על הפלאפון והחלה בודקת הודעות. "שיואוו היא ממש דואגת, היא השאירה לי כבר 10 הודעות! ויש לי ממנה 8 שיחות שלא נענו. מה אני אעשה?" רונית התיישבה אובדת עצות ליד נילי.
"אני יודעת. תתקשרי ותגידי לה שאת מצטערת שלא התקשרת, פשוט הזדיינת כל הלילה." רונית השליכה מכחול חום לכיוונה של נילי. "אני מצטערת, צודקת. עשית אהבה כל הלילה." מברשת הצבע האדומה עפה מיד בעקבותיה.
"אני באמת לא יודעת מה לעשות, בחיים לא בגדתי בה."
"זו לא הייתה בגידה, זו הייתה מצווה!"
"די נילי, אני רצינית, אני אוהבת את לילך. אני מרגישה נורא!"
"אז מה את רוצה שאני אגיד לך?! את אוהבת אותה. ומרגישה נורא אז לכי אליה!"
"נו מה את מתנהגת כמו ילדה קטנה?"
"אני ילדה קטנה? אני מזדיינת לילה שלם ואח"כ מרגישה נורא?"
"נו באמת נילי. לא התכוונתי לזה, את יודעת בדיוק למה התכוונתי!"
"לא, אני לא יודעת, אבל אני אשמח לשמוע."
"טוב אני חייבת ללכת הביתה, אני אדבר איתך."
"יופי. נפלא! אז זה מה שהייתי בשבילך? זיון ללילה?"
"נילי, מה קורה לך? מה את רוצה ממני? את ידעת שאני בזוגיות."
"אז מה?! חשבתי שקרה בינינו משהו." אמרה נילי נעלבת.
"קרה. באמת שקרה. קרה משהו שאין לי מילים עבורו. אבל אני באמת חייבת ללכת עכשיו, אני אדבר איתך בערב, טוב?"
"טוב. תתקשרי בצהריים?" שאלה נילי בקול ילדותי.
"אני אשתדל." אמרה רונית ונישקה אותה.
"בהצלחה… אני…" אמרה נילי לרונית שירדה כבר במדרגות הבניין ולא שמעה, "…אוהבת אותך."
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il